התקווה היא לא של כולנו

כּל עוד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ
אֶרֶץ צִיּוֹן וִיְרוּשָׁלַיִם.

ההמנון של מדינת ישראל הולך ומאבד את משמעותו בקרב שכבות רחבות מאזרחי מדינת ישראל. לכן בשנים האחרונות הולכת ונשמעת הדרישה בקרב ציבורים רבים להחליף את ההמנון הלאומי כדי שייתן ייצוג הולם לכל תושבי ואזרחי מדינת ישראל ויהווה מקור להזדהות לכל אזרחי המדינה ולא רק לחלקם. בואו ונבחן את ההמנון לפרטי פרטים ונבחן את הבעייתיות שלו לכ- 30% מאוכלוסיית ישראל שהם גם אזרחי המדינה.

ההמנון, כהמנון. פונה רק למגזר היהודי ואינו פונה לשאר אזרחי המדינה החיים בה. יש במדינה כמיליון וחצי ערבים מוסלמים על כל מגווניהם, כחצי מיליון נוצרים או כאלה אשר לא מוגדרים בעלי זהות דתית זאת או אחרת בגלל סיבות פוליטיות שונות. יש בארץ אוכלוסיה דרוזית בעלת דת ייחודית, בהאים עם דתם ועוד קבוצות בעלות דתות שונות שמספרן בישראל קטן מאוד כגון בודהיסטים, שומרונים, על אף שהם רואים את עצמם היהודים האמיתיים ועוד. כלומר, ההמנון אינו מדבר אליהם. ההמנון מכוון רק כלפי היהודים המתגוררים במדינת ישראל.
"נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה". אין כל אזכור ללאומים וקבוצות דתיות אחרות.ואז באה התקווה - הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנו
ּ
האם למוסלמים החיים בקרבנו היתה תקווה כזאת? האם לנוצרים החיים בקרבנו ולנוצרים שבאו בעליה המסיבית מחבר המדינות שעלו למדינת ישראל היתה תקווה כזאת?

הלאומים השונים שחיים במדינת ישראל אינם חשים כל הזדהות להמנון הלאומי. הוא לא מדבר אליהם לחלקם הוא אף צורם. מדוע ישיר נוצרי או מוסלמי ואו אף דרוזי את ההמנון? הדרוזים והצ'רקסים והנוצרים וחלק מהבדואים משרתים בצה"ל והם שרים את ההמנון וצריכים לעמוד דום כאשר שרים את ההמנון ואף מילה לא מדברת אליהם. לא מזכירה את קיומם. לא נוגעת אליהם. הם נהרגים במלחמות כפי שנהרגים היהודים. הם מבצעים את כל המטלות כפי שמבצעים היהודים אך ההמנון לא רק שלא נוגע להם הוא זר ומוזר להם. הם אזרחים במדינה הזאת האם הם אזרחים שווי זכויות, האם הם אזרחים סוג ג' או ד' או אזרחים סוג ז'?

לראשי המדינה הפתרונים. כיצד אנו מבקשים מהם להזדהות עם המדינה כאשר המדינה אינה מתייחסת אליהם. האם אנו יכולים לחייבם לשרת שירות צבאי מלא כאשר הם מחוקים ולא מוזכרים בשום מקום.

ההמנון הלאומי גם ליהודים הישראלים החיים במדינה אינו אומר כלום. כך לפחות חשים חלק מילידי ישראל. הם הרי נולדו במדינת ישראל. הם אינם משתוקקים לעלות ארצה, זאת ארץ לידתם, כאן הם חיים, כאן הם הרי נולדו, למדו, לחמו, איבדו חברים במלחמות ופיגועים, הקימו משפחה. ההמנון אינו מדבר אליהם. אולי הוא מדבר לאותם יהודים החיים הגולה ואשר רוצים לעלות ארצה בעוד 20 או 100 שנים ורואים את מדינת ישראל כארץ מקלט בשעת מצוקה. אך לא לנו לאזרחים של מדינת ישראל. אני החי במדינת ישראל 50 שנה לא רוצה לראותה כארץ מקלט לשעת מצוקה ליהודי העולם. אני רוצה לבנות את המדינה כאן ועכשיו לכל אזרחיה החיים כיום במדינה. אני לא רוצה להיות ארץ מקלט בשבילים. הדרוזי החי בקרבי או הנוצרי או כל אזרח אחר והמשרת בצה"ל הוא יותר קרוב אלי מאותו יהודי היושב על סיר הבשר באוסטרליה הרחוקה ורואה בי פוליסת ביטוח. הוא לא מעניין אותי, הוא לא שותף לבניין הארץ ואת כספו אני איני רוצה.

