יום התשלום הגיע

בשנים האחרונות הסתובבנו בסופרמרקט של החיים, סופרמרקט מודרני ויפה עם מדפים עמוסי מוצרים, טובות הנאה, אשליות, כיסויי עיניים בצבעים שונים, רובם בצבע וורוד, העמסנו על העגלה מוצרים רבים ומנקרי עיניים, גאים בבחירת המוצרים שבחרנו, הולכים ברגל בטוחה לקופה, לעמדת התשלום.

היום אנו עומדים מול עמדת התשלום והקופה מתקתקת, מתברר שהמוצרים יקרים הרבה יותר מאשר חשבנו, מחיר האשליות מרקיע שחקים. כנראה שלא שמנו לב לזמן ששוטטנו בין מדפי הסופרמרקט והמחירים קפצו לגבהים חסרי תקדים, אפילו מחיר האשליות זינק לסכום אסטרונומי, וכיסויי העיניים ובמיוחד הוורודים, המחיר הגבוה מאלץ אותנו להחזירם אחר כבוד חזרה למדף.

עם ארנק כמעט ריק אנו עומדים מול עמדת התשלום ונאלצים לשלם, תשלום כואב:

אנו משלמים על האדישות שמובילה אותנו מאסון לאסון.
על החינוך שמוביל לאלימות גוברת והולכת בקרב הנוער.
על טשטוש הסמכותיות בין חייל למפקד בצבא שחייב להיות ערני וממשמע יותר מכל צבא אחר בעולם.
על מפקדים צעירים נפלאים וחכמים אך חסרי ניסיון.
על חיילים שמשתמשים בטלפונים סלולריים ללא כל הגיון צבאי.
על הנהגה שמבטיחה ולא מקיימת.
על מנהיגים שעושים כל דבר חוץ מאשר את תפקידם.
על מנהיגים שמאיימים הרבה ועושים מעט, אם בכלל.
על פטפטת וברברת שאין לה אח ורע במדינות מתוקנות, במיוחד במדינות שנמצאות תחת איום קיומי.
על ביטחון שדה שכמעט ואינו קיים.
על תקשורת שמספקת לאויב מיקומים אסטרטגיים ופרשנויות בזמן אמת ללא כל התחשבות בנזקים העצומים שהם גורמים.
על הדמוקרטיה הגורפת וחסרת ההיגיון במדינה שנמצאת במצב מלחמה והישרדות מתמדת.
על שמאל שאינו יודע גבולות.
על חברי כנסת שמעודדים את האויבים הכי גרועים שלנו ושל העולם החופשי.

ובארנק שלנו, נשאר רק עם מופלא אחד, עם שיודע להתאחד בשעת צרה, שיודע לארח תושבי קו עימות ביד רחבה ובחינם, אנשים שלא הכיר לפני כן. אמנים שמתגברים על הפחד ורצים לקווי העימות להביא רגע של רוגע ושפיות לתושבים חרדים ובמיוחד לילדים. מוסדות שמארחים תושבים וילדים מפוחדים ומעניקים להם תחושת בית ואהבה. תורמים אלמוניים שעושים ככל יכולתם להקל על סבל אחיהם. הרבה אזרחים אלמונים שמתנדבים בכוחות הביטחון ובעמותות שונות ועושים יום ולילה להקל על סבלם של אחיהם בקווי העימות.

אני מתבונן בארנק ותוהה: האם האוצר האנושי הזה יספיק לנו לתשלום כל ה"חגיגה" שחגגנו בשנים האחרונות? האם לא יהיה פיחות פתאומי בערך האוצר האנושי הזה ושחיקתו תוביל אותנו לפשיטת רגל?

עוד מלחמה, עוד עימות, ואני מתפלל. ה', אנא שמור לנו על העם הנפלא הזה ומחול לנו על כל טעויותינו.