שוב זה חוזר |
מדינת ישראל חייבת ללמוד את לקחי העבר, לא רק את לקחי שדה הקרב, חשוב לא פחות ללמוד את הלקח שלאחר הקרב, הלקח האזרחי, ובמיוחד את הצלקות הנפשיות, את הטראומה, את הכאב
שוב זה חוזר, הקולות, הריחות, המראות והזוועה. קולות המלחמה נשמעים כל הזמן, מכל בית, מכל מכשיר רדיו או טלוויזיה, קולות המלחמה מטרידים את כולם, אבות, אימהות, משפחה וחברים, בדרך כלל שיחת טלפון מהחזית מרגיעה מעט, אבל יש קבוצה גדולה של אנשים שאותה לא ניתן להרגיע, הם חוזרים לשדה הקרב אפילו אם שדה הקרב שלהם היה לפני עשרות שנים, אפילו אם שדה הקרב שלהם היה בתוך הבית שלהם, בחדר הילדים.
זמן מלחמה, כמעט כולם צמודים לאמצעי התקשורת, מי מתוך דאגה ליקרים לו הנמצאים בחזית ומי מתוך דאגה לגורל מדינת ישראל. אבל בזמן זה, זמן של מלחמה, קיימת בקרבנו קבוצה גדולה של אנשים אלמונים, רובם ככולם נראים כאחד האדם, אבל כולם נושאים משא כבד, צלקות שדה קרב, צלקות שלא יגלידו לעולם.
"הלומי קרב", "נפגעי הלם", אלו ה"תארים" שהוענקו להם. אצלם במיוחד בזמן כזה, זמן של מלחמה, הכול צף ועולה, המראות הקשים, ריח המוות ושאון שדה הקרב, זיכרון החברים שנפלו. כל רעש חריג מקפיץ, כל הרמת קול מטרידה, טריקת דלת מקפיאה מפחד, מסוק חולף מעורר חלחלה, אפילו ריח המנגל מעורר את כל החושים (בודקים אם זה ריח בשר אדם חרוך), הלילות הופכים בדרך כלל לסיוט מתמשך ולרוב גם טיפול תרופתי אינו עוזר, לצאת מהבית הופך להיות פרויקט כמעט בלתי אפשרי. מי שלא חווה לא יוכל להבין לעולם!
ישנם רבים במדינתנו הקטנה והמאוימת הנושאים משא כבד זה, רובם חיילים לשעבר, חלקם אזרחים למודי פיגועים או טילים, כולם חוו טראומה, טראומת מלחמה, כולם נושאים משא שלא נראה וגם לא נשמע, אבל משא זה כבד מנשוא. חלקם גאים לשאת את התואר "הלום קרב", חלקם מתביישים ושותקים, חלקם מתעלמים אבל סובלים, חלקם אינם רוצים ובצדק לעבור את השפלת אגף השיקום או ביטוח לאומי בדרך להכרה בנכותם ומנסים להתמודד לבד, בדרך כלל בחוסר הצלחה ובהתרסקות.
איש אינו יכול ואינו מסוגל להבין את הסבל, בעבר כתבתי וקראתי לתופעה "הנכות הכפולה". כיום אנחנו עומדים בפני תקופה חדשה, קשה יותר, אזרחים רבים, נשים וטף, חיילים ולוחמים, כולם עוברים תקופה קשה, תקופה של טראומה, תקופה של סיוט מתמשך שאין רואים את קצהו, מדינת ישראל חייבת לתת את הדעת לנושא ומוטב שעה אחת קודם. ניסיון העבר מראה שחלק ניכר מהלומי הקרב ונפגעי ההלם הגיעו לתהומות נפשיים ורגשיים, נזקים בלתי הפיכים שניתן היה להימנע מהם אילו טופלו בזמן, אילו הקשיבו להם, אילו שוקמו בזמן, אילו קיבלו טיפול אנושי ואוהב יותר.
מדינת ישראל חייבת ללמוד את לקחי העבר, לא רק את לקחי שדה הקרב, חשוב לא פחות ללמוד את הלקח שלאחר הקרב, הלקח האזרחי, ובמיוחד את הצלקות הנפשיות, את הטראומה, את הכאב. מדינת ישראל חייבת להיערך ליום שאחרי, לקבל ולטפל בנפגעים הנפשיים לפחות כמו בנפגעים הפיזיים, באהבה, בהבנה ובכבוד.
לא עוד מסכת ייסורים מאלה שהיו אמורים לטפל עד עתה ובדרך כלל נכשלו, לא עוד ועדות רפואיות משפילות עד עפר, לא עוד ביורוקרטיה מייסרת לאורך שנים, לא עוד עובדות שיקום אטומות, לא עוד מאבק על עוד אחוז נכות או שניים על-מנת לקבל טיפול ראוי, לא עוד גזל זכויות הנפגעים במקום הענקת הזכויות באהבה.
הלומי הקרב (אזרחים כחיילים) רובם ככולם לא זקוקים לאחוזי נכות, לא רוצים את חסדי אגף השיקום או הביטוח הלאומי, הם זקוקים ליד מכוונת, ללב רגיש ואוהב, הם רוצים לחזור לשגרה ולקיים חיים רגילים, לגדל ילדים, לאהוב ולהתפרנס בכבוד. כל דחייה, כל סוג של בירוקרטיה מרחיק את הסיכוי לשיקום, הורס משפחות, גורם לעוד אנשים להיות נטל לחברה במקום לעודד אותם להמשיך לתרום ולהשתלב בחברה.