אני רוצה שכל אזרחי המדינה יחיו ביחד בהרמוניה וביחד ישאפו להקים מדינה הטובה לכל אזרחיה והמנון של התנועה הציונית אינו ההמנון של מדינת ישראל. המנון נכתב על-ידי אנשים. זה המנון די צעיר. לא בן אלפי שנים ולא בן מאות שנים, גילו כגיל התנועה הציונית,הוא נכתב בשנת 1877.

השיר התקבל כהמנון הלאומי של התנועה הציונית בקונגרס הציוני ה-18 בשנת 1933 ועם הקמת המדינה אומץ כהמנון לאומי. כלומר לא נכתב עבור מדינת ישראל אלא המנון לאנשי הגולה ומטרתו יצירת תקווה לבית לאומי וכמיהה להיות עם חופשי בארץ ציון ירושלים. שמה של מדינת ישראל אינו מוזכר בו כלל. יש בו אזכור של ארץ ציון וירושלים. ארץ ציון היא אולי ישראל ואולי ארץ ציון היא ישראל ההיסטורית, על כך עוד תבוא הביקורת ותנסה לקעקע את הכתוב כאן. אך במפורש אין כל אזכור למדינת ישראל ולכל אזרחיה הכוללים לא רק יהודים. לחלק מאוכלוסיית היהודים היושבים במאה שערים והקהילות אחרות ההמנון הזה הוא לא רק זר ומוזר אלה אף עוף זר ומנוקר.

לבתי שנולדה בארץ והיא כבר דור חמישי ישראלית אין כל כמיהה לעלות לארץ, בשבילה המדינה הזאת היא המולדת ואין לה מולדת אחרת כפי שיש למיליוני היהודים החיים בגולה ורואים בי תעודת ביטוח שלהם. אני לא מרגיש כלפיהם כל קירבה ואיני מעוניין לראות בהם כנושאי הפוליסה. איני רוצה להיות תעודת ביטוח שלהם. כ-30% מאזרחי המדינה הם בכלל לא מעניינים. מכיוון שהשיר לא כל כך עתיק. ואין בו כל קידוש או קדושה והוא נכתב על-ידי בן תמותה רגיל לפני כ-130 שנים ואומץ על-ידי התנועה הציונית לפני כ-78 שנים ועל-ידי המדינה לפני כ-57 שנים. אין בו כל קדושה.

הגיע הזמן להקים ועדה לבחינה מחודשת של ההמנון הלאומי אשר ייתן ביטוי לכל האזרחים היושבים במדינת ישראל לכל מגוון האוכלוסיה, המנון אשר יאפשר הזדהות לכל האזרחים ייתן כבוד לכל המגזרים.

בואו נראה עוד אספקטים נוספים של המדינה הטובה לכל אזרחיה. בואו ניקח לדוגמה את נושא בתי הקברות. האם המדינה נותנת קבורה הוגנת לכל אזרחיה. בעיר חולון, ראשון לציון, אשדו , באר שבע חיים אלפי אזרחים ללא אפשרויות קבורה. אלה העולים החדשים הרבים שהמדינה קלטה בגלי העלייה מחבר העמים ואשר ההערכות זהירות מדברות שכ-400 אלף מהם לא יהודים או לא מוכרים על-ידי החוגים הדתיים כיהודים. הם קיבלו אזרחות ישראלית הם תושבי המדינה כמו כל אזרח אחר. האם לא מגיעים להם פתרונות קבורה כמו ליהודים? מדוע הם צריכים להסיע את מתיהם לקיבוצים או ישובים של ערבים נוצריים או למצוא להם פתרונות שונים ומשונים? מדוע בתי הקברות של המוסלמים אשר בערים הגדולות נראים כמו חורבות כדוגמת בית הקברות המוסלמי שליד השוק בבאר שבע הנראה כמו מזבלה? או בית הקברות המוסלמי בכניסה לחולון מצד אזור? אשר הפך למגרש גרוטאות ועוד ישנן עשרות דוגמאות כאלו.

