השור והמטדור

בזירת מלחמת השוורים לרוב מנצח המטדור את השור, אבל יש מקרים שבהם השור מנצח את המטדור. נביא פה כמה היבטים על ניצחונות והפסדים וסיכום ביניים.

סיפור אסתר המלכה הוא סיפור הצלחה. איך מלכת יופי פרסית ממוצא יהודי, גם חכמה וגם מניפולטיבית, מצליחה להפוך כבומרנג את החלטת צורר היהודים, המן, ומאיום השמדה של העם היהודי, מושמדים הצורר ותומכיו בפקודת המלך. לצירוף הטלנובלה הפרסית לתנ"ך, כנראה יש סיבה.

עם זאת כדאי לזכור שלא כל הסיפורים ההיסטוריים הם סיפורי הצלחה. "היהודיה מטולדו" של ליאו פויכטונגר מתאר את האירוע ההיסטורי שהתרחש במאה ה- 12 ובו אלפונסו השמיני, מלך קסטיליה, התאהב בבת של שר האוצר היהודי שלו, בנה לה טירה והפכה לפילגש. בעשה שהוא וצבאו יוצאים למסע צלב, מנצלת אשתו את ההזדמנות לרצוח את פילגשו היהודייה ואת אביה שר האוצר. הסיפור מקפל בתוכו את החיים של משפחה יהודית בעלת השפעה ועושר, המאוימת יום ביומו ע"י המלך והממסד הנוצרי, שמצד אחד זקוקים ליהודי ומצד שני מתעבים אותו. המלך אוהב את פילגשו אך מתעב את דתה. הסוף, כאמור, הוא טרגי בניגוד למקרה אסתר, ומסתיים ברצח השר האוצר היהודי ובתו, פילגש המלך. אכן, במרבית המקרים לא היה רווח והצלה ליהודים בגלל היות מי מהם מקורב לשלטון, אלא הכל סבלו מאותו פחד תמידי, ללא הבדל רכוש, ייחוס ומעמד.

הרצל הזכור לטוב, במקום לטפוח על שכם עצמו ולהגיד: "אני שייך לעם של אסתר", אמר לעצמו שהוא שייך לעם של רחל והסיק את המסקנות האופרטיביות מסיפורים דומים לסיפורה הטרגי של רחל מטולדו ותכנן להקים ממש פה, ארץ רק של יהודים, שאליה יזרמו כל יהודי הגולה וישאירו אחריהם מדינות נקיות מיהודים. הרצל, למי שיודע, כלל לא דיבר על דמוקרטיה, אלא על בית לעם היהודי, שלא ירגיש יהודי אחד פחד מהגויים.

כן, נראה שחזונו של הרצל החל לקרום עור וגידים, הוקמה מדינה לפני 58 שנה, הוקם צבא של גיבורי חייל, סיירות, טייסים ואנשי קומנדו לרוב, רחבי כתפיים ובהירי בלורית. אך למרות ההילה של הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, גדלה עשרות שנים אוכלוסיה שלמה כמו בגלות, הפצצות מתמידות וחדירות מרצחים מוסלמים. אוכלוסיה עירונית שבערב סוגרת דלת כניסה מברזל של בית משותף כדי למנוע חדירת רוצחים מוסלמים, סיטואציה הדומה לזו הלקוחה מילדותה של גולדה מאיר שזכרה את אביה דופק מבפנים את הדלת עם מסמרים, כדי שהרוצחים הנוצרים לא יהרגו את בני משפחתו.

שנים רבות מדי, חלקים שלמים באוכלוסיה, המשיכו וממשיכים לחיות בפחד מוות יום יומי באזורי פריפריה שונים. הגנרלים והמנהיגים עסקו ועדיין עוסקים בקידום ענייניהם האישיים ובהרחבת חשבון הבנק שלהם, אין הם דואגים ולו לרגע לאותם אנשים שחיים כמו בתקופת פרעות חמלניצקי. נראה שכל פעולות התגמול, שכל אחת מהן היא בסיס לסרט פעולה עם צפיית שיא, לא השיגו את המטרה: "דין קריית שמונה כדין תל אביב".

כדאי לקרוא את ספרה המצוין של שרה שילה "שום גמדים לא יבואו", המתאר את החיים בעיירת פיתוח צפונית מוכת קטיושות ומרצחים מוסלמים, חיים של ילדים שפיתחו חושי שמיעה מפותחים המבדילים בין רעם חורפי, קטיושה או יציאת פגז ישראלי. ילדים ששיגרת חייהם מגיל אפס ועד לבגרות, רצופה בירידה למקלטים, כריזות של כוננות ספיגה ועוד, ילדים שהרצל רצה שיגדלו אחרת, כמו בתל אביב!