בראיון ל
אריה גולן ברשת ב' (בוקר 30 ביוני 2019) אחד מראשי מפלגת כחול-לבן,
יאיר לפיד, דרש בהתלהבות מראש הממשלה
בנימין נתניהו לפתוח מיד במבצע בעזה כדי להפסיק את טרור הבלונים. מאוחר יותר גם ראש מפלגת
ישראל ביתנו אביגדור ליברמן בראיון אצל
קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן העלה אותה הדרישה.
שני הפוליטיקאים המכובדים האלה ששואפים להחליף את נתניהו ברחוב בלפור, או שלא מבינים או דווקא מבינים אך מצחצחים חרבות בתקווה לגרוף קולות בקרב הבוחרים שרוחות מלחמה מדגדגים אותם.
עוד לפני הראיונות עם האישים האלה המגיש רשת ב' אריה גולן פנה מעל גלי האתר לראש הממשלה בשאלה נוקבת: 'אתה לא מתחיל במלחמה עם חמאס, אשר משלח בלוני תבערה ושורף את השדות – אז תגיד, מה היא המדיניות שלך? איך אתה מתכוון להפסיק זאת'? המגיש רב הניסיון גם הוא, או שלא מסוגל להבין – או מבין היטב – אך מעדיף לשסע את מאזיני השידור הציבורי בראש הממשלה.
אין מנוס מלהסביר גם למר גולן, וגם לאחרים: לראש הממשלה הנוכחי הבנה נכונה של המציאות ומדיניות ברורה לגבי המתרחש סביב עזה. הוא מיישם את המדיניות בהצלחה רבה, היא מניבה פירות. זה ברור לכל בר דעת, נטול דעות קדומות.
להתחיל כרגע במלחמה בחמאס פירושו – מאות טילים במשך חודשים על ערינו, מאות אלפי אזרחים במקלטים כל לילה, השתקת נתב"ג, נזק אדיר לכלכלה, נזק עצום לתדמיתה של ישראל בעולם. ראשי החמאס תוך 10 דקות אחרי הירייה הראשונה ירוצו למרתפים מתחת לבתי החולים ומתקני האו"ם - ומשם לא נצליח להוציא אותם אלא אם כן נשלח את החיילים שלנו שיהרגו במלכודות בעשרות ומאות.
עוד ויתורים
היריבים הפוליטיים של נתניהו ללא ספק ירוויחו מזה כי הבוחרים יכעסו על נתניהו וינקמו בו בקלפי. אך האם ישראל תרוויח?
נתניהו מבין, ואיתו מבין חצי העם, שלפתוח במלחמה עם חמאס פרושו לשחק לידי אויביי ישראל אשר יושבים בבירות אירופה, במחלקת המדינה של ארה"ב (משם לא מצליח להוציא אותם גם הידיד הגדול שלנו
דונלד טראמפ); לפתוח במלחמה – לשחק לידי התקשורת העולמית האנטי-ישראלית, אשר מטרתה – לשכנע את העולם שישראל כמדינה יהודית אינה מסוגלת לחיות בשלום עם שכניה ומגיבה במלחמה על הפגנות תמימות ליד גבולותיה. מלחמה כזאת תיתן לתקשורת כלים להכריח את הממשלות של מעצמות ללחוץ על ישראל ולדרוש עוד ועוד ויתורים.
הדרישות המלחמתיות של לפיד, ליברמן ושאר גיבורי-על – התגשמותו של החלום הרטוב של ראשי חמאס, אשר רוצים להצטייר בעיני העולם כקורבנות התוקפנות הישראלית – זה עוזר להם לקבל עוד כסף, לדרוש הכרה בהם, לדרוש הסרת המצור כדי להביא לרצוע נשק, טילים מדויקים והרסניים יותר. לא משנה כמה אנשים יהרוג צה"ל בעזה, יום אחרי תום המלחמה בגלל הלחץ הבינלאומי, ההפגנות מול גבולנו יתחדשו, הבלונים שוב יעלו לאוויר.
הדרישות לפתוח במלחמה חסרות כל הגיון גם מהסיבה שאין שום צורך במלחמה כדי להכריע את החמאס. די להפסיק הספקת חשמל, דלק, מזון, מים, תרופות וכדומה. ישראל תנצח את החמאס בדרך זאת ללא ירייה אחת, בלי שתאבד חייל בודד. למה אנחנו לא עושים זאת? כי זה נגד מצפוננו, כי זה לא יתקבל בעולם. אבל אותם הנימוקים לא יאפשרו מבצע צבאי רחב הכף בעזה – עם הרג, הפצצות, טיהורים. אז על מה אתם מקשקשים? מה מניע אתכם? האמנם רצון לקבל כמה מנדטים נוספים מוציא אתכם מדעתכם?
מלחמה בעזה – על זה חולמים עוכרי ישראל בעולם. בשבילם ישראל – כעצם בגרון. מלחמה תיתן להם עילה להטיל סנקציות, להאשים את מנהיגי המדינה וראשי צה"ל בפשעי מלחמה. זה מה שרוצים ליברמן והרביעייה של כחול-לבן?
אינטרסים של העם
נתניהו בבדידות מוחלטת לוחם בחזית העיקרית, הוא משכנע, מעביר לצדנו מנהגי מדינות הערב. הצלחות של נתניהו בחזית זאת יוצרות ייאוש בליבם של עוכרי ישראל באירופה. אך כל העבודה האדירה הזאת תרד לטמיון אם צה"ל יתחיל להפציץ בעזה או יכניס לרצוע טנקים.
