מגפת הקורונה, מזיזה ציבור גדול של קונים לרשתות המזון, בניסיון לאגור מוצרים, אשר הם חוששים שיהיו במחסור או בגלל יבוא שייבלם או בגלל השבתת קווי יצור מקומיים בגלל תחלואת עובדים, כך או אחרת ניירות הטואלט מככבים בדירוג המוצרים המבוקשים.

אחת הקטגוריות המרכזיות ברשתות המזון ובפארם היא קטגוריית הנייר. נייר הטואלט, נייר טישו, מפיות הנייר, מגבונים וחיתולים חד-פעמיים.

כמה זמן מוצרים אלה איתנו?
ממה הם עשויים?
מה הקשר שלהם לסביבה?

הידעתם? גליל נייר הטואלט במתכונת המוכרת לנו כיום, הומצא רק לפני 130 שנה? נשמע מוזר שהרי מוצר זה, הפך להיות מוצר בסיס בבית שלנו! מוצר שכל הזמן נמצא בפרסומי רשתות השיווק השונות, אשר מנסות להציע במוצר זה הצעות ערך טובות, על-מנת להביא אותנו לפתחן. וזה כמובן מעלה את השאלה מה עשו קודם-לכן?

קצת היסטוריה על הנייר ומה עשו קודם-לכן

הנייר הומצא בסין במאה השנייה לפני הספירה, אולם השימוש בו לצרכים היגייניים החל כנראה רק במאה ה-14 לספירה, בתקופת שושלת מינג ועל-ידי ראשיה של הקיסרות בלבד. עד לאותה תקופה וכמובן גם לאחריה, נהגו בני-האדם לנקות את עצמם בשיטות שונות. רחצה במים, שימוש בחומרים זמינים כמו קליפות, אבנים, קלחי תירס, עלים, צדפים, קציר, חול, מקלות וכיוצא באלה.

קיים תיעוד שברומי העתיקה נהגו בעלי האמצעים להיעזר בספוג ים הקשור למוט, אשר לאחר השימוש היה נשטף במים ומוחזר לכלי עם מי ים מלוחים או מים ומלח.

בהמשך ההיסטוריה, נהגו העשירים להשתמש בצמר או בדים, עד למחצית המאה ה-19, אז פותח לראשונה על-ידי Gayetty והיה ארוז במארז / קופסה כמו נייר טישו של היום, על כל דף, שהיה מבוסם ומצופה באלוורה, הייתה הדפסה של שם היצרן. הגליל הומצא רק כ-20 שנים לאחר-מכן על-ידי סקוט, אשר כ-100 שנים לאחר-מכן נרכש על-ידי קימברלי קלארק העולמית. בתחילה היה הנייר חד שכבתי ולעיתים גס ומחוספס, עד שזכה לכינוי "נייר זכוכית", אולם החל משנת 1942 בו הוצג לראשונה פיתוח של שתי שכבות, צועד העולם למוצרים מלטפים ורכים יותר.

נייר הטואלט מיוצר מעצים ועצם ייצורו מהווה פגיעה בטבע ובסביבה. על-אף הניסיונות לייצר נייר ממוחזר, רוב הנייר הממוחזר מופנה ליצור קרטון ואילו לייצור הנייר הרך ביותר נדרשים סיבי העצים הטריים.

הידעתם?

1. משפחה ישראלית צורכת כשישה גלילים בממוצע לשבוע? או כ-300 גלילי נייר טואלט בממוצע לשנה?

2. מעץ אחד ניתן להפיק הממוצע כ-45 ק"ג נייר טואלט או 720 גלילים - במילים אחרות כל משפחה בישראל צורכת חצי עץ בשנה רק עבור נייר הטואלט בלבד.

3. צריכת הנייר בארה"ב גבוהה ב-50% מאשר צריכת הנייר במדינות מערב אירופה או יפן.

4. בארה"ב פחות מ-5% מגלילי נייר הטואלט, מיוצרים מנייר ממוחזר.

נייר הטואלט, אינו יכול להיהפך לנושא סקסי בכל הקשור לנושא הסביבה, אם כי הוא אחד הגורמים החשובים ביותר בנושא התחממות כדור-הארץ, יותר מכל הזיהום בשל גזים ממכוניות, משאיות, מטוסים, אוניות, גם יחד, בעולם כולו.

תעשיית הנייר היא המזהם השלישי בגודלו העולם, אחרי התעשיות הכימיות והפלדה והצרכן התעשייתי הגדול ביותר של מים מתוקים, כ-11% מכלל המים אשר בשימוש במפעלים, ב-30 המדינות המתועשות והמתקדמות מופנה לייצורו של הנייר. משום מה לתעשיה זו תדמית "לבנה" יחסית, אולי בגלל שחלק לא מבוטל מצבע מוצריה הוא כזה.

אחת הטענות הגדולות של ארגוני הירוקים בעולם, זה שכיום לא נדרש מתעשיות הנייר לבצע נטיעות השלמה, בגין כל כריתה של עצים ובנוסף מצביעים כיום נציגי העולם השלישי על חוסר איזון בשימוש במשאבי העץ, שכן כ-20% מאוכלוסיית העולם צורכת כ-80% ממשאבי העץ ומציעים שהעולם המתועש ישלם "לעולם השלישי", עבור "השמירה" של היערות וחומרי הגלם אשר ברשותן.

דווקא היום בו נערכות סופר-פארם ובי לתחרות על כל מיקום ועל כל שקל פנוי של הצרכן, מהווה קטגוריית הנייר לשחקן משמעותי בכל הקשור למשיכת הלקוח אליהן. ניתן לראות אותה מככבת כמעט בכל פרסום, או בתור נייר טואלט או בתחפושת של גלילי נייר לניקוי או כממחטות אף, מגבונים וחיתולים חד-פעמיים.

למרות שסך השימוש בו עורך מספר שניות, וכניסתו לעולם שיפרה לאין ערוך את איכות חיינו, הנייר ומוצריו הופך להיות מעמסה גדולה על הכדור המתחמם ונדרשת מחשבה מעמיקה בנושא ומוטב לפני, מאשר אחרי.