"נוכח אי-היכולת של הישראלים והפלשתינים להגיע עד עתה לכלל הסכם שיביא לעולם מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון ורצועת עזה, חייבים כל הגורמים המעורבים בסכסוך לעצור ולשקול מחדש את שאלת ניתוקה של ירדן מן הגדה המערבית, לסלול דרך למו"מ בין ישראל, ירדן והרשות הפלשתינית בכדי לכונן הסדר... חזון זה, על-רקע המציאות הממשית, נראה כדרך ההגיונית היחידה והאפשרית לנוע בה קדימה". - פרופ' בני מוריס המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
בערך סביב מאי 2016 ביקר ראש ממשלת ירדן לשעבר, עבד אל סלאם אל מג'אלי בשכם כאורחו של ראש העיר לשעבר וחבר הוועד הפועל של אש"ף, רסאן א-שקעא. ראש הממשלה הירדני לשעבר, נאם בפני כ-100 אנשים מהפתח באזור והביע בצורה חד-משמעית את תמיכתו בהקמת קונפדרציה עם הרשות הפלשתינית.
טענתו המרכזית של אל מג'אלי באה לידי ביטוי בכך, שלירדן אין זכות קיום ללא פלשתין ולפלשתין אין זכות קיום ללא ירדן. אל מג'אלי הסביר בנאומו כי מהותה של הקונפדרציה הערבית, צריכה לבוא לידי ביטוי בפרלמנט ובהקמת ממשלה משותפת שאחראית לביטחונה של ירדן, לכלכלתה וליחסיה הבינלאומיים.
אל מג'אלי הוסיף וטען כי האומה הערבית בכללותה, אינה נאבקת מספיק עבור הפלשתינים מכיוון שהם אינם מסוגלים להתנהל כלכלית באופן עצמאי.
לאל מג'אלי, שנחשב כחבר באליטה הירדנית עקב היותו נושא תפקיד בכיר לשעבר כראש ממשלה, יש משקל מסוים בפוליטיקה הירדנית כמי שנחשב למקורב ל
מלך חוסיין. השאלה הנשאלת מאותו נאום לא שגרתי, הייתה האם מדובר בניסיון מחודש להפיץ תקווה להתנעה של תהליך השלום בתיאום מוחלט עם הממלכה הירדנית?
הסברות הן שהאופציה הירדנית הזאת לפתרון הסכסוך הישראלי פלשתיני נמצאת בעצם מאז 1988 בקבר, עת הודיע המלך חוסיין על הינתקות הממלכה מהגדה המערבית (יהודה ושומרון). עם זאת צריך לציין שעמדתה המסורתית של ירדן, מדברת על כך שהיא אינה פוסלת הקמת קונפדרציה אך ורק לאחר שתקום מדינה פלשתינית.
לא בר ביצוע
אותו רעיון ירדני-פלשתיני משותף, עולה מדי פעם כאשר מתעוררת מצוקה פלשתינית ואין תקווה לאופק מדיני ממשי במטרה לגרום אולי ל"הקלה" ישראלית בבליעת רעיון הקמת מדינה פלשתינית.
קונפדרציה ירדנית-פלשתינית למעשה אפקטיבית מאוד ומקדמת משמעותית את הפתרון לסכסוך מול ישראל, אם זה בעניין הפליטים, בקידום כלכלי ובינלאומי של הירדנים והפלשתינים יחד ובמעמדה של ירושלים, כחלק מהסכמי השלום בין ישראל לירדן.
על אף כל זה יש להדגיש שרעיון הקונפדרציה אינו בר ביצוע ואינו ריאלי לתקופה הנוכחית, מכיוון שאין שום סימן לתמיכה ירדנית רשמית או רמז שמגיע מחצר המלוכה של עבדאללה לגבי כך. מה גם שהרגישות הדמוגרפית ברורה, הפלשתינים מהווים כ-50% בערך מהאוכלוסייה הירדנית ולממלכה ההאשמית אין שום אינטרס לקדם רעיון שכזה.
מהצד הפלשתיני, התייחסו בעבר לעמדת הקונפדרציה בביטול והעמידו כתנאי לדיון עתידי בכך רק לאחר הקמת מדינה פלשתינית. אין זה סוד שבירדן לא אוהבים את המדיניות העצמאית מדי של מחמוד עבאס (אבו מאזן), אשר נוקט בצעדים ללא התייעצות עם המלך עבדאללה, מצב זה יצר תכופות בשנים האחרונות מתיחות בין השניים.
לעומת זאת, במוקעטה גבר הכעס על הירדנים בכך שנציגי בית המלוכה נפגשו עם פלשתינים אשר נחשבים מועמדים פוטנציאליים בירושת אבו מאזן כגון,
מוחמד דחלאן. הפלשתינים אינם רואים בעין יפה את ההתערבות הירדנית בפוליטיקה הפלשתינית, דבר המרחיק עוד יותר את רעיון הקונפדרציה.
הרעיון בו המלך עבדאללה יחזור להיות כמו אביו כריבון בגדה והפלשתינים יזכו למעמד, שרים בממשלה ונציגים בפרלמנט משול לנוסחה ללא פתרון.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
