חוק הלאום מסדיר את הריבונות היהודית בכל ארץ ישראל

סעיף 1(א) לחוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי קובע: "ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל". ב-12 מלים פשוטות קבעה הכנסת בחוק יסוד, ברוב של 62 נגד 55, כי מדינת ישראל, במדינת העם היהודי, היא הריבון על ארץ ישראל.

מעטים שמו לב אליו, אך סעיף זה הוא המשמעותי ביותר בכל חוק הלאום. הוא קובע בפשטות כי ה"כיבוש" הסתיים. ה"תפיסה הלוחמנית" של בג"ץ (שהיא תרגום משובש של ה"כיבוש" מאנגלית) נקברה סופית. מדינת ישראל היא הריבון היחיד בכל חלקי ארץ ישראל.

סעיף 1(א) בחוק הלאום מחיל לפיכך גם את ספר החוקים של מדינת ישראל על כל ארץ ישראל. ויודגש - למדינת ישראל יש ספר חוקים אחד שנקבע על-ידי הכנסת, והוא, ורק הוא, חל בארץ ישראל. מערכת ה"חוקים" שניסו גורמי מימשל ומשפט שונים להחיל על הישובים היהודיים ביהודה והשומרון מכוח פקודות, צווים וכרוזים צבאיים הזויים ונטולי כל תוקף משפטי, באה אל קיצה בחוק הלאום.

סעיף 7 לחוק היסוד קובע: "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על-מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה". סעיף זה לא רק מכשיר עקרונית את חוקיות כל ההתיישבות ביהודה והשומרון, אלא קובע כי על הממשלה חלה החובה לפתח ולבסס אותה. לפיכך, חוק הלאום לא רק מחיל את החוק הישראלי על כל ההתיישבות בארץ ישראל, כולל ובמיוחד ביהודה והשומרון, אלא הוא מחייב את כל זרועות הממשלה (רמז: היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות ובתי המשפט) לדאוג לפיתוח ולביסוסה החוקי של ההתיישבות היהודית בכל חלקי ארץ ישראל.

בנייה חופשית

מעתה כל מתיישב יהודי בארץ ישראל רשאי לדרוש את זכויותיו בהתאם לחוקי מדינת ישראל. מעבר לכך, הוא יכול לדרוש כי כל גורמי הממשלה יסייעו לביסוס ולחוקיות התיישבותו בכל חלקי ארץ ישראל, מן הירדן ועד הים.

חוק הלאום מיישם את החלטת מרכז הליכוד מיום 31 בדצמבר 2017 לפיה "מרכז הליכוד קורא לנבחרי הליכוד לפעול כדי לאפשר בנייה חופשית וכדי להחיל את חוקי מדינת ישראל ואת ריבונותה על כל מרחבי ההתיישבות המשוחררים ביהודה ושומרון"... אין ספק כי החלטה זו היוותה את הזרז לחקיקתו והוכיחה כי הליכוד מקיים את ייעודו הלאומי.

ראוי להזכיר כי לפי החוק הבינלאומי, למדינת ישראל היא הריבון היחיד על כל ארץ ישראל כבר מ-1948, קל וחומר משנת 1967 וביתר שאת משנת 1994 כאשר נחתם הסכם השלום עם ירדן, אשר ויתרה על כל זכות מדינית בארץ ישראל. אחד מעקרונות היסוד של המשפט הבינלאומי הוא שאין "ואקום" של ריבונות בכל שטחי היבשה על כדור-הארץ. המדינה היחידה בעולם המחזיקה בזכויות ריבוניות בארץ ישראל מיום תקומתה היא מדינת ישראל, ועל היא בעלת הריבונות בכל חלקי ארץ ישראל, כולל ביהודה והשומרון. בהקשר הזה, הדרישה של חוגי ימין מסוימים "להחיל את הריבונות" על ההתיישבות היא התפרצות לדלת פתוחה. ומכל מקום, חוק הלאום החיל אותה כעת באורח רשמי ומחייב במעמד חוקתי.

ואולם יש לזכור: שום דבר לא ניתן "במתנה". תנועות השמאל, הקרן החדשה לישראל וגרורותיה, בג"ץ והפרקליטות ינהלו מלחמת חורמה כדי למזער השפעת חוק הלאום ככלל, ואת סעיף הריבונות בו בפרט, באמצעות "פרשנויות" יצירתיות מבית מדרשם. על המתיישבים, הממשלה, מפלגות ותנועות הימין מוטל להגן על הריבונות בכל חלקי ארץ ישראל ולדרוש את יישום החוק בעקביות ובעוצמה. חוק הלאום יצר כלי, ואולם חייבים ללמוד להשתמש בו וליישמו ביעילות, בעקביות ובמצח נחושה, כדי שימלא את ייעודו ככלי החוקתי, החוקי והאפקטיבי לביסוס הריבונות של העם היהודי בארץ ישראל.