התעוררו, אבל מאוחר

השבוע נפלו ארבעה חיילים קנדיים בעירק. לא הייתה זו מלחמתה של קנדה שהביאה למותם הטרגי, ולא הייתה זו מלחמתם האישית שלהם. הם נפלו בקרב, בדומה לאלפי אמריקנים, בריטים, איטלקים, ומגני מדינות הקואליציה. הם נפלו בעת שלחמו למען רעיון, למען אידיאולוגיה, בהגנה על עקרונות ראשונים, וכנגד ציר הרשע הרוצה להביא להשמדתה של מדינת ישראל ולפגיעה בבסיס רעיונות המערב.

המילים הללו נכתבו בשעות ערב קשה לזכר "השואה והגבורה". ערב זיכרון של חללים גיבורים. ערב זיכרון של לוחמים אמיצים, של שורדי התופת, וקורבנות השנאה. ערב זיכרון לקורבנות הבדידות ; לנספים שעמדו בדד, בעוד רבי המרצחים הוליכו אותם במצעד המוות.

באותה עת ממש, בעת צעדו יהודי אירופה לקברם האחרון, ממש באותה עת, פרח בסיס מוזיקאלי ענף ברחבי ארה"ב. הג'אז אז שלט והתפתח. אז, עת היו היהודים בעיצומו של מסע השמדה מתוכנן, נולד כרך חשוב בתולדות התרבות המערבית. ואנו? עלינו לא היה מי שיגן. לא היה מי שישמע. לא הייתה אף חרב פנויה. זעקנו.

היום, נראה כי המציאות משנה פניה. חיים אנו בסדר עולמי חדש. הבדידות שידעו קורבנות השואה, שינתה פניה בדמותן של קואליציות בינלאומיות הלוחמות למען רעיונות החופש, ונגד עקרונות הדיכוי. צודק הטוען כי האנטישמיות, תאוות הרצח, ומובילי ציר הרשע - עודם קיימים. הם עודם פועלים ונושמים. הם לא חלפו להם. הם עוד שם. ואולם, "הגבורה" אותה אנו מציינים לצד זיכרון השואה, יצקה עם השנים פנים וצורה. "מדינות החירות" הפנימו כי אין לנו עוד עניין בסכנה אינדיבידואלית, כי אם עסקינן בענן שחור ודינאמי שמאיים להוריד גשם של איבה בכל מסלול שיחלוף. על כל מדינה, על כל מתנגד.

אותה הדרך, אותו המאבק

החיילים הקנדים שנפלו בעירק הם "סמל". דווקא ביום זה של זיכרון, הם סמל לספינה עליה התמקמו יחדיו כל מתנגדי הטרור והרשע. הם סמל להכרה כי הסכנה - חוצה גבולות, ולכך ש"ההגנה" איננה עוד מושג טופוגרפי. מנהיגי המערב הבינו עתה, לאחר יותר מיובל של זיכרון כואב, כי רק עמדה מוסרית תקיפה, ונכונות עיקשת לעמוד למשמר החופש, רק אלה - יבטיחו את עתידנו ועתיד המערב; עתיד מדינות החופש.

לעם היהודי יש היום מגן ומחסה. יש לו מולדת, חירות וחופש. עתה יש לו חרב. ניצבים אנו נגד הגורל ולא נותנים לו יד להכריע. אנו נלחמים בו בעת צרה. והנה, במקביל, איחוד המאבק הרעיוני ברחבי העולם, כנגד התפיסות הניאו-נאציסטיות, אכן שינה מציאות. הוא קבר את "הפתרון הסופי". כעת, נדרש הוא למשימה אחרת: להפיל את המנסים להחיותו.