במבט כולל ומעמיק על תוצאות בחירות 2006, מי שניצח בבחירות אלו הם למעשה הפלשתינים והרוסים. במילה פלשתינים יש לכלול את כל אוכלוסיית הערבים שבין הים לנהר הירדן. במילה רוסים יש לכלול את כל העולים שהגיעו ממדינות חבר העמים - ברה"מ לשעבר.
אנו עדים לכך שב-15 השנים האחרונות הפלשתינים והרוסים קובעים ומובילים את האג'נדה והכיוון של כל המהלכים הפוליטיים בארץ ישראל ובאיזור כולו.
מסוף מלחמת העולם הראשונה, וליתר דיוק - משנות ה-30 - הפלשתינים מתנגדים בעיקשות וללא לאות ליישות ציונית יהודית בארץ ישראל.
התופעה המענינת יותר היא הרוסים. יהודי מזרח אירופה העלו את הרעיון הציוני ופעלו רבות להגשמתו בארץ ישראל. ב-1948 הם ניהלו מדיניות ציונית "לייט", דהיינו הם לא הקימו מדינה יהודית בעוצמה ובנחישות המאפיינת את ההתנגדות הפלשתינית. יהודי מזרח אירופה ראו בפלשתינים שותפים לאדמת המחלוקת ולא יריבים מושבעים. הנקודה המענינת היא שבניהם ונכדיהם נעו בדעותיהם לגבי הפלשתינים לכיוון של וויתורים מפליגים עד כדי פגיעה ביישות הציונית שאבותיהם הגו אותה. אנו מכנים אותם במילה "שמאל".
הרוסים לעומתם שהגיעו לכאן לפני כ 15 שנה, נעו והתנדנדו בין ה"שמאל" ל"ימין", וגם הם קבעו את האג'נדה והכיוון של המהלכים הפוליטיים באזור. לצערנו, הפלשתינים והרוסים הביאו את היהודים והרעיון הציוני למצב מאד קשה ולא טוב, שאין בו חיזוק וקידום של מדינה יהודית, אלא החלשה של היהודים והרעיון הציוני לעומת חיזוק ההתנגדות הערבית לקיומנו פה.
