בעיתונות הישראלית התפרסמו לאחרונה מספר כתבות המוקיעות את פעילותה של לשכת העיתונות הממשלתית והעומד בראשה, דני סימן. הכתבות האלו מספרות לנו על "מלחמתה" של הלישכה נגד חופש העיתונות (הזרה) בארצנו וכיצד ה"קומיסר האיום" מבטל אשרות עיתונאי ו/או מסרב להעניק רישיון למי "שלא מוצא חן בעיניו".
עדיין לא ברור לי מדוע עיתונאים שיטחיים המשתדלים להתחנף אל עמיתיהם מחו"ל מוציאים מתחת ידם "כתבות-זבל" כאלו מבלי להיכנס אפילו קצת לעומקם של דברים ולראות גם את הצדדים האחרים של המצב.
ראשית נבהיר לעצמנו שאנחנו כשנתיים מצויים במצב מלחמה, מלחמת טרור שניכפתה עלינו. אחד האספקטים החשובים כיום של המלחמה הוא התקשורת. תקשורת המציגה אותך כפושע שווה לאוייב יותר ממאה מחבלים מתאבדים, כי הלחץ החיצוני המופעל נגד המדינה וכלכלתה ניזון מהתקשורת העולמית והצורה בה היא מראה אותך.
יסביר לי עכשיו איזה עיתונאי מתוחכם מדוע עלי להעניק רישיונות עבודה ושהייה בארץ-ישראל לעיתונאים המציגים אותי בצורה שיקרית כפושע וכנבל ואת הפלשתינאים כקרבנות תמימים?
עיתונאים אלו משרתים את האוייב, וטוב שנמצא "גבר" בלשכת העיתונות שלא מתלהב משמות מפוצצים של עיתונאי-חוץ ורשתות תקשורת ענקיות ועושה משהו בנדון.
הצעקה היא גם על כך שאנו מונעים (רחמנא ליצלן...) מעיתונאים פלשתינים וצוותי טלוויזיה איסלמים ופלשתינים תעודת עיתונאי שלנו ורשות לסקר... ועל כך מיותר אפילו להגיב (עדיף לנו כבר לתת רשיונות טיולים בארץ לבוגרי גדודי אל-אקצה...).
מה שנראה מוזר הוא שרק חלק קטן מהעיתונאים הזרים הכותבים או מראים סרטי וידאו נגדנו הינם במוצהר אנטי-ישראלים או אנטישמים אינטלקטואלים (כמו טד טרנר מ-C.N.N - רובם כותבים או מתוך פחד או בגלל הנחייה כלכלית של ראשי הרשתות (או משתי הסיבות גם יחד).
מישהו אצלנו חייב להבין שרשת כמו CNN למשל, מגיעה לכ-400,000,000 מוסלמים וערבים ורק ל-4 מיליון יהודים - ומכיוון שעיתונות וטלוויזיה בעיקרו של דבר זה: ביזנס (ולא שמירה נאצלת על חופש העיתונות...).
ברור שהרשת לא תנסה להרגיז את מרבית צופיה, קוראיה או שומעיה עם אמיתות ועובדות... ושהיא לא תכרות את הענף הכלכלי עליו היא יושבת, אבל - זה לא אומר שאנחנו חייבים להשלים או לשתף פעולה עם מצב מסוג זה.
שנית, וזה יותר חמור, העיתונאים הזרים מפחדים מבריוני הרשות הפלשתינאית המכתיבים להם מה לצלם ומה לדווח. הם עושים להם "הצגות" ודורשים לצלם זאת כעובדות ומאיימים שאם הדברים לא יבוצעו כרצונם יבולע לאותם צוותים ועיתונאים - וכולנו זוכרים כיצד צוות הטלוויזיה האיטלקית נאלץ לברוח מפה לאחר שהציגו את קלטת הלינטש ברמאללה (וכיום גם באיטליה אנשי הצוות הזה זוכים להגנה מיוחדת מפני איומים של ה"סניפים" האיסלמים באירופה).
הנה בשבוע החולף "בתאונת העבודה" בעזה, הוכו עיתונאים וצלמים ערבים כי צילמו כיצד מוציאים מהבניין ההרוס אמצעי לחימה (לכן החמאס לא היה יכול לספר לעולם שישראל הפציצה משפחה ערבית שלווה...).
עכשיו נכנס לנושא חמור עוד יותר, צוותי הטלוויזיות הזרות טוענות בלהט רב. שלא נותנים להם להביא לארץ צלמים וטכנאים אחרים, שמגרשים את אלו ללא אישורים ולא נותנים רישיונות עבודה לאנשיהם (לדבריהם, איש צוות טלוויזיה ישראלי לא מעז להכנס לעומק ה"שטחים" ולכן הם צריכים מישהו משלהם).
אז ראשית, בעולם בכלל ובישראל בפרט, יש חוסר עבודה חמור בקרב עובדי צוותי טלוויזיה. ולכן צלם ישראלי לא יקבל אפילו רישיון זמני לעבוד בכל ארץ מערבית אחרת... מדוע שאנחנו נרשה זאת לזרים בשעה שאנשינו שבמקצוע מובטלים... ושנית, אם בכניסה לעומק ה"שטחים" מדובר, הרי שהצלם הזר, מתוך פחד, יהיה חייב לפעול כנגדנו ולצלם רק מה שהרשות הפלשתינית מרשה לו ושכרנו (על חופש העיתונות...) יוצא בהפסדנו.
יפה עושה לפיכך דני סימן, ויפה עושה לשכת ראש הממשלה שמגבה אותו,ורק שימשיך בדרך זו.
__________________
- יהודה דרורי היה בעבר מנהל האיגוד בארצי של צוותי הטלוויזיה בישראל (NUTC).
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
