כוח מעשיו הגיד לעמו

(בראשית א) א בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: למה חשוב לנו הסיפור הזה?

(רש"י): אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ-'החדש הזה לכם' (שמות יב, א), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' (תהלים קיא, ו); שאם יאמרו אומות העולם לישראל 'לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים', הם אומרים להם 'כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו': אז עכשיו, שהארץ בידינו, זה סימן שכך ה' רוצה.

הרמב"ן (ופרשנים נוספים) מדגישים את העובדה שפסוק זה הוא יסוד האמונה בא-ל ובלעדיו אין כל תוקף למצוותיו. רק האמונה שה' ברא את העולם ומחדשו בכל רגע מאין ליש, נותנת תוקף מחייב למצוות שהבורא יתברך ציווה אותנו לעשות.

(רמב"ן): ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה ב'בראשית ברא אלקים', כי הוא שורש האמונה; ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל. והתשובה, מפני שמעשה בראשית (הוא) סוד עמוק ואינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו; לכך אמר רבי יצחק שאין להתחלת התורה צורך בבראשית ברא, והספור במה שנברא ביום ראשון ומה נעשה ביום שני ושאר הימים, והאריכות ביצירת אדם וחוה, וחטאם וענשם, וספור גן עדן וגרוש אדם ממנו, כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים.

יוצא שהתועלת העיקרית מסיפור הבריאה בתורה היא הידיעה/מודעות ש-'ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל', ואם זה לא תקף - אין כל תוקף לאיזושהי מצווה הכתובה בתורה.

מי בעל הבית?

(כלי יקר): וקשה: ומה בכך אם יאמרו לסטים אתם, וכי בעבור זה יְשַנֵה סדר התורה? תשובה לזה, לפי שדבר זה גורם כפירה בעיקר כי יאמרו: 'לית דין ולית דיין וכל דאלים גבר'; כי מה שחֵטא זה (הגזל) גדול מזולתו - אינו בעבור עצם החטא כי אם בעבור הרעה הנמשכת ממנו - שהחוטא בגזל לא ישים אשם בנפשו ויאמר אין פשע כי אין אלהים שופטים בארץ, ועל כן הוא חבר לאיש משחית. אם אין בעל הבית לעולם - הכל אינטרסים. אם הכל אינטרסים - החזק עושק, החלש נעשק והכל הולך לחורבן.

בבסיסה של כל תזה מוצבות הנחות יסוד. לא תמיד מודעים להנחות היסוד ואם מודעים - לא תמיד טורחים לבחון להיכן מובילות אותן הנחות יסוד. הנחת-יסוד שהעולם אקראי (ולא משנה איזה סוג של אקראיות) מחייבת את חורבן העולם בסוף התהליך.

הרי אלה הם חוקי הטבע. לעומת זאת, הנחת-יסוד שהעולם נברא, מכתיבה אורח חיים הכולל ניסיון של האדם לדעת את הבורא, להבין את הבריאה ולמצוא את השליחות הפרטית שלי בעולם, שהרי שום דבר אינו מקרי והכל מכוון על ידי הבורא יתברך.

(רבנו בחיי): והכוונה לומר כי כיוון שהמצוות הן עיקר התורה, לא היה ראוי להיות פתח דבריה של תורה כי אם במצווה, ומה לנו לספור חידוש העולם? היה אפשר שיהיה העניין מסור לקבלת ישראל (בע"פ) ושלא יכתב בספר התורה; והיתה התשובה משום 'כח מעשיו הגיד לעמו'; כלומר, המשיך לנו כח מעשיו, שתתפרסם מלכותו מצד דרכיו ופעולותיו ממש, שחידש והמציא מאַין הנמצאים כולם; לא רצה הקב"ה שיהיה הענין הגדול הזה מסור ביד הקבלה אלא שתעיד עליו התורה, כי מתוך אמונת חידוש העולם ישיג האדם ידיעת ה' יתברך מצד דרכיו ופעולותיו.

