|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יגאל, בן 14, תלה את עצמו על חוט החשמל של מטען לטלפון סלולרי, מאושפז מזה שלושה שבועות במצב שבין חיים למוות
|
יגאל נולד במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. הוא נולד בשכונה עם שם. לבניין או שניים אין שם, אבל לצבר של בניינים יש שם, וכשיש לשכונה שם, או שהיא מאוד טובה כמו רמת אביב ג', או שהיא ממש לא משהו, כמו שכונת הארגזים. יגאל נולד בשכונה עם שם, מהסוג הלא טוב.
יגאל נולד בשכונה שבה העובדה שהוא טייל בחצות הליל ברחובות וכל כולו בן עשר, לא הציקה במיוחד לאף אחד. כשהוא צעד בינות לבנייני רכבת עם מדרגות שחוקות וקירות מתקלפים, כשהוא צעד בינות לשיחים לא גזומים וחצרות עם חול, אבק ובלוני גז ישנים, כשהוא צעד בין ספסלים שמאחוריהם מושלכים באנגים ועיתונים שעטפו סוליות חשיש, הוא צעד בין ייאוש, תקווה מדומה ועולם חשוך מאוד.
יגאל נולד בזמנים הלא נכונים. הוא נולד בימים שבהם ערכו של אדם נקבע לפי הפרוטה שבכיסו ובהיעדר הפרוטה בכיסו של יגאל, נעדר גם ערכו. הוא נולד בזמנים שבהם לא קנו את זמנו של אדם שיהיה עם יגאל. כלומר, קנו את זמנו של מישהו שיהיה עם יגאל, אבל הוא היה צריך להיות עם עוד כמה עשרות נערים בגילו של יגאל ובמצבו, בחייו. הוא נולד בזמנים שאין מי שיהיה איתו כל הזמן וישמע אותו, את צחוקו ואת זעקתו.
יגאל נולד במקום שבו מחנכים אותו לא לדעת, לא לשאול, אבל מחנכים אותו לבקש את הדברים הלא נכונים, לרצות את כל מה שלא יעזור לו בחייו. יגאל נולד במקום שבו הבין שעליו לשקר, להסתיר, להתחמק, להיעלם, לא להיות הוא עצמו על-מנת לשרוד.
יגאל נולד במקום לא מעניין. הוא לא מעניין אף אחד, אף אחד חשוב, אם נדייק. הוא לא מעניין את ראש הממשלה ואת שר החינוך ואת מנכ"ל משרד החינוך ואת הסמנכ"לים ואת מפקחי המחוזות ומנהלי היחידות והעובדים במשרדים ודופקי השעון ב-16:30. הוא לא מעניין את מי שכותב את אותן ספרות שמכונות "תקציב" ולא מעניין את הגזברים, ואת הבנקאים, והגובים, והפקידים, ומדפיסי השוברים ומעבירי הקצבאות והתשלומים.
הצעקה של יגאל לא עניינה, או בעצם כן עניינה, אבל רק את אלו שרצו להתעניין, ואלו היו מתי מעט, אם בכלל, ובכל מקרה, מרוב אנשים כבר אי אפשר להתעניין באנשים. יגאל היה עוד אחד בתוך ההמון, ערב רב של אנשים מטושטשים שאין להם שם, וגם אם יש להם שם - אין מאחוריו דמות, וגם אם כן יש דמות - הוא לא בן אדם. אם יגאל כן היה בן אדם, הוא לא היה נכנס לסיפורים עצובים על חייו וכמעט מותו של יגאל.
הידיעה על מותו של יגאל לא תגיע לאף אחד. הזעקה של יגאל לא נוגעת לאף אחד. הוא עוד כותרת בעמודים הפנימיים, שלא מתעכבים על קריאת השם, אולי מצקצקים בלשון למקרא הגיל שלו. ארבע עשרה. נער בן ארבע עשרה ניסה להתאבד ונפצע קשה. חוט של מטען לטלפון נייד, מטבח, מדריך מהמתנ"ס הסמוך הנשים אותו, פצוע אנוש והרופאים חוששים לחייו. הסיכוי היחיד שלו להגיע לתודעתם של האנשים לשלושה רגעים הוא שיתרמו את אבריו והמשפחות של הנתרמים יזכירו אותו בכל תפילה במשך כל חייהם, וגם אז יהיה טוב מותו מחיים ללא תקווה ברחובות חשוכים מדי.
יגאל יעלה עכשיו פחות כסף למדינה. חלקת קבר עולה הרבה פחות מדמי אבטלה, כוחות שיטור שירדפו אחריו אחרי שעישן סמים, משפטנים שישפטו אותו, מחלקות רווחה שיטפלו בו, אנשי צבא שישחררו אותו מגיוס מהר מאוד. יגאל כבר לא פוגע בתקציב וזה טוב. חבל לבזבז על מקרים אבודים.
