יצהר לא רוצה את צה"ל

בתרועות רמות בישרה התקשורת כי מעתה והלאה הישוב יצהר, ישוב מועד כשור נגח, מאבד את התצפית היקרה אשר הוצבה במקום. זאת מכיוון שהתושבים לא התחייבו להגן עליה מפני אנשי הישוב אשר מחבלים בציוד היקר ופוגעים בתיפקודו. קשה להתעלם מנימת השמחה לאיד שנשמעה מפי השדרנים, הנה הנה צה"ל מפקיר את המופקרים הללו, בחורינו המצוינים כבר לא ישמרו עליהם, והציוד שלנו יופנה למקום חשוב, כמו, רמת השרון או כפר סבא.

הרהור עלה בליבי, מה פשר הנזק שעשו תושבי יצהר בציוד צה"לי שאמור להגן עליהם? מדוע זה שיפגעו במכ"ם מגלה תנועה אשר הושם במקום פלוגת החיילים? ומעבר לכך, מדוע שיתעמרו בחיילים אשר הופקדו על ביטחונם? אם נאמין לרושם שיוצרים אנשי התקשורת, הרי שיצהר היא ישוב מבודד שפסע בינו לבין מחיקתו על-ידי ההמון הערבי הצודק, ורק בחורינו המצוינים הם אלו המונעים מן התושבים הסהרוריים את מר המוות. מה בצע אם כך בפגיעה בחיילים המפרידים בינם לבין ההמון המוסת? האם אפשרי הדבר שהצגת הדברים על-ידי התקשורת היא מעורפלת, או שמא שקרית, או שמא הפוכה למציאות?

אני מוכן לחתום שרוב השדרים והכותבים לא העיזו להציג כף רגלם הענוגה מעבר לכביש מספר 6. לידיעתם, הישוב יצהר הוא חלק מן הציר המחבר שני גושי התישבות גדולים בשומרון, גוש אריאל מדרום, וגוש אלפי-מנשה קדומים שבי שומרון מצפון לו. יצהר מוקף בכפרים ערביים, בדיוק כמו ראש-העין, כוכב-יאיר, אילניה, מצפה נטופה, או להבים. עתודות אדמת המדינה שסביבותיו מתאימות לישוב בן אלף משפחות. תושביו מבינים היטב את הסיכון הנורא לחיות במקום זה, בדיוק כמו הסיכון ללכת לקניון השרון בנתניה, לשוק בחדרה, למועדון הסטייג' בתל אביב, לתחנת האוטובוס בבאר-שבע, או למסעדה בחיפה. לכן הם יודעים כי זכות קיומם על האדמה נעוץ ביכולת להמשיך וללחום בפולש הערבי אשר לוחם את מלחמת הג'יהאד. כידוע, ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, וכמו רבין הי"ד, גנדי הי"ד, ודניאלה תבדל לחיים ארוכים יצהר מנהלת מלחמת גרילה כנגד הג'יהאד הצר עליה מכל העברים. אם תרצו לדעת מדוע בקדומים שיעור עבירות הרכוש נמוך בהרבה מזה של כפר-סבא, נא לשאול את דניאלה וייס.

והנה, מתברר כי צה"ל, במקום לתפקד כצבא העם היהודי, נוהג ביצהר כאילו הוא הצבא הבריטי, ובארץ שורר המנדט הבריטי. לא רק ביצהר, אלא גם בתפוח, ובחומש, ובשא-נור, ובנווה דקלים. במקום לעזור במלחמה נגד הפולש הערבי, מצווה הצבא להגן עליו מפני נוער יצהר. פעם, פעמיים אפשר להבין, אבל כאשר הדבר הופך לשיטה באים האנשים ושואלים, הלנו אתם או לצרינו? ואם לצרינו, תודה רבה, ושובו לבסיס שממנו נמלטתם בשא-נור. ואם המכ"ם היפה שהשארתם פה נועד לבלוש אחרי צעדינו, קחו גם אותו מכאן. עכשיו הכל מובן.

ביהודה ובשומרון, צבא הגנה לישראל איננו מגן עוד על היהודים, אלא מגונן על האוכלוסיה הערבית מפני התושבים היהודים. בכך היה הצבא למשת"פ של אבו מאזן וברגותי. לו נסוג הצבא מיהודה ושומרון, והיה מפקיד את יהודי יהודה ושומרון על הגנת האזור, ומקים חטמ"ר שכולו תושבי יהודה ושומרון ותומכיהם, הרי שתוך חודש בעיית הטרור היוצא מקרב ערביי יהודה ושומרון היתה נפתרת. יתר על כן, כלל הפולש הערבי היה מחליט כי קצה נפשו במגורים ליד היהודים המסוכנים הללו, ומהגר לגבעות ירוקות יותר, במישיגן או פאריז.

פרוק המכ"ם, והפקרת יצהר, היא אולי הסנונית הראשונה לבוא התובנה כי את המלחמה בפולש יש להשאיר לתושבי המקום. כאשר יסיימו הם את העבודה, יוכלו תושבי השרון להתרכז באויב בעיין, הדר לו לבטח משני צדי כביש 6, ולוטש עיניו אל ערי השרון המעטירות.