אולמרט נייט, נייט, נייט

בניגוד לרישא של דברי אלדר, בחירות 2006 אינן הראשונות שייכנסו להיסטוריה של מדינת ישראל ככאלה שנתנו לגיטימציה לעקירת נשמת אפה של הכרזת העצמאות. מאז אוסלו, בכל מערכת בחירות יש הקמים כנגד בסיס מגילת העצמאות - "בארץ ישראל קם העם היהודי" - ומאיימים לנשלו מארצו, ואף רואים בצמד המלים "ארץ ישראל" מושג גס שעבר זמנו.

גירוש יהודים מבתיהם בגלל יהדותם, או קביעת חבלי ארץ כאסורים למגורי יהודים בגלל יהדותם, הם תורתם ומצעם של יהודים חדורי שנאה עצמית, דמוקרטורים וליברלים בעיני עצמם, המפיצים את תורתם והופכים אותה לנחלת הקהילייה הבינלאומית. האוטו-אנטישמיות, כמו גם ה"הינתקות", מהוות רוח גבית לא רק לטרור אלא גם לאנטישמיות.

אלדר תוקף את ההתקרבות היחסית בין ביילין לליברמן, אבל מעולם לא פסל את הקירבה בין ביילין לערפאת. בעיניו, הגזענות שהוא מייחס לליברמן ולגנדי פסולה יותר מכוונותיו של ערפאת להשמיד את מדינת ישראל, ולפיכך מחמאה של ביילין לליברמן היא לדעתו שגיאה. בעיניו, גירוש יהודים מבתיהם על-פי תוכניות אוסלו וז'נבה הוא כשר, אבל הזזת ערבים על בתיהם הוא גזענות. אלדר רואה בקבלתו של הטרנספריסט ליברמן אל לב הקונסנסוס הידרדרות מוסרית, אבל אינו רואה הידרדרות כזו במעלליהם של הטרנספריסטים ביילין, פרס, שרון ואולמרט.

לשיאו מגיע אלדר כאשר הוא כותב ש"העברתם של אזרחים ישראלים לריבונות פלשתינית, בניגוד גמור לרצונם, לא תעמוד במבחן המשפט הישראלי והבינלאומי". אבל, אין לו - וגם לא למערכת המשפט הישראלית והבינלאומית - כל בעיה עם גירושם של אזרחים ישראלים מבתיהם והעברתם לריבונות ישראלית, "הינתקות" בניגוד גמור לרצונם. אין הוא והדומים לו בהשקפתם מבחינים בהידרדרותם המוסרית ובאיפה ואיפה שבה הם נוהגים.

אלדר מוסיף לדבריו גם נימוק "מעשי": החשש מפני "תקדים לנכונות למסור שטחים נוספים בתוך המדינה המאוכלסים בערבים". אבל, מה ההבדל בין אזורי השומרון והגליל: בשניהם יש רוב ערבי, בשניהם תוכניות ייהוד נתקלות בביקורת, שניהם אינם כלולים בגבולות המדינה היהודית לפי תוכנית החלוקה (29.11.47). המסקנה: דין הגליל כדין השומרון.

במלים אחרות: כאשר אולמרט זומם "הינתקות"/"התכנסות" - החידוש האחרון במכבסת המלים - וקביעת גבולות דמוגרפיים, דין המצפים בגליל יהיה כדין ההתנחלויות בשומרון. כל ההבדל בין 2 האזורים מתמצה ב- 19 שנים בלבד (1948 עד 1967) - מחצית האחוז בלבד מתולדות עם ישראל - שבהן היה השומרון כבוש בידי הערבים והגליל לא. ב- 39 השנים האחרונות, כמו לכל אורך ההיסטוריה, מי ששלט בשומרון שלט גם בגליל. לפיכך כוונתו של אולמרט להינתק מהשומרון תמשיך - דווקא לפי הגיונה הפנימי - גם לגליל.

אם יש צורך באזהרה - נייט, נייט, נייט - הרי זה מפני תוכנית אולמרט ולא מפני תוכניתו של ליברמן. למען הגילוי הנאות: הח"מ אינו מזדהה עם תוכנית ליברמן.

כמו כן, יש להזהיר מפני ההטעיה שאותה מובילה שרת החוץ והמשפטים - ששכחה כי תפקידה הראשוני הוא להיות השרה לקליטת העלייה היהודית - לפיה פתרון בעיית הפליטים יהיה באזורי יש"ע. התרת שובם של הפליטים למקום כלשהו ממערב לירדן, ולא רק לתחומי "הקו הירוק", פירושה החמרת הבעיה הדמוגרפית.

מי שחושש מהדמוגרפיה, אל יגדיל את כמות הערבים ממערב לירדן. בינתיים, מדיניות ממשלת שרון-אולמרט שבה מכהנת ציפי לבני יצרה בעיה של פליטים יהודיים, אבל לא סייעה במאומה לפתרון שאלת הפליטים הערביים בארצות מושבם. להפך, טיפוח האשליה של יישובם ממערב לירדן רק דוחה את התערותם במקומות הטבעיים לכך: סיני וירדן.

לו ביקשו ממשלת ישראל והקהילייה הבינלאומית להעניק סיוע הומניטרי של ממש, לכיוון זה היו מפנות את משאביהן ומאמציהן, במקום להמשיך לתחזק את רשות הטרור הפלשתינית, ואין חשיבות איזה ארגון טרור שולט בה.