דוז פואה בהגינות

חגיגת האירוויזיון צפויה להיות חוויה בלתי נשכחת לעשרות אלפי תיירים שיגיעו בקרוב לתל אביב: מחירי כרטיסים מופקעים, מחירי מלון בשמים, "הצעות מיוחדות" לתיירים בחנויות ולקינוח גם כמה נהגי מוניות שממתינים בקוצר רוח לטרף הקל והתמים.

האם אלה פניה היפות של ישראל 2019? האם זהו ניצול נבון של ההזדמנות הנדירה להשאיר רושם בל יימחה על התיירים, רושם שאותו ללא ספק יחלקו עם קרוביהם וידידיהם לאחר שובם?

הציווי "הסבר פניך לתייר" עלול לקבל משמעות של ניסיון להסביר לתייר כיצד התנהגותו של העם הנבחר מתיישבת עם יומרתו להוות "אור לגויים": מדוע הפחד להיחשב "פראייר" פירושו לסדר את הזולת ולרמוס את זכויותיו? מדוע החזירות, הדורסנות והניצול הפכו לסמל ה"גבר- גבר" (ומדוע החלטנו להחיל בעניין זה גם את חוק שוויון האישה)?

מציאות ישראלית המשופעת בגילויים מכוערים כאלה, אינה חייבת עוד להמשיך ולייצג אותנו; קודם כל מפני שהיא פוגעת בנו, הישראלים, ומאמללת את חיינו, עוד לפני שהגענו לבחון את השפעתה על התיירים. להחליט שנורמת ההתנהגות היא לדרוס אחרים ולהידרס בעצמך, אין בכך תבונה מרובה, וטיפשים אנחנו לא. שנית, מפני שאנחנו יודעים שיש לנו, כשאנחנו רוצים, פנים אחרות, הרבה יותר יפות. הצבר הישראלי זקוק לפיתוח משדרג שבו יוקהו קוציו ותישאר מתיקותו.

המחיר שאנחנו משלמים, כיחידים וכחברה, על חוסר ההגינות שאנחנו לוקים בה בתחומי חיים רבים, הוא מחיר אובדן האמון זה בזה ברחוב, מול בית העסק ומול המימסד. החשדנות מפני התנהלות נצלנית או לא מתחשבת מצד הזולת, גורמת להתנהלות כזו מצידנו, כי כאמור "אנחנו לא פראיירים של אף אחד". בסופו של יום כולנו יוצאים נפגעים, שלא לומר פראיירים בריבוע.

אז איך משנים את המציאות הלא רצויה? לעיתים צריך נקודת משען חיצונית כדי "להרים את כדור-הארץ". אירוח אירוע בינלאומי כמו אירוויזיון עשוי לספק לנו מנוף שכזה.

קיימת יוזמה תל אביבית ברוכה של גיוס שגרירי אירוויזיון מיוחדים שיעמדו לרשותם של התיירים בעת ביקורם. נוכל להחליט שאותם השגרירים לא יהיו היוצאים מן הכלל: נתגייס כולנו, צרכני ישראל, אנחנו שמכירים כל כך טוב את התחבולות וההונאות הצרכניות, ונפרוש את חסותנו ונפקח עין מגוננת על התיירים שעומדים להגיע. נהיה שם בשבילם וניחלץ להגנתם כל אימת שנבחין כי מישהו מנסה לרמות אותם או לנצלם לרעה. בכך נגן גם על כבודנו הלאומי.

ברוח הקריאה של "שגרירי רצון טוב" של רשת החנויות "למטייל", שנועדה להזכיר לישראלי המכוער המטייל בעולם ש"בחו"ל המדינה זה אתה", בואו נחליט בתקופת האירוויזיון ש"בישראל המדינה זה אתה"; במחשבה שניה, מדוע בעצם רק בתקופת האירוויזיון?