אזרח ערבי ושתי חיילות צה"ל ניסו לגנוב נשקים מבסיס צה"ל ולסחור בהם. החיילות גנבו את נשקה של חיילת שלישית בעת שישנה, התקשרו לשותפם לדבר העבירה וקבעו עימו פגישה בשער הבסיס, שם מסרו לו את נשקיהן ואת הנשק הגנוב וזה נסע לסחור בהם.
ביום 16.05.06 נקבע עונשו של האזרח-הערבי. הוא נידון לעשר שנות מאסר. השופט לא התחשב בכך שהאיש סובל מפיגור קל והוא אב לשלושה ילדים קטנים. אחת החיילות, לעומת זאת, זכתה לעסקת טיעון ולפיה נקבע עונשה ל- 36 חודשי מאסר.
השופט הסביר זאת כך: "לא ניתן להקיש מהעונש שיגזר על החיילות לעניינו של סלאמה, שכן מדובר באדם בן 31, ואילו החיילות הן בגיל הנעורים, וגם אם לא הובאו ראיות בפני בית המשפט, אין לומר שהשפעתה של עוזני על הנאשם היתה כזו שנאלץ לבצע דברים בניגוד לרצונו".
עם כל הכבוד לשופט, שוודאי מוסמך ומנוסה ממני בהרבה, הרי פסיקתו מעוררת תמיהה. נימוקו מעורר תמיהה כפולה ומכופלת עד כדי גבה מורמת ופה פעור.
קודם כול, מדוע קבע שפשעו של האזרח הערבי חמור משל החיילות? הלא אם יש צד אחד שהתנהגותו חמורה יותר, אלו הן החיילות. על-פי סיפור המעשה, הן שיזמו את הפעולה, ובלעדיהן כל שהתרחש לא היה יוצא אל הפועל. הן מעלו בתפקידן, ניצלו את העובדה שסמכו עליהן והפקידו בידן נשק, מסרו אותו לגורם זר מבלי דעת מה יעשה בו, ואף גנבו נשק של חיילת אחרת בזמן שישנה.
הנימוק, כאמור, תמוה אף יותר. ממתי חייל צה"ל הוא "בגיל הנעורים"? ממתי דבר זה פוטר אותו מאחריות או משמש נסיבה מקלה למעשיו? אני לתומי סברתי שחיילי צה"ל נחשבים, גם בעיני החוק, לאנשים בוגרים שאחראים למעשיהם. שאם לא כך, מדוע להפקיד נשק אוטומטי בידי נער שאינו יודע עדיין מה הוא עושה?
גם אם נשקול את העונש מצד ההרתעה שבו, הרי ההיגיון אומר שחשוב יותר להרתיע את חיילי צה"ל מלהרתיע אזרחים. חיילי צה"ל הם אלו שנשקים מופקדים בידיהם, הם בעלי גישה קלה למחסני צה"ל, ועליהם היינו רוצים לסמוך בשעה שהם עומדים על משמרתנו.
משום מה נדמה לי שאילו היו מעורבים במעשה אזרח יהודי ושני חיילים ממין זכר, לא היה השופט מוצא שום סיבה להפריד בין מי שהביא את הנשק אל שער הבסיס ובין מי שנטל אותו משם.
אינני בא להקטין בחומרת מעשיו של הנאשם-המורשע, ואף אינני בא לדרוש את ראשן של החיילות, אלא שיש בכך טעם לפגם שעל האזרח-הערבי נגזרו עשר שנות מאסר ואילו החיילת קיבלה עונש מאסר של פחות משלוש שנים. לפער העצום הזה איני מוצא שום הצדקה.