|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
לאחרונה הזדמן לי לבקר פעמים רבות בקבר רחל, ובכל פעם נצבט לבי מחדש. רחל אמנו היא דמות מופלאה בהסטוריה של העם היהודי. היא בעצם האם של כולנו. מסופר שהיא ממאנת להינחם על חורבן הבית ועל גלות השכינה, והיא יושבת ומקוננת עלינו, על כולנו.
רחל אמנו היא אשה שהתגברה על יצרה, אישה שהתגברה על קנאתה, אישה שידעה שאהובה עומד להתחתן עם אחותה, לאה, ובכל זאת לא טירפדה את הנישואים, אלא נתנה לאחותה סימנים כדי לא לבייש אותה בליל החתונה, כדי שתדע כיצד להתנהג בחושך וכדי שיעקב לא יחשוד בה שאין היא רחל.
רחל היא אישה שחיכתה לאהובה שבע שנים, שבע שנים תמימות, ולאחר מכן לא זכתה לבנים בקלות. לאה אחותה ילדה ששה ילדים, ואילו היא בקושי הצליחה ללדת את יוסף, ולבסוף מתה בלדתה את בנימין.
חיים קשים היו לה, לרחל, ובכל זאת, ואולי דווקא משום כך, ליבה היה נתון לכל הנשים שבעולם, לכל הגברים שבעולם, לכל הילדים שבעולם.
זה מה שהפך אותה לצדקת – ההתגברות שלה על הקנאה והדאגה והאהבה שלה לכל האנשים שבעולם.
דמות כזו מגיע לה שתהיה קבורה במקום מהודר, מלא יופי, מעוצב, מלא קדושה והוד.
אבל מדוע כשנכנסים אל הקבר מקדם את פנינו ריח של צחנה? באמת איני יודעת, כי השירותים אינם נמצאים בכניסה. אבל מיד כשנכנסנו אל הקבר הרחתי שם ריח מאוד מאוד לא נעים. כל הקבר אינו משדר הוד והדר. רחל יושבת שם ומקוננת על כולנו, ואנו גומלים לה במבנה מוזנח ומלוכלך.
למען האמת, כל המקומות הקדושים לנו נראים כך. בית הכנסת של הארי בצפת, קבר הארי, קבר שמעון בר-יוחאי. אל המקומות הללו באים אלפי אנשים, ובכל זאת המקומות הללו נראים נורא.
כשנכנסתי אל הקבר, התמלאתי קנאה בארצות אחרות, שם דואגות הרשויות ודואגים האנשים שקדושיהם ישכנו במקומות מפוארים ומהודרים. הרי זה בית הקבע שלהם, משכנם האחרון, האם לא מגיע לכל האנשים הצדיקים הללו, שהקדישו את כל ימיהם וחייהם עבורינו, כדי שנוכל לחיות פה בארץ בשלום, להיות קבורים במקדשים מפוארים?
רחל קבורה על אם הדרך, כדי שכל אחד מבניה, אנחנו, יוכל להיכנס אל קברה ולשפוך את לבו בפניו. אם כן מדוע אין קברה מצוי בידינו? מדוע מצוי קברו של יוסף בנה בשכם? נאמר כי עד שלא נסיר שנאה וקנאה מלבנו, לא יוכלו הקברים הללו לחזור לרשותנו.
צורתם החיצונית של הקברים משקפת את המראה הפנימי שלנו. אנו מסוכסכים בינינו, שונאים, מקנאים, משמיצים, לא מסוגלים להעריך מה שעושים עבורנו, אפילו לא את מה שעשו עבורנו הצדיקים שיש להם שם עולם. אותם צדיקים שבזכותם אנו חיים פה היום, בזכות תפילותיהם עלינו והבקשות והתחנונים שהיפנו עבורינו לקדוש ברוך הוא, ואפילו לקחו את חטאינו הרבים עליהם, כדי שהעולם לא ייחרב.
אנשים באים לקברים שלהם ומשאירים שם פסולת, ממש בלי להתבייש. איפה הכבוד? איפה היראה? איפה הקדושה?
לבי לבי לך, רחל אמי, רחל אמנו, על שכך עלה לך.
איני מסירה מעצמי אחריות למצב, ולכן אני כותבת את השורות הללו, כדי לעורר את המודעות לכך.
אולי המילים הללו תגרומנה למי שצריך לטפל בעניין לשנות את המצב ולתת לרחל היקרה והאהובה שלנו את המקום הפיזי הראוי לה במדינת ישראל.
ולא רק לרחל, אלא לכל קדוש וצדיק שהקדיש את חייו למען הכלל.
אולי הן גם תגרומנה לנו, לכולנו, להבין את מצבנו וממה הוא נגרם, להתלונן פחות, לשנוא ולקנא פחות, ולהתחיל לקחת אחריות.
|
| תאריך:
|
22/01/2006
|
|
|
עודכן:
|
22/01/2006
|
|
אורנה רב-הון
|
|
החוק נגד הלבנת הון, נועד, במקור, לאפשר למדינת ישראל להילחם נגד פשיעה מסוכנת - זרימת כספים שמקורם בסמים, זנות וטרור. אף-על-פי-כן, עושים גורמי אכיפת החוק שימוש אחר בחוק זה, ומתעמרים, פשוטו כמשמעו, בשורה של אישים, ובראשם בבעלי הון המגיעים מברית המועצות לשעבר.
|
|
|
|
|
לפני כמה שבועות, בראיון טלוויזיה, אצל לונדון וקירשנבאום דומני, נשאלה ציפי ליבני מה היה "אבא אומר". אביה היה רביזיוניסט מידידיו הקרובים של מנחם בגין, ז'ובטינסקאי של פעם. יכול להיות שיש פה ענין, אבא שהאמין בארץ ישראל השלמה ובת שמוותרת על חלקים נרחבים מארץ ישראל. אבל יש בשאלה הרבה יותר ממשהו פטרוניסטי, יש פה גם זילזול מסויים בציפי ליבני. למה היא בכלל צריכה להסביר דווקא עכשיו מה אבא שלה היה חושב על הבת שלו?
|
|
|
|
|
המועצה לביטחון לאומי מציעה תוכנית הינתקות מן הבדואים שבנגב, לפי תוכנית של פינוי פיצוי.
|
|
|
|
|
לפני כשנה וחצי, בכנס על הסטוריה וסרטים בדאלאס, טקסס, הקדשתי כחמש שעות מחיי לראות את הסרט, "פרנהייט 911" של מייקל מור - סרט אמריקני רע, שעשוי במיטב הסוגה (ז'אנר) של סרטי התעמולה הסובייטיים - ולשמוע ניתוחים מעניינים של המוצר הקולנועי המביש.
|
|
|
|
|
ביום שני (23.1.06) יחל שלב הטיעונים לגזירת עונשו של חבר הכנסת לשעבר, עמרי שרון. ארבעה ימי דיונים נקבעו על-ידי נשיאת בית המשפט השלום בתל אביב, השופטת עדנה בקנשטיין, וכל מי שקצת מכיר את גזרי הדין של השופטת בקנשטיין יכול להעריך שהיא לא תסתפק בעבודות שירות במוסד ציבורי. אלא שעכשיו נראה, כי בנסיבות החדשות שנוצרו, ומחמת האירוע המוחי שעבר ראש הממשלה, אריאל שרון, מתייתר "הצורך הציבורי" להחמיר עם עמרי ואפילו לא למצות עמו את החוק היבש.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
