עשרה בטבת החל היום (25.12.20) הוא יום הקדיש הכללי לקורבנות השואה. מן הראוי לזכור גם את הקורבנות הרבים האחרים של המשטר הנאצי. אנו מתרחקים מעידן שלטונה של גרמניה הנאצית, המתאפיין בין השאר ברצח הביורוקרטי והמאורגן מטעם המדינה הגרמנית-הנאצית, שהתרחש בגרמניה עצמה ובמדינות אירופיות רבות. אך דווקא עם חלוף הזמן, אנחנו מתקרבים יותר ויותר להכרת תופעת הרוע הגרמני ושותפיו, תופעה שפקדה את האנושות במהלך המאה ה-20. מאה זו אמורה הייתה להתאפיין בקידמה, ברעיונות ליברליים, בדמוקרטיה, בפתיחות ובליברליזם - וההפך מזה קרה בשנים 1945-1933.
גורל הקורבנות היהודים והלא-יהודים נעוץ בעיקרון מזעזע שעליו התחנכו אנשי הס"ס ושאר אנשי הצוות שנגשו באסירים חסרי הישע במחנות הגרמניים-הנאציים לסוגיהם: ש"מותר לעולל הכל לאדם הנחשב לאויבי - מבלי לתת דין וחשבון ומבלי להיענש". מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה מהווים את תמצית המדיניות האלימה והכוחנית, מדיניות הטרור של המשטר הגרמני-הנאצי, שדגל באידיאולוגיה רצחנית, לה סגדו מיליוני גרמנים ותומכיהם. חקר פשעי הנאציזם מנסה לספק הסברים ותובנות לפשעיהם של הנאצים ולאופי הפלילי, שהיה אחד מאדני האידיאולוגיה הנציונל-סוציאליסטית.
מרכיב מרכזי ועקרוני חשוב, שלא זכה לתשומת הלב הראויה, ושבו עשה המשטר הנאצי שימוש נרחב מיומו הראשון היה ההשפלה. מדיניות ההשפלה, שהנאצים השתמשו בה כפרקטיקה קבועה ומתמדת כלפי אויביהם, גרמה לזעזוע עולמם הנפשי של הנרדפים וסללה לא פעם את הדרך לדיכוים הנפשי-רוחני ובהמשך לרציחתם. הדחף להשפיל את "אויבי המשטר" או את אויבי "הרעיון הנציונל-סוציאליסטי" היה דומיננטי בהתנהגותם ובפעולותיהם של הנאצים, שזה עתה תפסו את השלטון בגרמניה בסוף ינואר 1933.
כדי לעמוד מקרוב על היקף התופעה וריבוי קורבנותיה, עלינו להתוודע לעדויות ולספרי הזיכרונות של השורדים ושל אלה שתיעדו את קורותיהם טרם מותם. עדויות אותנטיות לאירועי ההשפלה והסבל לסוגיו נמצאות בין דפי ההיסטוריה של העדים ושל מי שההשפלה נצרבה בזיכרונו. ההשפלה שחוו קורבנות הנאצים, יהודים ולא-יהודים, לא הסתכמה "רק" בתחושת אי-נוחות נפשית רגעית ופגיעה בכבודם של המושפלים. ההשפלה שהנאצים גרמו לכל אותם בני אדם, בדרכים של שפה אלימה ובוטה, צעקות וקללות, מתן סטיגמות, השחתה גופנית, רוחנית ונפשית, ושיטת מרושעות אחרות, הייתה כה קיצונית, עד כי תגובותיהם של רבים הייתה קיצונית בהתאם, ודחפה במקרים רבים את האדם המותקף והמושפל לייאוש כבד, עד כדי אובדן רצונו להמשיך לחיות. ידועה תופעת ההתאבדות הנרחבת של אלפי יהודים בגרמניה הנאצית ובאוסטריה.
