ניסים והצלה, אבל לא גאולה

הקמתה של מדינת ישראל עוררה פולמוס סוער בקרב יהודים מאמינים ושומרי מצוות, בדבר המשמעות הרעיונית שיש לייחס לה. התפלגות הדעות נפרשה מן הקצה אל הקצה: מההשקפה הגורסת שהקמת המדינה היא 'מעשה שטן', ועד התפיסה הרואה במדינת ישראל את הגאולה המיוחלת עצמה, או לפחות את ראשיתה. בתווך קיימות הגישות הבוחנות את מדינה על-פי מעשיה.

הרבי מליובאוויטש שלל לחלוטין את ההתייחסות למדינה כאל 'מעשה שטן'. חס-ושלום לומר שהניסים הכבירים שליוו את עם-ישראל במלחמותיו נגד אויביו הם 'מעשה שטן'. הטענה שאין הקב"ה עושה ניסים באמצעות חיילים שאינם שומרי תורה ומצוות - מופרכת מיסודה. הרבי הוכיח שעל-פי ההלכה יש לפנות לרופא המומחה, ולא להעדיף את הרופא הפחות מומחה שהוא יותר ירא-שמים (אף שהרפואה באה מהקב"ה). הקב"ה פועל ומביא את ישועתו גם על-ידי יהודי שעלול לטעות ולחשוב כי "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".

לא תחליף לארמון המלכות

עם זה, הרבי שלל בנחרצות את התפיסה הרואה במדינה את הגאולה שעם-ישראל מצפה לה. פעמים רבות אמר, שאמירות כאלה מרחיקות את הגאולה האמיתית. ניסים - כן; הצלה של מאות-אלפי יהודים - בהחלט; אבל גאולה - כלל וכלל לא. הגאולה היא מהלך אלוקי כביר, שיתחולל על-ידי משיח-צדקנו, ואין להקמת המדינה שום קשר אליו.

הרבי ראה בהקמת המדינה מעין הזדמנות שנתן הקב"ה לעם-ישראל להוכיח שהוא ראוי לגאולה. לכן ייחס חשיבות עצומה לדמותה של המדינה ולדרך התנהלותה, לא רק בגלל ערכם העצמי של אלה, אלא גם בגלל המשמעות שיש באמירה כזאת כלפי שמיא. כשהקב"ה נותן ליהודים הזדמנות לשוב אחרי אלפיים שנים לארץ-ישראל ולכונן בה ממשלה עצמאית - מוטלת עליהם אחריות עצומה, כלפי כל הדורות. אך אין בכך להפוך את המדינה עצמה לחלק ממהלך הגאולה.

ממשלת ישראל איננה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". בית המשפט איננו "השיבה שופטינו כבראשונה". עליית יהודים לארץ איננה "תקע בשופר גדול לחירותנו". ובעיקר - מדינת ישראל רחוקה כרחוק מזרח ממערב מ"ותחזינה עינינו בשובך לציון".

דירת-חדר היא דבר גדול ביותר למי שהיה חסר-בית והתגולל בחוצות, אבל בן-מלך יודע שאין זה תחליף כלל וכלל לארמון המלכות. ברור שישמח מאוד על קורת-הגג שניתנה לו, אך אבוי לו אם יחשוב שזו "התקווה בת שנות אלפיים". עם כל הכבוד למדינת ישראל, העם היהודי התייסר אלפיים שנים בגלות בשביל דבר גדול לאין-ערוך.

להחזיר לנתיב

כל הדברים הללו היו תקפים גם אילו היתה המדינה מתנהלת בדרך הנכונה ביותר, על-פי התורה והמצוות. גם לו היו חוקיה חוקי התורה ובראשה היו עומדים יהודים יראי-שמים ומדקדקים במצוות - זו לא היתה הגאולה. במצב כזה היינו אומרים שזכינו להקים מדינה יהודית אמיתית לפני ביאת המשיח, כהכנה לגאולה האמיתית והשלמה.

על-אחת-כמה-וכמה כאשר המדינה מתנהלת בדרך שגויה לחלוטין, הן במובנים הרוחניים-ערכיים והן בהיבטים הגשמיים של גאולת הארץ והגנה על חיי יהודים. אפילו כבדיחה, בדיחה שחורה היא לחבר את מושג הגאולה עם מסירת חלקים מארץ-ישראל לידי מחבלים, גירוש יהודים מבתיהם והחרבת יישובי ישראל. כשרואים את החינוך לבורות ולניכור שהמדינה מעניקה למיליון מבניה - פורצת מהלב זעקה: "גלות מרה".

עלינו להיאבק על דמותה של המדינה, על אופייה, על החינוך, על הביטחון, על אהבת הארץ. עלינו לקוות שנצליח להטותה מנתיב ההרס שהיא מידרדרת אליו, אל הדרך הישרה והנכונה. ועם זה, הגאולה האמיתית והשלמה עודה לפנינו, אף שהיא אחר כותלנו.