לאחרונה שמעתי מהאזרח ק', אזרח למופת, המשלם את מיסיו כחוק, מספר סיפורים הקשורים בצרכנות אקטיבית.
מכשיר הווידיאו החדש שרכש האדון ק' התקלקל. אדון ק' התקשר לחנות ושם הופנה מפקיד לפקיד עד שלבסוף הוסבר לו שעליו לפנות למפיץ, נותן האחריות. בעל החנות היעיל מיד הפנה את תלונת הלקוח ק' וכעבור כמה דקות התקשרה לאזרח ק' נציגה מטעם המפיץ.
האזרח ק' אמר לה כך:" אני לא קניתי ממך דבר. אם תטרידי אותי עוד פעם בטלפון אתקשר למשטרה". ובעצבים האופייניים לאזרח ק' הכניס את הווידיאו המת לבגאז' ונסע היישר לחנות ממנה נקנה הווידיאו. הוא שאל היכן מנהל החנות. כשאחד המוכרים ביקש לעזור לו סירב ודרש רק את המנהל. למנהל הסביר כך בפשטות: "אני רוצה וידאו חדש ועכשיו! אם לא אקח כיסא אשב בחנות ועד לערב אני מבטיח לך שלא תמכור דבר". מנהל החנות שיודע קצת חשבון, התרצה מיד וסיפק וידאו חדש לאזרח ק'.
אשתו של האזרח ק' הרגישה ששמיעתה נפגעה. בצר לה פנתה לסעד רפואי בקופת החולים הקרובה. הרופא המליץ מיד על מכשיר שמיעה יקר, כיוון שהוא גם עובד בחברה המוכרת מכשירים אלו, אך לא בזאת העניין.
לאזרח ק' ואשתו יש ביטוח רפואי משלים, שצריך היה לכסות את ההוצאה המיותרת. לאחר קבלת המכשיר המיותר, פנו האזרח ק' ואשתו לחברת הביטוח המשלים, שבאופן לא מוזר לא מצוינת כתובתם הפיסית בשום מסמך של החברה. פניות טלפוניות נענו בתרגילי התחמקות מקובלים.
האזרח ק' מצא פיתרון יצירתי. הוא פנה למנהל קופת החולים ושאל אותו אם הוא יכול לפתוח בסניף הקופה דוכן למכירת מזון ומשקאות, להנאת המתרפאים. מנהל הסניף הסתכל על האזרח ק' בתימהון ושלל מכל וכל את האפשרות המגוחכת.
האזרח ק' סיפר למנהל הסניף שהוא נתן מחסה לדוכן של ביטוח משלים ולכן כנראה מפיק מבעל הדוכן, קרי חברת הביטוח המשלים, רווח כלשהו ולכן הוא תובע במפגיע שמנהל הסניף יחזיר לו, לאזרח ק' את הכסף או שהוא יפתח בכוח דוכן בסניף. תוך שבוע הוסדר העניין הכספי לשביעות רצונו של האזרח ק'. אגב, אשתו שומעת מצוין ובלי כל ציוד אלקטרוני מתוחכם.
האזרח ק' מדי פעם נתקף ברצון עז לשפר את חזות ביתו. האזרח ק' נכנס לא מכבר לחנות רהיטים ורכש שולחן אוכל נאה ושישה כסאות. יש אחריות שאל? בוודאי ענו בחנות. של כמה, שאל? של שנה, ענו בחנות.
אחרי חצי שנה הכיסאות החלו מתנדנדים והפכו מסוכנים לאזרח ק', בני משפחתו ואורחיו. האזרח ק' מיהר להרים שפופרת לחנות הרהיטים, דיווח על התקלה וביקש לקבל סט כיסאות חדש, לא מודבק לא מתוקן - ח ד ש!
המשא-ומתן עם החנות עלה על שרטון והאזרח ק' לא התעצל, העמיס את הכיסאות על טנדר ונסע לחנות והחנה את הרכב מול כניסת החנות (במקום מותר לחנייה). האזרח ק' הוריד את הכיסאות ולכל מי שרצה להיכנס לחנות הסביר והדגים את איכות המוצרים בחנות.
אחרי שעה שמו לב בעלי החנות, שהיו רגילים לשטף של מבקרים, שאין אפילו קונה אחד בחנות וחשו החוצה. תוך דקות הבינו מה קורה והעמיסו לאזרח ק' שישה כסאות חדשים לפי בקשתו.
האזרח ק' נוסע מדי פעם ברכבת ופעם עלה לקרון בו אין מיזוג אוויר. בעצביו הקצרים, קם והלך לקרון "השמורים" והתיישב. המבקר שאל האם לאדוני כרטיס "שמורים"? האזרח ק' השיב: "לא"! "אז אדוני מתבקש לצאת מפה", ביקש המבקר באדיבות.
האזרח ק' התנפל, כמנהגו, בצעקות על המבקר החף מכל פשע ואמר לו כך: "כל מונית שירות עלובה, שמתקלקל לה המזגן מושבתת והרכבת לא? אז במקום לבדוק למי יש כרטיס שמורים ולמי אין, תואיל בבקשה להגיע לקרון ללא מיזוג ולקרוא לכול האנשים שמתבשלים שם לקרון השמורים בו יש מקום ישיבה לרוב עם מיזוג אוויר טוב".
המבקר ביקש פרטים והאזרח ק' סירב. העימות הסלים והמבקר ביקש מאיש הביטחון לגבות פרטים והאזרח ק' סירב. המבקר איים שמשטרה תגיע ותעצור את האזרח ק', אך ק' לא נבהל משום מה. אחרי כמה דקות של צעקות והתקשרויות של המבקר לכל מיני מנהלים, הלך המבקר ליושבי הקרון החם והזמינם לקרון השמורים.
האזרח ק' פגש ברכבת המהירה חזרה אזרחית ק' אחרת לא ממשפחתו. המבקר הודיע שהנסיעה ברכבת מהירה כרוכה בתשלום של שלושה שקלים. האזרחית ק' סירבה לשלם. טענתה הוצגה בבהירות. הרכבת המהירה חוסכת חמש דקות בכך שלא עוצרת בבנימינה. הרכבת איחרה ברבע שעה, כלומר, הרכבת תאחר ב-10 דקות ולכן לא ברורה לה הסיבה לדרישה המצחיקה של תוספת השקלים.
האזרח ק', שהתרגש מכך שהוא לא לבד, לחץ את ידה בחום ואמר לה שהוא מאוד מעריך אזרחות טובה, כפי שהיא גילתה. האזרח ק' מיהר בעקבות המבקר ושאל אותו אם תלונות מסוג זה מרובות הן והמבקר ענה שכן ושעקב היותו עובד החברה הוא לא יכול לפתוח את הפה ולספר לאזרח ק' כול מה שהוא נתקל בעבודתו היומית.