אמצעי נוסף להכרת ההשפלה מתחילת תקופת השלטון הנציונל-סוציאליסטי, תופעה שנמשכה בלא הרף וביתר שאת בעת מלחמת העולם השנייה, מספקים לנו הנאצים עצמם. נדגים את הצד הגלוי, "הרך" יותר מהנסתר. דוגמה לכך היא התצלומים המצויים בידינו, ובהם מתוארים המעצרים ההמוניים הראשונים של ראשי ערים, חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, קומוניסטים, ראשי האיגודים המקצועיים ואחרים, שנעצרו בשרירות לב ובלא כל היתר חוקי. גרמנים שלא הזדרזו להביע את התפעלותם או את סגידתם לשלטון החדש, או שהשמיעו הסתייגות כלשהי ממנו, ספגו עד מהרה גילויים של השפלה פומבית חריפה, ברוטלית ואלימה.
דגם ההשפלה חזר על עצמו במקרים רבים. כדוגמה נציין את התמונה של אחד מראשי הערים הלא-נאצים, המובל במשאית פתוחה כאשר על חזהו שלט משפיל ומעליב. את תמונתם של חברי המפלגה הקומוניסטית בידיים מורמות באחד ממחנות הריכוז ה"פראיים" הראשונים שקמו בחטף. בתחום רדיפת היהודים, נזכיר את התמונות המוכרות של עורך הדין היהודי בעל המוניטין ממינכן, ד"ר מיכאל זיגל, המושפל פומבית ברחובות עירו כשהוא נושא את השלט הציני והלעגני ועליו בין השאר המילים "לעולם לא אתלונן עוד במשטרה". תמונות אלו פורסמו בעיתונות החוץ, והמחישו לכל מי שעוד פקפק את אופיו האלים והקיצוני של המשטר החדש.
בולטת לעין כל העובדה, שצורות ההשפלה הפומביות (השפלה שאינה פומבית אינה חזקה דיה, זאת הנחת היסוד של המשפילים!) כבר היו מעוצבות ומוכנות במגירה לפני עליית הנאצים. ההשפלה בה נקטו הנאצים, במטרה לפגוע בכבודו ובצלמו של האדם, השיגה את מטרתה, כיוון שכל מי שחווה אותם, חש מיד ואינסטינקטיבי בתוצאותיה הקשות והמכאיבות. לא ניתן להימנע מכך, וזאת ידעו הנאצים היטב.
הלקח ברור. השפלה בכל דרך שהיא פוגעת בדרך אנושה באדם, בכל אדם באשר הוא, ועלולה לסכן את נפשו ואת חייו. הדבר נכון במשטר דיכוי, אך גם במשטרים סמי-דמוקרטיים. אין ספק שטקטיקה זו של השפלת ה"יריבים" לסוגיהם, סללה את הדרך לתחושת הרוצחים הנאצים, לפיה מותר לעשות ביריביהם האמיתיים והמדומים ככל העולה על רוחם, לרבות עינויים ורציחתם בתאי הגז, שהרי אלה כלל אינם בני אנוש ואינם משתייכים למשפחת האדם. מיליוני יהודים ולא-יהודים חפים מפשע, נרדפו, הושפלו ובסופו של תהליך גם נרצחו בידי גרמניה הנאצית ושותפותיה.
ומה לגבי ימינו? השפלה ורמיסת כבוד האדם קיימת לא רק תחת ממשלות כוחניות ורודניות. תופעת ההשפלה קיימת גם בימינו, בכל מקום, בכל חברה אנושית, בכל סוג של אוכלוסייה. בימינו השתכללו אמצעי ההשפלה, כאשר האינטרנט והמקלדת מאפשרים השפלה מהירה ומיידית של מי שרוצים להנמיכו ולהקטינו, תופעה שרבים יכולים להתחבר אליה במהירות בלתי אמצעית. ההשפלה לצורותיה הייתה ועודנה שכיחה בימינו, ועל כן מוטלת החובה על כל אדם הגון לפעול כנגדה ולנסות לבערה מן העולם, כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע וכדי שעולמנו יהיה אנושי ומלא חמלה.
יהודים בכל רחבי היבשת התנגדו למזימה זו והמשיכו בחיי יצירה ותרבות 
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
