אם אכן החיים והמוות ביד הלשון - כי אז שיבושי העברית זועקים לשמיים. גם בשנה השבעים למדינה - השפה התקנית היא חלום באספמיא. מחייה הלשון, אליעזר בן יהודה, מתהפך מן הסתם כל העת בקברו למשמע העברית הקלוקלת כל כך שדוברים וכותבים בה רבים בארצנו.
ושלא תהיה אף לרגע טעות: הדברים אמורים לא רק במי שנמנים עם סתם הדיוטות, אלא גם, ודווקא, במי שאמונים על השפה התקנית, כמו למשל מגיהים ועורכים, שזו מלאכתם ואומנותם הקדושה, ושאמורים לעמוד על משמר השפה..
לצורך העניין נמנה כאן את עשרת השיבושים הנפוצים ביותר, כפי שהם באים לידי ביטוי יומיומי בערוצי התקשורת האלקטרוניים - הלא הם הטלוויזיה והרדיו. אחרי ככלות הכל זו הדרך לעקוב אחריהם, לא רק חזותית, אלא גם מילולית.
השיבוש הנפוץ ביותר הוא השימוש הקלוקל במספר 18. אין זאת כי אם רק שדרים שומרי מסורת מודעים לכל שהתפילה היומית בבית הכנסת קרויה "שמונה עשרה" (בסגול מתחת לנ', ולא חלילה בקמץ, כפי שמטעים אותה שדרים חילונים ללא ספור).
ברוגז?
השיבוש השני נעוץ במחלת הסוכרת, המשבשת לא רק את חייהם של הסובלים ממנה, אלא גם את לשונם של השדרים, ואפילו של הרופאים האמורים לטפל בה. אין זאת כי אם משום מה הם "ברוגז" עם האות ו' ומכנים בשל כך את המלה "סוכרת". על אותו המשקל שבו עסקינן, הוגים משום מה "צהריים", במקום "צוהריים", כאילו מדובר ברדיו מסקבה, שלא יכול להגות גם את שמו של ארלוזורוב אלא קורא לו ארלזרוב גרידא.
חדשים לבקרים צורם לאוזניים השיבוש המוטעה השלישי. הדברים אמורים בשימוש בפתח במקום בחיריק מתחת למ' במילים מספרה, משתלה, מדשאה, מכבסה. הטעות הזו שגורה גם אצל ידעני-לשון, כמו
רחבעם זאבי (גנדי) המנוח, שנחשב דווקא לידען גדול בשפה העברית, שמשום מה התעקש עד ליומו האחרון דווקא על ההיגוי המוטעה.
השיבוש הרביעי הנפוץ הוא "קניון", (בציירה מתחת לק', כאילו המדובר באחת משמורות הטבע האמריקניות, בעוד שהכוונה היא, כמובן, ל"קניון" (בקמץ מתחת לק') - עזריאלי, למשל.
אפליה
השיבוש החמישי הנפוץ הוא "בית משפט השלום", במקום "בית המשפט השלום", שהרי זהו שמה של הערכאה המשפטית הנמוכה ביותר, מתחת ל"בית המשפט המחוזי" ו"בית המשפט העליון". אז מדוע האפליה של הה' בערכאה המשפטית הנמוכה?
השיבוש הנפוץ השישי הוא "דונמים" במקום "דונם", שהוא מידת-שטח בפני עצמה, ושאין להוסיף עליה שתי אותיות נוספות. אלה ממילא לא ישנו את מידת השטח.
השיבוש השביעי, הצורם במיוחד, הוא השימוש ב"עט כותבת" במקום "עט כותב". והרי הדברים אמורים בכלי-כתיבה זכרי (עט נובע ולא נובעת).
השיבוש השמיני: "לבקר את", במקום "לבקר אצל", כשהדברים אמורים בביקור ולא בביקורת. השיבוש התשיעי עוסק במשקל. "מה משקלך" ולא, חלילה,, כמה אתה שוקל", ואילו השיבוש העשירי הוא "השמנתי" במקום "שמנתי", כי להשמין זה לגרום למישהו אחר להיות שמן יותר; ובאותו נושא:,"מה משקלך", ולא "כמה אתה שוקל".
כתלמידים של הבלשן אבא בן דוד, בעת היותי עורך-חדשות ב"
קול ישראל", ושל הבלשן בועז שכביץ, בעת היותי סטודנט באוניברסיטה העברית, אני כואב כמותם את כאב השפה הקלוקלת שהשתרשה במדינה.
