לטיפול שר המשפטים הבא

פרופ' דניאל פרידמן, מבכירי המשפטנים בישראל, השמיע ביום ו' האחרון, במאמר רחב יריעה ב"ידיעות אחרונות", ביקורת נוקבת וקשה על תפקוד מערכת המשפט. בין השאר ביקר בחריפות את תפקוד ומבנה הוועדה למינוי שופטים, את האקטיביזם השיפוטי שהשתלט על בית המשפט בשנים האחרונות, ועוד.

פרופ' פרידמן גם לא חסך שבטו מה"חטא הקדמון": מהחלטת בית המשפט העליון בעניין "בנק המזרחי", שם נקבע כי כל בית משפט בישראל מוסמך לבטל חוקי כנסת על דרך של פרשנות, מבלי שהדבר נאמר מפורשות בחוק כלשהו.

עד לפני מספר שנים, בשל השמעת דברי ביקורת "חתרניים" מסוג זה, היו "מזכים" איש ציבור שהיה משמיע אותם, בכתב אישום ע"י יד נעלמה בפרקליטות המדינה. דברים דומים שהשמיע לפני כעשר שנים דרור חטר ישי בראיון עיתונאי שנתן אז, זכו למתקפת גינוי תקשורתית אגרסיבית שהביאה לסדרה של כתבי אישום. חטר ישי זוכה מכתבי האישום, אולם אלו הביאו לסיום תפקידו כראש לשכת עוה"ד.

גורמים שונים ביקרו אז את "הסגנון, העיתוי והאכסניה" של דבריו, ושלחו אותו להתגונן בבית המשפט כמקובל במשטרים "נאורים"...

גם דברים דומים שאמרה פרופ' רות גביזון בשנת 1999 בראיון לעיתונאי אריה שביט ב"הארץ", זכו למתקפות גינוי במשך חודשים. גורמים "חתרניים" נוספים, כמו פרופ' יעקב נאמן וראובן ריבלין, הורחקו באופן דומה ממשרד המשפטים, לאחר שהשמיעו עמדות דומות.

יש לקוות כי עתה ניתן סוף סוף לקיים דיון בשאלות יסוד אלה בלי כתבי האישום ה"תפורים", סתימת הפיות, ההשמצות וחיסולי החשבונות שליוו את מבקרי השיטה בשנים עברו.

יש מקום להתייחס גם לקריאתו של פרופ' פרידמן במאמרו הנ"ל, להגדלת מספר שופטי ביהמ"ש העליון כפתרון לעומס בבתי המשפט. אין ספק כי ביהמ"ש העליון הינו עמוס ביותר, והמבנה הנוכחי שלו איננו מתאים לצרכים של מדינת ישראל. הניסיונות לרפורמה במבנה בתי המשפט, כמו זו על-פי מסקנות ועדת אור, נסתיימו בכישלון חרוץ. הניסיון להתמודד עם העומס באמצעות תוספת של 60 שופטים והפיכת בימ"ש השלום לערכאת הדיון המרכזית, על-פי מסקנות ועדת אור הנ"ל, רק הגבירו את העומס, הרעו את השירות המשפטי לציבור, ומנעו ניצול אפקטיבי של שופטיו המנוסים של ביהמ"ש המחוזי.

במקום לשמור על ביהמ"ש העליון כ"מועדון" חברתי סגור, תוך הקפדה כי ימונו אליו רק שופטים המקובלים על חברי ה"מועדון" האחרים, ראוי היה לשקול בכובד ראש את הצעתו של פרופ' פרידמן להגדיל את מספר שופטי העליון באופן ניכר.

במדינות אירופאיות בעלות מספר תושבים דומה לזה של ישראל, כגון מדינות סקנדינביה, יש הרבה יותר מ- 15 שופטים בביהמ"ש העליון (המספר הנהוג במדינת ישראל).

הניסיון לשמור על מודל של בימ"ש עליון יוקרתי ואקסלוסיבי, שיעסוק רק בעניינים חוקתיים וגורליים, כמו זה האמריקני, איננו מתאים למדינת ישראל, וכדאי מאוד להשתחרר ממודל מוטעה זה.

תוספת משמעותית של שופטים לביהמ"ש העליון תאפשר חלוקתו להרכבים פליליים, אזרחיים וחוקתיים/ציבוריים, תמנע את התופעה של דיונים בהרכבים רחבים לאין קץ כמו 11 שופטים, ובעיקר תפתור את בעיית העומס בבית המשפט העליון.

הורדת העומס בעליון תאפשר גם להחזיר את החלוקה הרציונאלית בין סמכויות ביהמ"ש המחוזי לשלום, שהיתה מקובלת במשך שנים, לפני קבלת מסקנות ועדת אור.

אכן ראוי כי מאמרו המאלף של פרופ' פרידמן, ישמש קריאת דרך רעיונית לשר המשפטים החדש ויפתח דיון ציבורי, אמיץ ויסודי בבעיותיה של "הפרה הקדושה" האחרונה שנותרה, מערכת המשפט, על-מנת להחזיר עטרה ליושנה.