דווקא בשעה קשה זו, דווקא בעיצומה של לחימה, אני קורא למנהיגי ישראל להפגין מנהיגות חושבת, לחשוב על הבוקר שאחרי, ללמוד את לקחי העבר, ולהתחיל להיערך ולהכין עתיד טוב יותר.
זמן מלחמה, כמעט כולם צמודים לאמצעי התקשורת, מי מתוך דאגה ליקרים לו הנמצאים בחזית ומי מתוך דאגה לגורל מדינת ישראל. אבל בזמן זה, זמן של מלחמה, קיימת בקרבנו קבוצה גדולה של אנשים אלמונים, רובם ככולם נראים כאחד האדם, אבל כולם נושאים משא כבד, צלקות שדה קרב, צלקות שלא יגלידו לעולם.
"הלומי קרב", "נפגעי הלם", אלו ה"תארים" שהוענקו להם. אצלם במיוחד בזמן כזה, זמן של מלחמה, הכול צף ועולה, המראות הקשים, ריח המוות ושאון שדה הקרב, זיכרון החברים שנפלו. כל רעש חריג מקפיץ, כל הרמת קול מטרידה, טריקת דלת מקפיאה מפחד, מסוק חולף מעורר חלחלה, אפילו ריח המנגל מעורר את כל החושים (בודקים אם זה ריח בשר אדם חרוך), הלילות הופכים בדרך כלל לסיוט מתמשך ולרוב גם טיפול תרופתי אינו עוזר, לצאת מהבית הופך להיות פרויקט כמעט בלתי אפשרי. מי שלא חווה לא יוכל להבין לעולם!
ישנם רבים במדינתנו הקטנה והמאוימת הנושאים משא כבד זה, רובם חיילים לשעבר, חלקם אזרחים למודי פיגועים או טילים, כולם חוו טראומה, טראומת מלחמה, כולם נושאים משא שלא נראה וגם לא נשמע, אבל משא זה כבד מנשוא. חלקם גאים לשאת את התואר "הלום קרב", חלקם מתביישים ושותקים, חלקם מתעלמים אבל סובלים, חלקם אינם רוצים ובצדק לעבור את השפלת אגף השיקום או ביטוח לאומי בדרך להכרה בנכותם ומנסים להתמודד לבד, בדרך כלל בחוסר הצלחה ובהתרסקות.
איש אינו יכול ואינו מסוגל להבין את הסבל, בעבר כתבתי וקראתי לתופעה "הנכות הכפולה". כיום אנחנו עומדים בפני תקופה חדשה, קשה יותר, אזרחים רבים, נשים וטף, חיילים ולוחמים, כולם עוברים תקופה קשה, תקופה של טראומה, תקופה של סיוט מתמשך שאין רואים את קצהו, מדינת ישראל חייבת לתת את הדעת לנושא ומוטב שעה אחת קודם. ניסיון העבר מראה שחלק ניכר מהלומי הקרב ונפגעי ההלם הגיעו לתהומות נפשיים ורגשיים, נזקים בלתי הפיכים שניתן היה להימנע מהם אילו טופלו בזמן, אילו הקשיבו להם, אילו שוקמו בזמן, אילו קיבלו טיפול אנושי ואוהב יותר.
מדינת ישראל חייבת ללמוד את לקחי העבר, לא רק את לקחי שדה הקרב, חשוב לא פחות ללמוד את הלקח שלאחר הקרב, הלקח האזרחי, ובמיוחד את הצלקות הנפשיות, את הטראומה, את הכאב. מדינת ישראל חייבת להיערך ליום שאחרי, לקבל ולטפל בנפגעים הנפשיים לפחות כמו בנפגעים הפיזיים, באהבה, בהבנה ובכבוד.
לא עוד מסכת ייסורים מאלה שהיו אמורים לטפל עד עתה ובדרך כלל נכשלו, לא עוד ועדות רפואיות משפילות עד עפר, לא עוד ביורוקרטיה מייסרת לאורך שנים, לא עוד עובדות שיקום אטומות, לא עוד מאבק על עוד אחוז נכות או שניים על-מנת לקבל טיפול ראוי, לא עוד גזל זכויות הנפגעים במקום הענקת הזכויות באהבה.
הלומי הקרב (אזרחים כחיילים) רובם ככולם לא זקוקים לאחוזי נכות, לא רוצים את חסדי אגף השיקום או הביטוח הלאומי, הם זקוקים ליד מכוונת, ללב רגיש ואוהב, הם רוצים לחזור לשגרה ולקיים חיים רגילים, לגדל ילדים, לאהוב ולהתפרנס בכבוד. כל דחייה, כל סוג של בירוקרטיה מרחיק את הסיכוי לשיקום, הורס משפחות, גורם לעוד אנשים להיות נטל לחברה במקום לעודד אותם להמשיך לתרום ולהשתלב בחברה.
דווקא בשעה קשה זו, דווקא בעיצומה של לחימה, אני קורא למנהיגי ישראל להפגין מנהיגות חושבת, לחשוב על הבוקר שאחרי, ללמוד את לקחי העבר, ולהתחיל להיערך ולהכין עתיד טוב יותר.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| שוב זה חוזר |
| תגובות [ 7 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| כותרת התגובה | שם הכותב | שעה תאריך | |||||
| 1 |
|
||||||
| 2 |
|
||||||
| 3 |
|
||||||
| 4 |
|
||||||
| 5 |
|
||||||
| 6 |
|
||||||
| 7 |
|
||||||
| בלוגרים נוספים ברשת |
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