העובדה שיהודים חיים ויוצרים בארץ ישראל אינה מקרית; היא מכוונת ע"י בורא העולם ומנהיגו. האמונה בבורא העולם מחייבת לסמוך עליו ורק להודיע לתובעים את האמת: זה שלנו כי כך קבע ה' יתברך בתורה הקדושה.

(להלן קטע מתוך מאמר שלנו שנכתב אשתקד): [לאלה שמדברים עם הרוצחים ולוחצים את ידיהם המגואלות בדם יהודים יש, לכאורה, כוונות טובות: הם רוצים להחזיר אותנו לגן עדן, למצב של שלום בו אין גבולות בין העמים; הגויים יאהבו אותנו וערבים יפסיקו לרצוח יהודים; אנחנו כבר נשכנע אותם, ודווקא בדרך שאנחנו נבחר. אחר כך כל אחד ידאג לרווחתו האישית כמיטב יכולתו עד שנשוב כולנו לגן עדן המיוחל.

בדיוק אותו מצב שהיה במשך אלף שש מאות חמישים ושש (1656) שנים הראשונות לאחר בריאת העולם; גם אז כל אחד חתר, באופן אישי, לחזור לגן עדן ממנו גורש האדם לא מזמן. אלא שבמצב אידילי-לכאורה זה, משתררת אנרכיה בה 'כל דאלים גבר' ו-"אנשי השם", בעלי האגו הנפוח, מצליחים לדאוג לעצמם ולהרבות נכסיהם על חשבון החלשים עד למצב בו "...מלאה הארץ חמס מפניהם..." (בראשית ו, י"ג). ולא מיותר להזכיר למי שצריך את סופו של התהליך הנ"ל: המבול, חורבן טוטאלי].

מדינת היהודים בארץ הקודש עמוסה בעיות בכל התחומים; דומה כי אין תחום "בריא":

ביטחון אישי - שכחנו כבר מה זה.

חינוך - איפה, אצלנו?

רווחה - יש, לעשירים (אולי).

תקשורת - הלנו היא או לצרנו?

תנועה בכבישים - סכנת נפשות.

ואם כבר מישהו מציע פתרונות, בד"כ מדובר בהצעת "פתרון קסם", לבעיה אחת בלבד, אשר פתרונה יחסל את כל הבעיות בארץ; התנאי היחיד הוא שהמציע יקבל את הסמכות לבצע... אבל, כמו במופע קסמים, הקסם נמוג ביחד עם האיש שהציע אותו ואנחנו נשארים עם הבעיות שרק החריפו בינתיים.

ככלל, ניתן לאפיין את שני הקצוות בפתרונות השווא ומהם להשליך על כל מה שביניהם:

הקיצונים מימין אומרים "טרנספר עכשיו".

הקיצונים משמאל אומרים "שלום עכשיו".

באמצע יש את אלה האומרים: "אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים" (עפ"י סוף מסכת סוטה, במשנה).

מבלי להסתבך בהבעת דעה ערכית/פוליטית על ההצעות הקיצוניות ועל אלה שביניהן, דומה כי כולן מיוסדות על ההנחה שאנחנו בעלי הבית על הארץ; אין שום התייחסות לבורא הארץ ולרצונו, כפי שהוא מבוטא בתורה הקדושה (כנ"ל). ממילא, כל הפתרונות האלה, ערכם כערך פתרונות הקסם והם עתידים להימוג כמותם.

אז מה הפתרון שמציעה לנו התורה הקדושה בפרשת השבוע? היא מציעה לומר לגויים: 'כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'; אז עכשיו, שהארץ בידינו, זה סימן שכך ה' רוצה. מי שרוצה לחיות כאן מתוך הסכמה להנחת יסוד זו - בבקשה.

גישה כזאת תשחרר את כל הכוחות לטיפול בבעיות האמיתיות אשר פתרונן בידינו, ותאפשר לפתור אותן. שלום עם הגויים - זה לא בידינו וההשקעה בו פוגעת בביטחון (שהוא דוקא כן בידינו) ומונעת טיפול בבעיות אחרות, בוערות מאד.

ושיהיה רק טוב ליהודים.