עיתון "הארץ", כמו עיתונים רבים אחרים, הגדיר את דוח מבקר המדינה על ההינתקות, מיגון הישובים בגזרת "עוטף עזה" - החלטות ויישומן, כ"כשל חמור במיגון הישובים סביב עזה" ובמקום אחר כ- "ברדק ישראלי טיפוסי".
ובכן, לא זה ולא זה.
דוח מבקר המדינה בנושא המיגון אכן משקף כשל חמור במיגון, אולם יותר מכך הוא מצביע על כך, כי בשנה החמישית למאה ה-21 עדיין הניהול הציבורי והפוליטי עדין רחוק מאד מניהול מודרני ומתקדם.
אין המדובר ב"ברדק ישראלי טיפוסי", מכיוון שכבר הוכח, כי יש פירמות ומוסדות ישראלים רבים, שאינם בסקטור הציבורי, המתנהלים היטב ועומדים בכבוד רב בתחרות הפנימית והבינלאומית.
הדוח כן מצביע על ברדק טיפוסי בניהול הציבורי בישראל.
הדוח מדגיש כמה כשלים אסטרטגיים חמורים, המאפיינים את המערכות הציבוריות:
1. חוסר יכולת לנהל מערכות מורכבות הכוללות גופים רבים מרשויות שונות.
2. אין הגדרה של מיהו ומהו "הפיקוד העליון" בשירות הציבורי, בכדי שינהל מערכות מסוג זה. האם זה משרד ראש הממשלה או שמא "מפקדה משימתית" שיש להקים אד-הוק למבצעים מסוג זה.
3. חוסר משמעת לאומית-ערכית.
4. אין אחראי פוליטי ממוקד לניהול מבצעים לאומיים מורכבים.
5. שוב אין הגדרה של אחראים אישית לביצוע של מהלכים ציבוריים.
6. לא ברור מיהו ה"קואורדינטור" שהיה צריך "לחבר" בין תקציבים לבין הביצוע ברמה האופרטיבית.
7. ה"פרנויה" התקציבית עלולה לשתק מערכות חשובות וחיוניות.
8. לא קיימת מערכת אסטרטגית של ניהול "ביצועים ותפוקות" במערכת הציבורית.
9. השקיפות לוקה בחסר, הציבור לא יכול לעקוב אחר החלטות הממשלה וביצוען.
10. שוב מוכח כי "הפיקוד" של המערכת הציבורית - האישים הפוליטיים - אינם אחראים לכלום ואינם נמצאים "אשמים" בכשלים מערכתיים מסוג זה.
11. גם לפקידות המקצועית ,ככל הנראה, יש חלק רב משמעות בכשל. אך לא ניתן לאתר מי אחראי למה בסקטור זה.
12. האינטרס המשרדי הצר גובר על אינטרס ציבורי כולל.
13. אין במערכת כל "פחד" מפני כישלון ואחריות אישית למחדלים.
14. "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" - דוחות מבקר המדינה, חמורים ככל שיהיו, אינם משנים באופן מהותי את דרך התנהלותה של המערכת הציבורית.
ליקויים מסוג זה, או אפילו חלקם, ימוטטו כל חברה עסקית שצריכה לעמוד בתחרות עסקית, ושחייבת לשנות את כיוונה ומוצריה באופן תדיר בכדי לשמור על מעמדן בשוק המסחרי - וכל זאת במהירות הבזק, שהרי Time is Money!
הדוח מייצג את מה שאנחנו יודעים מזמן: גם אם ישנן הצלחות כאלו ואחרות בניהול המערכות הציבוריות, בעיקרון הניהול הציבורי סובל מליקוי-יסוד, גם ברמה האופרטיבית וגם ברמה הטקטית.
"השיטה הישראלית" כי אין לטפל באופן מרכזי בקידום איכות הניהול והמצוינות התפעולית בשירות הציבורי, אלא להותיר זאת לנבחרי הציבור והמנהלים המקומיים, הוכיחה את עצמה כבלתי יעילה באופן משווע.
יותר מכל, הממשלה חייבת להתחיל להתייחס אל עצמה כאל גוף "עסקי" לכל דבר, ולהתאים את מערכות הפיקוד והניהול שלה גם למערכות מסוג זה של ההינתקות ומיגון הישובים ב"עוטף עזה". האזרח התמים שוב רואה כיצד מיטב כספו מתבזבז במערכות הציבוריות המסורבלות והלא יעילות.
