אום אל חירן לערבים וליהודים <br>

באום אל חיראן יושבים מאז 1956 משפחות בדואיות. הן הועברו לאל חיראן בצו המושל הצבאי, שהורה להם לעזוב את המקום בו ישבו דורות סמוך לקיבוץ שובל. למעלה מששים שנה יובים מאות בדואים באום אל חירן על-פי הוראת הגורמים המוסמכים.

רוב תושבי אום אל חירן עוסקים בגידול צאן. אורחות חייהם של רוב התושבים הם של עובדי אדמה. הגם שחלק לא מבוטל מבני ומבנות אל חיראן סיימו תור שני ואף שלישי באוניברסיטה כדוגמת יעקב אבו אלקיאן ורעייתו.

מצערת פסיקת בית המשפט, הנותנת גיבוי לגזירה, שמאות משפחות יארזו חיים, שבנו במשך ששים שנה, במקום להחליט החלטה נועזת, שבאום אל חירן יחיו התושבים שהובאו לכאן לפני ששים שנה יחד עם בני הגרעין היהודי העולה להתיישבות במקום. במקום בניית חיים יהודים תוך נישול הבידואי החי שם, יחיו בצוותא יהודים וערבים בנגב, בו יש מקום לכולם.

חלפו כחמישה עשר חודשים מליל השמונה עשר בינואר 2017, בו שיקרה משטרת ישראל והשר לביטחון פנים עת הציגו בביטחון מוחלט, שהמורה למדעים, יעקב אבו אלקייאן, הוא חבר בארגון דאעש.

חלפה כחמישה עשר חודשים מהיום, בו התלהמו שר שאחראי על ביטחון הפנים של ישראל והשוטר מספר 1 בקביעה וודאית ונחרצת, שיעקב אבו אלקיאן הוא בן עוולה.

חלף זמן רב מהלילה, בו היה מוטל יעקב אבו אלקייאן זמן רב מתבוסס בדמו, ואף לא איש אחד מכוחות הביטחון ניגש להגיש לו סעד, מה שיכול היה להצילו. פקודת אש מתלהמת גרמה למותו הכואב של שוטר במשטרת ישראל, ארז לוי, ולמותו של המורה למדעים יעקב אבו אלקיאן.

חלפה שנה, מליל השמונה עשר בינואר 2017, בו שיקרה משטרה לציבור ובמהלך השבוע שיקר מעל במת הכנסת השר לביטחון פנים. כואב ששני אנשים חפים מפשע שלמו בחייהם, שוטר מיבנה שהשאיר ילדים יתומים שיגדלו ללא אבא ומורה למדעים, שהותיר אחריו גם הוא ילדים יתומים, שיגדלו ללא אבא.

בְּלַיְלָה מִתַּמֵּר הֶבֶל חַם מִמַּה שֶׁהָיָה בַּיִת

טֶרֶם עָלָה עָלָיו הַדַּחְפוֹר בְּאוּם אֶל חִירָן

פָּגַשְׁתִּי בֵּדוּאִי זָקֵן זוֹעֵם עַל אֶגְלֵי זֵעַת רָקִיעַ

שֶׁלֹּא הִזִּיעוּ הַחֹרֶף הַזֶּה בְּאֶרֶץ הַשָּׁרָב

דִּמְמוּ קוֹלוֹת מַּדְשִׁיאִים אֶרֶץ דִּשְׁאֵי עֵשֶׁב מַזְרִיעֵי זֶרַע

והִנִּיחוּ בְּפֶתַח אֹהֲלוֹ עוֹד שְׁנַת בַּצּוֹרֶת.

עַל רִצְפַּת הַלֵּס בָּאֹהֶל בְּאוּם אֶל חִירַן בַּחֹשֶׁך הָאוֹרֵב

צְלָלִים נִבְהָלִים רָצִים-נָסִים מִמְּנוֹרַת נֵפְט מְפֻיַּחַת

וּמִמַּבָּט זוֹעֵף שֶׁל בֵּדוּאִי זָקֵן

מְמָאֵן לִשְׁכּוֹחַ בְּאֹהֲלוֹ דּוּמִיַּת חָצוֹת כְּבֵדָה

מְהוּלָה בְּאַהֲבָה עֲנִיָּה זוֹכֶרֶת אֶת לֵיל

שְׁמוֹנָה עָשָׁר בְּיָנוּאָר אַלְפַּיִם וּשְׁבַע עֶשְׁרֵה

הַלַּיְלָה בּוֹ רָצְחָה מִשְׁטֶרֶת יִשְׁרָאֵל אֶת הַמּוֹרֶה לְמַדָּעִים

אֶת הַמּוֹרֶה יַעֲקֹב מוּסָא אַבּוּ אֶל קִיעָאן.