צלצול ההשכמה ששלח אלינו חסן וכנופייתו הגיע ולוא רגע אחד מוקדם מדי. ליקויים מבניים וחברתיים קשים שהיינו עדים להם והתעלמנו מהם, צפו ועלו והוכיחו את עצמם כסכנה קיומית.
עוצמתנו העדיפה תביא למה שממשלתנו תקרא לו בוודאי ניצחון מובהק. ברם, אם לא ננקוט בצעדי רפורמה כלליים, אנו עלולים לעמוד בטווח זמן של שנים ספורות ביותר בפני סכנות שכמותן לא פגשנו בכל שנות קיומנו.
ברור לכל בר-דעת כי קיים קשר שאינו נזקק להוכחה בין הנפוטיזם והשחיתות שפשטו בחברה הישראלית, בעיקר בחלקים של המגזר הציבורי שלה לירידה בחוסננו הלאומי שהינו המרכיב החשוב ביותר גם בחוסננו הביטחוני.
חוט השני עובר בין הכישלון באכיפת החוק בחיי היום-יום לדוגמה ולבין העובדה שציוד נגנב בכמויות ענק ממחסני צה"ל.
חוט השני עובר בין הזלזול המתמשך של השלטון באזרח וגלגולו בזפת ונוצות בימי רוגע לבין הפיאסקו האדיר שראינו בהפקרות ואוזלת היד המתמשכות ביחס השלטון לאזרחים בימי הלחימה.
איש במגזר הציבורי כמעט ואינו פטור משותפות בחוט השני. אולם, לשני מגזרים אחריות מיוחדת ואל-לנו לתת להם להימלט מהגורל שכנראה ייפול בחלקם של הפוליטיקאים.
התקשורת - לזו כוח עצום במדינה קטנטונת כשלנו. רוממות זכות הציבור לדעת נישאת בגרונו של כל נבל ברשות העט.
לעיתים זוהי סתם פחזנות המסכנת את חיי הציבור במתן מידע צבאי מועיל לאויב, שאין לו שום חשיבות צבאית וכולו זיקפה עיתונאית.
לעיתים הופכים העיתונאים, מורמים מהעם ואינטלקטואלים בעיני עצמ, לעבדים נרצעים של פוליטיקאים ציניים. כמו במקרה של יואל מרקוס או סתם הינם בעלי אג'נדה ושומרי אתרוג למיניהם. זאת עוד לפני שדנו באישיותם הבלתי מלבבת והפלילית לעיתים של מו"ליהם.
הנ"ל נושאים באחריות כבדה למצב הביש שאליו נקלענו ולסוג המנהיגים שבחרנו בקרקס היחצנות של הבחירות האחרונות.
על הציבור לבחון בזכוכית מגדלת: מי מהם חוזר בתשובה והופך לכלב השמירה של האזרחים ומי מן הראוי שנשלח לפח הזבל של ההיסטוריה.
קבוצה שנייה היא "הקבוצה הביטחוניסטית" המנהלת את חיינו, הלוא הם חשמני ואחשדרפני משרד הביטחון וצה"ל. במיוחד דרגי המטה העורפיים, אך לא רק הם. לאלו נתנו לא רק את כספנו ואמוננו המלא כי גם את ילדינו.
רובם, שמן ועבה-ובעט.
אין אח ורע לזכויות ולהטבות שהעם הרעיף על מצביאיו. אלו הפכן לשומן ולכיבודים שעטפו אלו את עצמם בעודם מרעיפים על עצמם תשבחות במחנות העורפיים ומוכרים לעם ישראל סחורה פגומה וקלוקלת.
אנו חייבים, כאזרחים, לשים על אלו אמצעי בקרה חסרי תקדים שיבטיחו שכספנו אכן ישמש לשמירה על ביטחוננו, ושאכן תדע כל אם עבריה כי היא שולחת את ילדיה לטובים שבמפקדים.
רבים מאלו הנמצאים במערכת כיום מזכירים יותר את השיר על הגנרל המקסיקני קסטנייטס מאשר את יהודה המכבי מוטב שילכו כהרגלם "לעשות לביתם" ומהר.
חוט השני מקשר בין גובה בנייני המטה המפוארים בקריה ואפס המקום בשווארמיות של אבן גבירול לכושר הלחימה הירוד, המחסור בציוד וחוסר אימונן של אוגדת המילואים.
את חוט השני שוב אין ניתן לפרום חוט אחר חוט. אין לאזרחי ישראל את הזמן, הסבלנות, או כל סיבה אחרת להמתין עד בוש. יש לטפל בחוט השני בדרך בה פתרו את הקשר הגורדי - אבחת החרב. על מי תוטל משימת התרת הקשר וכיצד יותר הקשר הגורדי על כך במאמרי הבא.
אולם, כעת ברור לחלוטין מי אינו ראוי לכך:
- ראש וראשון ראש ממשלתנו שצנח במקרה לנעליים הגדולות פי כמה ממידתו, וכעת הוא נדמה בהן לליצן כושל בקרקס שלהוותנו הוא קרקס דמים.
- הוא אחראי גם למינוי שר הביטחון ביש המזל שהדגים לכולנו עד כמה הוא חף מכישורים.
- לו עצמו הסתבר במעט איחור למרבה הצער, כי מי שהכריז עלינו מלחמה הוא לא ראש הסתדרות הפקידים.
- גם מרבית שאר חברי ממשלתנו וחברי מפלגת השלטון חפים מכישרון. רע מכך, רבים מהם שקועים עד חוטמם בחקירות פליליות מסוגים שונים או בעבירות כאלו ואחרות.
אפילו הצחי שבהם אינו צח - לא מפלילים ולא מחוסר אמפטיה מוחלט לאנשים שהוא אמור לייצג.
לכן, עת תמורות היא. מיד עם הכרזת הפסקת האש והבטחת שלום חיילינו יש לעשות הכל שצלצול ההשכמה אכן יהיה מבוא ופתיח להתחדשות אזרחית ולאומית.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
