משלמים בחייהם

בתאריך 21.4.2005 הוגשה עתירה מספר 4013/05 לבג"צ בשם יעקב שיבר. העתירה הוגשה נגד:
מדינת ישראל
שר האוצר
שר הבריאות
שר התעשיה והמסחר
קופות החולים
הוועדה להרחבת שירותי סל הבריאות.

העותרים, חולים בסרטן המעי הגס הגרורתי, הזקוקים לתרופת ה"ארביטוקס", שאינה מצויה, לא אז ולא היום, בסל הבריאות.

מהי תרופת הארביטוקס?

תרופת הארביטוקס היא פיתוח חדשני ומבטיח בטיפול בסרטן המעי הגס הגרורתי. תרופה זו מורכבת מנוגדנים חד שבטיים (נוגדנים ספציפיים לחלבון מסוים בתא), המונחים ישירות לתא המטרה הסרטני, עם פגיעה מינימלית בתאים הבריאים סביב. התרופה אושרה לשימוש בארה"ב ע"י ה– FDA וע"י מנהל התרופות באירופה.

מסקנות המחקר בארביטוקס הן, כי על יותר ממחצית החולים אשר נכשלו בטיפולים כימותרפיים קודמים – תרופת ה"ארביטוקס" משפיעה באופן משמעותי. הארביטוקס משמשת במדינות רבות כטיפול "קו ראשון" במחלה בשילוב תרופות כימותרפיות חדישות. כ-81% מהחולים המקבלים טיפול משולב כזה מגיבים בנסיגה משמעותית של הגידול. התרופה אף משמשת כטיפול משלים שמטרתו למנוע את חזרת המחלה לאחר ניתוח.

מחיר התרופה נע בין 20,000-30,000 שקלים לחודש. סכום זה הינו למעשה גזר דין מוות עבור מירב החולים, שאינם יכולים לממן את רכישת התרופה.

בעתירתם, לא ביקשו העותרים להכניס את התרופה לסל הבריאות או להגדיל את תקציב הסל. כל מטרתם היתה לבקש מהמדינה ומקופות החולים להנהיג מדיניות אשר תאפשר לחולים לרכוש את התרופה ולהציל את חייהם. כך למשל, הוצע למדינה להוריד את המיסים אותם משלמים החולים עבור התרופה.

כיום משלמים החולים בישראל מחיר מלא על תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל התרופות, מחיר זה כולל מסים כגון מע"מ, שאם תואיל מדינת ישראל לוותר עליו יהיה בכך בכדי להקטין באופן משמעותי את מחיר התרופה. מדובר בכפל קנס לחולים, לא די שהתרופה היקרה לה הם נזקקים אינה כלולה בסל התרופות והם משלמים עבורה - הם נאלצים לשלם גם את המע"מ למדינה. האם אין חייהם של אלפי חולים סיבה מספקת לתקן את פקודת המע"מ, האם באמת חייבים החולים למות מביורוקרטיה?

בכל שנה מוצעות תרופות וטכנולוגיות חדשות לסל התרופות בשווי של כ- 400 מיליון שקלים, הדעת נותנת כי כל שנה, למרבית הצער, תיוותרנה חלקן מחוץ לסל מסיבות תקציביות, האם אין זה ראוי כי מדינת ישראל תבטל לכל הפחות את המסים על תרופות אלו?

ועתירת הבג"צ? ובכן, בדיון הראשון בעתירה ביקש השופט ברק מהמשיבים להזדרז ולספק תשובות כיוון שנושא העתירה בנפשם של החולים וזמנם הולך ואוזל. הדיון הראשון, כאמור, חל באפריל 2005, לפני כשנה וחצי, העותר הראשי, מר יעקב שיבר, נפטר לפני כשנה.

אכן זמנם של החולים הולך ואוזל, אך בית המשפט הגבוה לצדק אינו ממהר, הדיון האחרון בעתירה חל באוגוסט 2005, כבר מעל שנה שהעתירה נמה לה בבנין בית המשפט בירושלים, תקציב בא והולך, הפגנות ושביתות רעב קמות וגוועות, אך עיתותיו של בית המשפט בידיו כנראה. גם בעתירות מצילות חיים.

השופט ברק הוא שיזם את מהפיכת "האקטיביזם השיפוטי" בבית המשפט העליון. ביסוד מהפיכה זו עמדה אמירתו של ברק כי "הכל שפיט". במהלך כהונתו הגביר בג"צ את התערבותו בעבודת המערכת השלטונית, ברמת הרשות המבצעת (הממשלה) וברמת הרשות המחוקקת (הכנסת) ובמיוחד בתחומים מדיניים ופוליטיים שנחשבו זמן רב כמחוץ לתחומי סמכותו של בית המשפט. אם אכן הכל שפיט, גם מהלכיו של בית המשפט הגבוה לצדק ואופן התנהלותו ראויים לביקורת.

אחרי שברכנו את נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, על תפקידה החדש וליוונו את השופט ברק בדרכו לחיים אזרחיים, ראוי שנזכור את העתירה הממתינה עדיין, בין מאות עתירות אחרות, למענה המבושש לבוא. אולי דווקא עכשיו ראוי כי בית המשפט העליון יבחן שוב את התנהלותו וישאף לצמצם את פרק הזמן הארוך מנשוא עד למתן פסק דין אם ע"י הגדלת כמות השופטים או בכל דרך אחרת הנראית לו.

לעותרים בעתירה 4013/05 הדבר כבר לא ישנה כנראה, אבל לאלפי חולים אחרים אולי יביא פסק הדין הקלה או לכל הפחות מענה, ולא רק להם – לכל אלו השמים מבטחם בערכת השיפוט העליונה במדינת ישראל.