אחיו של יגאל, בן 7 שרץ בוכה ברחובות וזעק בבגרות מוקדמת מדי: "זה לא קורה לי, זה לא קורה לי, יגאל מת, יגאל מת", לא ישכח את זה. הוא גם לא יצליח לצאת מהמעגל של יגאל. הוא תמיד יהיה בצל, תמיד תהיה לו התובנה שלהרוג את עצמך זה יופי של פתרון מול חוסר היחס והניכור מסביב. הוא יבכה ימים רבים ולא יבין את מה שקרה עוד הרבה שנים. אבל הרבה מעבר לזה, אף אחד לא ידאג לאחיו הקטן של יגאל. כל מי שזנח את יגאל, יזנח גם את אחיו.
מותו של יגאל נקבע עם לידתו במקום ובזמן הלא נכונים. ממש עכשיו נולד עוד יגאל, ממש עכשיו מתעצב עוד יגאל, ממש עכשיו עוד יגאל חושב על הדרך לכרוך חוט סביב הצוואר. ואין מושיע ואין פודה, ואין מי שיעצור את יגאל, ואין אדם שרוצה בכל מאודו לעצור את יגאל מלשים קץ לחייו. כולנו התליינים של יגאל, כולנו יכולים להסיר אותו מהחוט, כולנו נעצב אל ליבנו עד יום שני או שלישי, או עד היגאל הבא,
והבא,
והבא.
יגאל, בן 14, תלה את עצמו על חוט החשמל של מטען לטלפון סלולרי, מאושפז מזה שלושה שבועות במצב שבין חיים למוות, הרופאים לא אופטימיים, ימות בקרוב או שישאר בתרדמת כל חייו. נולד, חי וכמעט מת בשכונה עם שם בחולון.
|
|
עופר איתן, בן 26, סטודנט ואיש מחשבות, עבד במקום שבו יגאל חי טרם ניסה להתאבד.
|
|
| תאריך:
|
19/04/2006
|
|
|
עודכן:
|
19/04/2006
|
|
עופר איתן
|
|
|
לא ידעתי השבוע אם לבכות או לצחוק, כאשר פורסם כי "סביבתה" של חברת הכנסת דליה איציק מפעילה לחצים על ראש הממשלה (בפועל), אהוד אולמרט, שיתמוך בבחירתה לתפקיד יושב-ראש הכנסת.
|
|
|
|
|
בבית חולים ירושלמי, רדום - אף כי כבר לא מורדם - ומונשם, רחום ונחמל, הוא שרוע, בלא ניע ובלא זיע, בניו למראשותיו. חי קליני, שליו ורגוע כסטואיקן סיני. כנהר שמימיו עומדים, לא זורם עוד, אף לא טיפה, הוא נתון, כאחד האדם, בין שתי הגדות של האי-היות: קודם החיים ואחריתם. האיש שרקד במחולות החרבות ושרד את ריקודי האש. עכשיו הוא כאחד האדם, שדועך ותם.
|
|
|
|
|
שיגידו השפויים בעיני עצמם, וחסידי הפלשתינים, רודפי השלום הבלתי נלאים, המרחמים תמיד על אכזרים ומתאכזרים לרחמנים, כי אני מנצל את ההזדמנות ו"רוקד על הדם".
|
|
|
|
|
חופשת הפסח בעיצומה אבל אצלנו לא טועמים את חג החירות. רישומו של הסדר עדיין משפיע על הזוגיות ומפריע את המנוחה גם בין השעות שתיים לארבע. והתהליך הוא דטרמיניסטי וצפוי מראש לאחר חגיגת האוכל הבלתי נגמרת.
|
|
|
|
|
ממשלת ישראל נוקטת קו פעולה לוחמני ובלתי מתפשר נגד ממשלת החמאס, והעומד בראשה, איסמעיל הנייה. ובצדק. ישראל פועלת להחרמת ממשלה זו, בנימוק שמדובר בארגון טרור שאינו מכיר במדינת ישראל. לעומת זאת, מבקשת ישראל, וכך גם אירופה וארה"ב, להמשיך במו"מ עם אבו מאזן, לשמר את מעמדו כיושב-ראש הרשות הפלשתינית, ואפילו להמשיך ולהזרים דרכו סיוע לאוכלוסיה הפלשתינית, שחלקה, איך לא, הם אותם מנגנוני טרור הכפופים לאבו מאזן.
|
|
|
|
|
