בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מצעד הגאווה מותר, בכפוף לתנאי החוק, שיתקיים גם בירושלים, גם אם יש לכך מתנגדים. אך נדמה כי רב הנזק מן התועלת שיביא לחברי הקהילה ההומו-לסבית
בימים האחרונים שוב אנו עדים לעיסוק בקיומו של "מצעד הגאווה" בירושלים. מצעד הגאווה, ככל שהוא עומד בדרישות הדין, יכול להתקיים בכל מקום בישראל, לרבות בעיר הקודש. אל לאיש, לנסות ולפגוע במארגני המצעד ובמשתתפיו. אל לאיש לנסות ולמנוע את קיום המצעד. אם נתבונן בשתי הקבוצות העומדות משני צדי המצעד, נגלה כי בין מובילי המאבק כנגד המצעד, חרדים מירושלים לבין משתתפי המצעד יש מכנה משותף. שתי הקהילות, דואגות להתבדל, מבחינת אורח חייהן, שתי הקהילות טוענות לפגיעה ברגשותיהן. החברה הישראלית, כמו רבות אחרות בעולם, עברה תהליך ארוך של שינוי ביחסה לחברי הקהילה ההומו-לסבית. חלק ניכר מן החברה, מקבל את חברי הקהילה ההומו-לסבית, כחלק אינטגראלי בחברה, בשוק העבודה, במדיה ובמקומות הבילוי. כחלק מתהליך זה, רבים מחברי הקהילה ההומו-לסבית "יוצאים בגאון מהארון", לרבות כאלה המפורסמים בתחומי המדיה, הבמה, האקדמיה, המשפט, הצבא ובתפקידי הנהלה בכירים. התהליך שעברה החברה, שראשיתו בסלידה מוחצנת והוקעה של הומוסקסואליים ושיאו בקבלתם כחלק אינטגראלי בחברה, לא קרה בשל פעולות מוחצנות או פעולות מחאה, אלא וטוב שכך, כתוצאה מהסברה ומתהליך התבגרות והתגבשות שלנו כחברה. שנים רבות, חברי הקהילה ההומו-לסבית "אכלו מרורים" עד שיתר חלקי החברה השכילו להבין שהם חלק מן החברה בדיוק כמו אחיהם הסטרייטים. אף על-פי כן, גם בין אלה ש"יצאו מהארון" לא תראו כאלה שבאים לעבודה למשל, ושלט על מצחם "אני הומו" או "אני לסבית". מצעד הגאווה מותר, בכפוף לתנאי החוק, שיתקיים, גם בירושלים, גם אם יש המתנגדים לקיומו. אך נדמה כי רב הנזק על התועלת, שהוא יביא לחברי הקהילה ההומו-לסבית. יש בו במצעד הגאווה משום התבדלות מן החברה, משום התרסה, "אנחנו שונים ואנחנו גאים על כך". אין זו בושה להיות הומו או לסבית, אין בכך מניעה מלהצליח באקדמיה, בשוק העבודה ובכל מקום אחר. אך הדגשת "הגאווה" כדרך של התבדלות, ולא כאירוע פולקלור, היא בבחינת "גול עצמי". חברי הקהילה ההומו-לסבית, אינכם צריכים להתבייש בנטייתכם ואינכם צריכים מצעדי גאווה.
|
תאריך:
|
12/09/2006
|
|
|
עודכן:
|
12/09/2006
|
|
שי ברק
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מקובל או לא
|
12/09/06 09:37
|
|
|
|
אלימלך
|
14/09/06 13:49
|
|
|
|
עדנה 125
|
29/05/09 00:06
|
|
2
|
|
אמנון לוי
|
12/09/06 10:55
|
|
3
|
|
תוכי יוסי
|
12/09/06 11:44
|
|
4
|
|
buldog
|
12/09/06 12:20
|
|
5
|
|
michael123
|
12/09/06 12:44
|
|
6
|
|
jo2006
|
12/09/06 13:02
|
|
7
|
|
אסתר
|
12/09/06 13:23
|
|
פורום: מצעד הגאווה
|
כתוב הודעה
|
|
ידוע שכאשר תינוק בוכה, יש להסיט את תשומת לבו למשהו אחר, צעצוע, אשליה, ריקוד הפנדה. רה"מ אולמרט, המתייחס לכלל בית ישראל כתינוקות בכיינים שיש להשתיקם, החליט להוציא סוס מת מבית הנכאת ולדרבן אותו, בניסיון להסיט את תשומת הלב ממצוקותיו.
|
|
|
8 בספטמבר 2006, בילעין. כמדי יום שישי בשנה ושבעה החודשים שחלפו, מתכנסים תושבי הכפר בילעין להפגנה השבועית, למחות נגד בניית גדר ההפרדה על אדמות הכפר, גדר ההפרדה (או חומת ההפרדה) היא מערכת ביצורים ומכשולים המוקמת על-ידי ישראל מאז 2002, ומטרתה לחצוץ בין התושבים הפלשתינים ביהודה ושומרון לבין מרכזי אוכלוסיה ישראלים. כ- 70 משתתפים, ביניהם תושבי הכפר, פעילים ישראלים ופעילי זכויות אדם זרים מתחילים בצעדה לעבר הגדר. המפגינים נושאים כרזות באנגלית ועברית, ענפי זית, ודגלי פלשתין, בין המפגינים תושב הכפר על כסא גלגלים ופעיל ישראלי המסתייע בזוג קביים. מולם ניצבת מחלקה של מג"ב.
|
|
|
|
|
|
איני משוכנע כלל ועיקר כי משא-ומתן מדיני בין ישראל לשכנותיה הוא הכלי הכי יעיל, במסגרת ניסיונותינו להגיע אל יציבות וביטחון, מבחינתה של מדינת ישראל. יתירה מזאת, במקרים מסוימים משא-ומתן כזה עלול לגרום להחלטות הרות אסון לבטחון המדינה. לדוגמא, המו"מ בין אהוד ברק, בכהנו כראש הממשלה, לבין ערפאת - היה מתקיים ומתמשך, לאחר שכבר הגיעו הצדדים להסכמה על מסירת 95% משטחי עיו"ש לחבורת המחבלים כדי שייסדו בשטחים אלו מדינת טרור חדשה, ועדיין המו"מ הזה לא הסתיים - כי הקומץ לא השביע את הארי הרעבתן...
|
|
|
קצת קשה לנו להודות, אבל חברי הכנסת הערביים שנסעו לדמשק יכולים גם יכולים לצפצף על החוק. יש להם מעמד חזק יותר מן החוק. לפעמים נדמה לי שהם ממש מתחננים להיאסר בבית סוהר ישראלי. הם וגם אנחנו יודעים היטב איזו מהומת אלהים תתחולל כאן ובעולם! ולכן, לא נעים להודות, אנחנו פוחדים מהם.
|
|
|
|