|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
במקום להתמקד בניהול המלחמה, אולמרט עסוק במציאת תירוצים שינקו אותו מאשמה בכישלון ● תירוץ לדוגמה: טרם הוצגה לו תוכנית לכניסה קרקעית עמוקה ללבנון
|
אהוד אולמרט חייב להחליט אם הוא ראש ממשלה או עורך דין.
בתחילת הקרבות ניכרו בו, באולמרט, סימנים מובהקים של מנהיגות, שמלכדת סביבה קונצנזוס רחב ומובילה את העם והצבא למלחמת מגן, מן הגורליות שידענו.
אלא, שככל שנוקפים הימים והכרעה אין, הולך ומתעורר רושם ברור: ראש הממשלה טרוד, יתר על המידה, בשאלות הקשורות לגורלו האישי למקרה שתוקם ועדת חקירה. מתקבל רושם, לפיו, דואג אולמרט למסמך את עצמו למקרה של כישלון, חלילה, במערכה. זאת, על-מנת שיהיה קשה לייחס לו אבהות לכישלון - אפילו בבדיקת רקמות.
קשה להבין את טענתו, החוזרת ונשנית, לפיה, עד היום טרם הוצגה בפניו תוכנית מבצעית לכניסה קרקעית עמוקה ללבנון. הדבר נראה כניסיון לקבע בתודעת הציבור גירסה שתסייע לו, כך הוא מאמין, להדוף האשמות בדבר אחריות אישית לכישלון.
אבל הציבור, אדוני ראש הממשלה, רוצה להאמין כי הממשלה, שאתה עומד בראשה, אינה ועדת מכרזים, והצבא אינו קבלן עבודות עפר, האמור לשלשל לתיבת המכרזים הצעה בשלושה עותקים.
הציבור, אדוני ראש הממשלה, רוצה להאמין, כי שלושת הקברניטים המובילים את המערכה - רה"מ, שר הביטחון והרמטכ"ל - מקיימים ביניהם באופן שוטף סיעור מוחות, הכל כך חיוני במצבי משבר, ומגבשים ביחד את ההחלטות הגורליות. הציבור לא יקבל בשום אופן מצב, במסגרתו רה"מ, האיש הניצב בראש הפירמידה, יאמץ לנוחיותו האישית את תופעת "הראש הקטן", ויטען - כמיתמם, ותוך הפגנת פסיביות מדאיגה - כי עד היום לא הוצע לו מבצע בסדר הגודל המדובר.
כי הציבור רוצה מנהיגות!
|
| תאריך:
|
10/08/2006
|
|
|
עודכן:
|
10/08/2006
|
|
עו"ד יוסי דר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אפרי הלפרין
|
10/08/06 20:13
|
|
|
|
|
|
אפרי הלפרין
|
10/08/06 20:41
|
|
|
|
2
|
|
OLMERT SO CORRUPT
|
10/08/06 20:36
|
|
|
|
3
|
|
AMR
|
10/08/06 21:48
|
|
|
|
4
|
|
דורון ט
|
10/08/06 22:04
|
|
|
|
5
|
|
חבל"ז
|
10/08/06 22:18
|
|
|
|
6
|
|
פריס
|
10/08/06 22:21
|
|
|
|
|
|
יוסקה
|
11/08/06 09:15
|
|
|
|
7
|
|
דניאל סבלדי
|
10/08/06 23:02
|
|
|
|
8
|
|
הצחקת אותי
|
10/08/06 23:46
|
|
|
|
9
|
|
מאמר שכולו שטויות
|
11/08/06 02:15
|
|
|
|
|
|
מה הקשר?
|
11/08/06 08:31
|
|
|
|
10
|
|
משה, עורך-דין
|
11/08/06 12:09
|
|
|
|
11
|
|
י.צ.
|
11/08/06 14:57
|
|
|
|
12
|
|
מזרחן
|
11/08/06 16:20
|
|
דומה שאין מחלוקת לגבי העובדה שהמלחמה בצפון היתה נחסכת מאיתנו, אילו היינו אחרי חתימה על הסכם שלום אמת - שלום, לא הפסקת אש עם הפלשתינים. הסכסוך המדמם בינינו לבין שכנינו, הוא שמעכב את הסכמי השלום, בין המדינה היהודית, למדינות ערב. והשאלה הגדולה היא: האם ייתכן בכלל הסכם שלום בינינו לבין הפלשתינים? ואם כן, מה מונע אותו. אני טוען שכן, ומה שמונע אותו, זוהי היעדר הכרעה צבאית.
|
|
|
|
|
החלטת ממשלת אולמרט להכניס את צה"ל ללחימה בדרום לבנון, היא החלטה פושעת שכפי הנראה תעלה בדמים רבים, עבור כלום. ממשלת אולמרט לא החליטה להכניע את החיזבאללה, ובטח לא את שולחיו. בהחלטה כביכול דרמטית אפשרה ממשלת אומרט לצה"ל להיכנס למלכודת המוות שנסראללה הכין במשך שש שנים, בזמן שצה"ל התאמן וגירש יהודים במקום להכין עצמו למלחמה. אפילו התשתיות של לבנון חשובות יותר מדמי החיילים שעתידים למות לשווא לפי החלטת אולמרט שסירב לאשר את תקיפתם.
|
|
|
|
|
שוב זה חוזר, הקולות, הריחות, המראות והזוועה. קולות המלחמה נשמעים כל הזמן, מכל בית, מכל מכשיר רדיו או טלוויזיה, קולות המלחמה מטרידים את כולם, אבות, אימהות, משפחה וחברים, בדרך כלל שיחת טלפון מהחזית מרגיעה מעט, אבל יש קבוצה גדולה של אנשים שאותה לא ניתן להרגיע, הם חוזרים לשדה הקרב אפילו אם שדה הקרב שלהם היה לפני עשרות שנים, אפילו אם שדה הקרב שלהם היה בתוך הבית שלהם, בחדר הילדים.
|
|
|
|
|
בנים יקרים, ביום ה- 29 של לחימה מהוססת ודריכה במקום, קיבלה סוף סוף ממשלת ישראל את ההחלטה המתבקשת שיש להפעיל במלחמה הזאת את מלוא הכוח. אם תגיע אליכם ההוראה, למרות הרגליים הקרות שקבל ראש הממשלה המצפה לישועה ממו"מ, אני בטוח שתכו באויב במלוא העצמה, כפי שעושה כל צבא היוצא להגן על ארצו המותקפת.
|
|
|
|
|
מרגע שנדרש להחלטות מכריעות ולניהול מערכה צבאית (גם אם מוגבלת) התמלאו דברי רה"מ אולמרט פירכות וסתירות גלויות, מהן עולה כי יכולת קבלת ההחלטות שלו פגומה והוא חסר כשירות לעמוד בראש המערכה. במה שיבוא להלן לא תיבחן עצם ההחלטה לצאת לקרב, שהיא בתחום סמכותו של רוה"מ והתקבלה באהדה ותמיכה ציבורית גורפת, אלא רק האופן שבו התבטאויותיו ומעשיו מזיקים למאמץ המלחמתי ומעידים על כישלונו המוחלט בתפישת וניהול המערכה.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
