ממשלה חסרת אחריות

דבר מוזר קורה בארץ הזו. הממשלה מעבירה חלקים גדולים יותר ויותר מתפקידיה לגופים אוטונומיים. ונבהיר, לא מדובר רק בארגונים וולונטריים שנתמכים על ידיה אלא על אלה שהם מתפקידי הממשלה לפי החוק. ונדגיש, גם אלה שממומנים מהיטלים או ממיסים אחרים.

נתייחס למספר תופעות שפעולות אלה גורמות:
1. הפיקוח של הממשלה רופף.
2. לא תמיד יש לממשלה מושג מה נעשה בשם המדינה.
3. אין פיקוח תקציבי ממשי.
4. בין המון שרים אין אחד אחראי.

לשם המחשה - בנק ישראל. יש לו מעמד חוקי ברור. זה מוסד של המדינה. ומי קובע את השכר? לא ברור. אז מה הפלא אם ספרן משתכר יותר ממבקר המדינה?

ורשות השידור - גם היא שייכת למדינה. אז איך קרה שהיא הפכה לצינור פרסומת ענק (בתשלום במובן). או שהיא קונה משחקי ספורט במיליונים? ומה מוסר העבודה בה?

ולבסוף, דוגמה קצת (או אפשר שמאוד) עצובה - המועצות הדתיות. אלה לא משלמות את המשכורות כסדרן. זה הגיע עד לשביתה גם בשירותי הקבורה (אפילו לא נותנים למות בכבוד).

המקרה האחרון שהוזכר הוא בכלל מעניין: לא ברור איזה שר אחראי לפעולה ממשלתית זו. היה כנראה סגן שר שהיה ממונה על כך, והוא התפטר. יש שמועה שאחד מחברי הכנסת בוחש במינויים. קשה לדעת. הוא, כדרכו, שומר על שתיקה. ולמרות שהחוק אוסר על הח"כים להתערב בפעולות הממשלה זה לא מעניין אותו. מה איכפת לו? למספר ההרשעות הפליליות אין לו חשיבות.

במקרים אלה ודומיהם מצליחה הממשלה להתחמק מביקורת של הכנסת על הפעולה. למשל אין אפשרות להגיש שאילתה, או אי אפשר לדון על פרטי התקציב. זה מופיע בשורה אחת. קשה המצב עוד יותר כשהתמיכות מגיעות משני תקציבים שונים. זה לא מאפשר לדעת כמה בסך-הכל הוקצב לפעולה מוגדרת.

יתרה מזו, לא רק המבקרים לא תמיד יודעים לאן הכסף מוזרם ולמה הוא משמש, גם למתקצבים זה לא ידוע בדיוק. וזה בעצם מוזר. כל העברה מסעיף תקציבי למשנהו מחייבת אישור של דרגים שונים, זאת כשמדובר בתקציב הרגיל. ואילו כשמדובר בתקציבי "העברות" אין למעשה מגבלות.

משרות ומינויים הן בעיות מובנות בשיטה זו של פעילות. למעשה לא כל כך ברור איך אפשר להתמנות למשרה כזו. אולם כשבודקים את המנהלים ונושאי המשרות, הנחשקות שבהן, מגיעים להרבה שמות מוכרים. חברי כנסת בעבר וכו'. מחקר על שיטת המינויים היה מגיע לתוצאות מעניינות. היה ניתן ללמוד חבר של מי כדאי להיות. מכאן אפשר להבין את התופעה של המשכורות המנופחות ותנאי העבודה המפליגים. אם כבר, למה לא? המדינה משלמת.

הנוהג של הגופים הנתמכים מתקציב המדינה לבזבז על המועסקים יותר מהדרוש מחלחל גם למגזרים אחרים במשק. בראש ובראשונה לסקטור הממשלתי. כך אנו עדים לגידול בעלויות השכר גם כשיש להלכה הקפאה. ומדובר גם בשעות נוספות, אש'ל, החזקת רכב, השתלמויות וכו'.

וכשאין בקרה הכל פרוץ. האם שמתם לב שלמרות שיש מבצעים גרנדיוזיים להקטין את מספר עובדי המדינה, דווקא עלה מספר העובדים בסקטור הציבורי? כל זה למרות השקעה של מיליונים רבים במבצעים אלה.

יש צורך, דחוף לרכז שוב את הפעילות הממשלתית תחת קורת גג אחת. לפחות שנדע איך ולמה מוציאים את כספי המיסים שלנו. כשלב ראשון מוצע:

1. לא לתת תקציב שיכלול הוצאות שכר אלא להעסיק עובדים, בפעילות ממשלתית רק על-ידי עובדי המדינה. אם יש צורך - יושאלו.
2. הוא הדין במנהלים, חברי מועצה וכו'.
3. כל העובדים יהיו כפופים למינויים לפי תקנון שירות המדינה. הם ימונו כפי הנהוג לגבי כלל עובדי המדינה.
4. לקבוע לכל פעולה מתוקצבת על-ידי המדינה שר בודד שיישא באחריות כוללת לפעולה, כולל גם כלפי הכנסת, מבקר המדינה, הרשות השופטת וכו'.
5. לפרט ההקצאה לפי פעולות.

כך נוכל להתקרב למצב שיחזיר לממשלה כלים לשלוט בנעשה בכספי המיסים.