בשנת 2000 הגישה הממשלה את הצעת החוק אשר באה ליישם את מסקנות ועדת אור למבנה בתי המשפט. העיקרון המרכזי של מסקנות הוועדה, העלאת סמכויות בית משפט השלום והורדת תיקים מסיבית לערכאות התחתונות, זכה לביקורת ציבורית נוקבת מחוגי עוה"ד, האקדמיה וחברי כנסת מסיעות שונות עד כדי כך ששר המשפטים דאז, ביילין, לא הצליח להעביר את הצעת החוק אפילו בקריאה ראשונה במליאה. מקץ מספר שנים הצליח השר שטרית להעביר את הצעת החוק במחטף בקריאה ראשונה בעת שחברי הכנסת צפו במונדיאל במזנון...
מאז נתקעה ההצעה עד עצם היום הזה בועדת החוקה כאשר הביקורת עליה אינה שוכחת.
עתה נתבשרנו כי במשרד המשפטים הוחלט לקחת את אחד המרכיבים המרכזיים של ההצעה - "שופט עמית" ולהעבירו לחוק ההסדרים.
על-פי ההצעה נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים יהיו מוסמכים להאריך כהונה של שופט הפורש למשך חמש שנים בהדרגה על גיל 75.
הצעה זו זכתה לביקורת ציבורית נוקבת שכן משמעותה בפועל היא הארכת גיל הפרישה לשופטים ועל-פי המנגנון שנקבע היא מעניקה כוח רב לאישים הנכבדים ללא ביקורת וללא ריסון ציבורי.
הצעת חוק דומה להאריך את גיל הפרישה לשופטים ל-72 נכשלה בכנסת. אין מדובר בעניין "טכני" אלא בעניין מהותי מעין כמותו - גיל הפרישה לשופטים הינו גיל 70 והוא גבוה כיום מגיל הפרישה (67) מכל מקצוע אחר. כמו כן, בעבר נשמעו קולות כי יש להוריד את גיל הפרישה ולהשוותו לגיל המקובל במשק.
בג"צ כבר אמר את דברו באשר לחוק ההסדרים כי אין להשתמש בו כחוק עוקף כנסת לעקיפת הדיון הציבורי ולמניעת ביקורת ציבורית, שכן, הדיון בחוק ההסדרים המתקיים עם אישור התקציב אחת לשנה מתבצע בלחץ, ללא דיון ציבורי, על-פי ההצבעה הפוליטית. וכך נאמר בבג"צ ארגון מגדלי העופות (השופטת ביניש):
"מנגנון חקיקה זה המשמש את הממשלה כאמצעי "להתגבר על מכשולים פרלמנטרים" (ובמילים אחרות, להימנע מביקורת פרלמנטרית אפקטיבית על יוזמות החקיקה של הממשלה), עלול לפגוע באיזון הראוי, על-פי עקרון הפרדת הרשויות, בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת בהליך החקיקה. משטר דמוקרטי-פרלמנטרי אמיתי מחייב שחקיקה תיעשה הן להלכה והן למעשה בבית המחוקקים ועל-ידי בית המחוקקים".
גם היועץ המשפטי לממשלה קבע בעבר באופן חד-משמעי כי אין להשתמש בחוק ההסדרים על-מנת לפגוע בזכויות מהותיות או על-מנת להעביר הסדרים מהותיים.
עתה, בדלת האחורית, ללא כל דיון ציבורי, בניגוד לרוח בג"צ ולהנחיות היועמ"ש, הוכנס הנושא לחוק ההסדרים לאחר שהכנסת התנגדה למהלך זה במשך שנים. אם נכונה השמועה כי היועמ"ש נתן את ידו ליוזמה זו של מנהל בתי המשפט הרי שמדובר בהסכמה בלתי מובנת, אשר יש לבטלה.
את הדיון הציבורי בעניינים מהותיים ומרחיקי לכת כמו נושא הארכת גיל הפרישה לשופטים יש להתיר לכנסת בחקיקה ראשית ואין להיגרר לתרגילים פרלמנטרים מפוקפקים, כמו חוק ההסדרים גם אם הם נוחים למערכת המשפט. מערכת המשפט, איננה מפלגה פוליטית ואיננה "תנועה ציבורית", לא אמורה להיות לה "אג'נדה" ואין היא צריכה להרשות לעצמה להשתתף בתעלולים הפוליטיים.
מוטב ששרת המשפטים, המגלה עצמאות ואומץ לב ציבורי בנושאים אחרים, תחזיר את הדיון למסלולו התקין.