מה היה קורה עם בית הקברות של היהודים בגרמניה או בצרפת היה הופך למזבלה או למגרש גרוטאות? מה היה קורה אז? אז היתה יוצאת זעקה על אנטישמיות. זעקה על מי יודע מה ואני שואל האם נאה דורש אינו נאה מקיים? במקרה זה האם כבודם של אחרים אינו נחשב בינינו? האם קיימת לנו זכות הצעקה כאשר אנו מזלזלים בכבודם של אחרים? כיצד מרשה לעצמה ממשלת ישראל להפוך בתי קברות למזבלה או למגרש גרוטאות? היכן הכבוד לזר השוכן בקרבך?

הוא לא זר, הוא אזרח שאמור להיות שווה זכויות בארצו מדינת ישראל. משלם מיסים, משרת בצה"ל, בונה את המדינה אשר אינה נותנת לו קבורה בכבוד והופכת את בתי הקברות שלו למזבלה.

מה קורה עם נישואים? מי משיא בארץ זוגות מעורבים, מדוע הם צריכם לנסוע לארצות ניכר בכדי להקים משפחה. לא מגיע לאזרחי המדינה להתחתן בארצם? מה הגזענות הזאת??? לכל אזרח יש את הזכות הבסיסית לחיות בארצו. להתחתן בארצו ולמות בכבוד בארצו.

אני לא מבין מדוע המדינה אינה פותחת משרד לענייני נישואין אזרחיים לאלו אשר לא יכולים להינשא או לא רוצים להינשא בנישואין דתיים. מה הכפייה הדתית הזאת, מדוע לא מאפשרים לאזרח להינשא ולחיות כפי רצונו. האם המדינה שלנו שונה מאירן החומניסטית? אם כן, במה אנו שונים?

הזכות הבסיסית של כל אדם באשר הוא אדם היא נישואין. קבורה. ההחלטה על אמונתו ודתו. חופש הפרט שלו, רק במדינות טוטאליטאריות או חומניסטיות אין לאדם את הזכויות הבסיסיות הללו. אנו מדברים על זכויות אזרח ושיוויון. מה היה קורה אם בבניין שלכם היה מתייצב ערבי או דרוזי או צ'רקסי והיה רוצה לשכור דירה? כמובן שאף אחד לא היה משכיר לו דירה. ומה היה קורה אם יהודי בארה"ב או באנגליה או אפילו ברוסיה ולא היו משכירים לו דירה בגלל היותו יהודי? כל העולם היה נרעש מ"אנטישמיות". האם זה נאה דורש נאה מקיים? האם אנו לא אשמים, באיזו דרך גזענית אנו נוהגים? האם אנו רוצים יחס זהה בחו"ל או אנו שונים?

בואו נראה עוד מגזר מיני רבים. ניקח לדוגמה את הערוץ הראשון הממלכתי כביכול ואת ערוץ 2 בטלוויזיה. כמה מגישי תוכניות ערבים או דרוזים או בדואים או צ'רקסים יש שם? תנו לי שם אחד. כמה מנהלים כללים בחברות ממשלתיות יש לנו מבני המיעוטים, הם הרי 30% באוכלוסיה. האם לא מגיע להם לפחות 30% ייצוג?

לכן לא די לשנות את ההמנון. יש צורך חזק יותר לקיים את מגילת העצמאות ולא רק לתלות אותה על קירות המוסדות השונים.את אשר אנו מבקשים לעצמנו עלינו לתת לחיים בקרבנו. אין לקבל את הקביעה שזאת מדינת היהודים. זה אולי נכון חלקית אך כאן חיים כשני מיליון לא יהודים וגם הם בני אדם שווי זכויות ולא שווי זכויות כאילו.

אם אנחנו רוצים להשתלב בקהילות העמים כעם נאור ותרבותי עלינו לקבל את החיים איתנו, אם אנו רוצים שהמיעוטים החיים איתנו ירצו לחיות איתנו, לשרת בצה"ל, להרגיש טוב כאן ולאהוב את המדינה הזאת, אנו צריכים להשתנות ועדיף שעה אחת קודם, פן יהיה מאוחר. המלחמה האמיתית היא כאן אצלנו, על הגבולות ישמרו חיילנו. יש צורך לעשות שלום פנימי קודם עם עצמנו ואם החיים איתנו ואז אולי יבוא השלום עם שכנינו.