בלי לפתוח במלחמה, תוך שיתוף פעולה מדהים וחסר תקדים בתולדות המדינה עם מצריים, קטר, בחריין, האו"ם,
האיחוד האירופי נתניהו פעם נוספת הצליח להכריח את ראשי חמאס להסכים להפסיק טרור הבלונים. נכון, זה לא המצב האידאלי, אך כל מצב אחר גרוע יותר. זאת המדיניות הנכונה אותה מיישם נתניהו, המדיניות אותה לא יצליח ליישם אף מועמד מתחרה בנוף הפוליטי הנוכחי בישראל. מבקריו של ראש הממשלה בעצם פועלים נגד האינטרסים של העם.
שום מדיניות אחרת לא תניב פירות טובות יותר – לא הינתקות חדשה, לא פינוי התנחלויות, לא נסיגה מיהודה ושומרות לשם מיד תזרום החמאס, ולא מו"מ ישיר עם החמאס (המו"מ הישיר עם אבו מאזן לא מביא תוצאות כבר 20 שנה כי גם הוא, גם מתחריו בחמאס הם מריונטות בידי עוכרי ישראל באירופה ובאו"ם).
אלה הששים אלי קרב בימין וב'מרכז' – חסידי האסכולה הישנה השבויים בידי הקונצפציה המיושנת (גם אם הם צעירים בגיל). לפי המבט הישן אויבינו הם הפלשתינים, חיזבאללה, סוריה. הדוקטרינה החדשה, של נתניהו, גורסת: החזית עוברת בבירות אירופה, במוסקבה, בוושינגטון.
כל הניצחונות בחזיתות הישנות אחרי מלחמת ששת הימים, גם המשכנעים ומהדהדים שביניהם, לא הביאו תועלת רבה לישראל. את השטחים הכבושים נאלצנו להחזיר – סיני, דרום לבנון, עזה.
30 שנה לאחור
לעומת זאת הניצחון הזעיר ביותר בחזית החדשה – הוא ההישג האדיר ביותר. קירוב העמדות הזעום ביותר עם אירופה, ארה"ב, רוסיה מרעיף על ישראל גשם של זהב. הדיבור הישיר עם מדינות הערב הנוצר והמתרחש נגד עינינו – הוא מבול של יהלומים עלינו. תתחילו להפציץ את עזה עכשיו – ונחזור 30 שנה לאחור.
תומכי האסכולה הישנה ראים את הפיל בחלקיו. נתניהו שהוא משכמו ומעלה רואה את הפיל כולו. התקשורת הפוסט-ציונית שלנו תומכת באסכולה הישנה כי זה מקדם את מטרתה העליונה – לבטל את ישראל כמדינה יהודית. כי את ישראל המדשדשת במלחמות אינסופיות עם השכנים קל יותר לקפל, מאשר מדינה שנהנית מידידות ושיתוף פעולה עם המדינות החשובות במזרח ובמערב.
לאור האמור, מה התועלת של הסדנה בבחריין שספגה ביקורת קטלנית מצד התקשורת ופרשנים למיניהם? היא טובה משום שתוקעת טריז בין העם הפלשתיני הרוצה מיליארדים, שגשוג, עבודה - לבין מנהיגיו המושחתים שמעדיפים את המשך הסכסוך כדי לקבל תקציבים לידיהם.
בבחריין המשיך תהליך ההכרה בישראל; שם קיבלו את פניהם של אנשי העסקים הישראלים, מנהיג המדינה הערבית נתן ראיון ארוך לעיתונאי ישראלים - עוד ניצחון ענקי בחזית העיקרית.
טוב שמדינות ערב הסכימו לדון בסוגיה הפלשתינית גם בלי נציגיהם. זהו המסר: נמאס לנו מהקפריזות שלכם, לא רוצים להשתתף – נחליט בשבילכם. מסרבים לקבל עזרה – אז תסתדרו לבד, תפסיקו להתבכיין. הסדנה הוציאה מדעתו את אבו מאזן – זאת עדות מצוינת שהיא לטובתנו. הסדנה הראתה לכל העולם: אחד הנימוקים של הפלשתינים, שהם מסכנים, לא מחזיק מים: הנה מושיטים להם עזרה והם מסרבים לקבל.
הישג בלתי מבוטל
טראמפ קיבל הזדמנות להראות לכל העולם: אנו דואגים גם לפלשתינים, לא תומכים רק בישראל.
הסיכום העיקרי של סדנת בחריין – לא פתרון בעיית הפלשתינים. את הבעיה לא ניתן לפטור בסדנה אחת. ההישג הבלתי מבוטל של הסדנה – תזוזה לכיוון נירמול היחסים של מדינות ערב עם ישראל – ושינוי יחסם לסוגיה הפלשתינית.
מצחיק היה לעקוב אחרי הדיווחים על הסדנה. בשלב ראשון התקשורת טענה שהפלשתינים מחרימים אותה, בעקבותיהם גם מדינות ערב יסרבו לבוא לכן הסדנה לא תתקיים. כשהיא בכל זאת התקיימה – אמרו שלא היו תוצאות. במקרה והיו מסכמים על 3-2 פרויקטים, גם היו מוצאים קוץ באליה, היו אומרים, שהפרויקטים לא טובים, שהוקצו לא מספיק כסף וכו'. כלומר, תחילה ציינו מטרה, קבעו עמדה ואז חיפשו צידוקים. התקשורת במיטבה.
כדי להקדים את האשמות שלכם כלפיי: אני לא עובד אצל נתניהו. המצב הוא הפוך. הוא זה שעובד אצלי, אני המעסיק שלו. אני, העם, שכרתי אותו, הוא משרת אותי בצורה טובה, אני מרוצה ממנו, לא רוצה לפטרו, ומגן בפני אלה שמפריעים לו למלא אחרי משימתו.
את משימתו שהוא קיבל ממני: להגן על ישראל בפני האויב העיקרי – עוכרי עמנו בעולם, הוא מבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר.
