ראש הממשלה האיטלקי שמו רומנו פרודי, אבל הוא הרוויח ביושר שינוי קל בשמו: פארודי, על שם הפארודיה, המהתלה האחרונה שלו, בזה הלשון: "אירופה תוכל לאמן כוחות סורים לפקח בגבולה עם לבנון". כלומר, סוריה תפקח שסוריה לא תסנן דרך הגבול נשק לחיזבאללה. ולא רק, הם גם יזכו באמונים צבאיים, אירופיים, לשם כך...
זהו, פחות או יותר, הדובדבן בקצפת שעל העוגה השרופה ששמה - הישגי ישראל במלחמת הלבנון השנייה - "מלחמת ארבע האמהות".
מה שאיננו פארודיה, כ"א אלגיה - אבל ותוגה, זה המאזן האמיתי של המלחמה הזאת, לפיו - וקורע לב לומר זאת - דם חיילינו ואזרחינו נשפך לשווא.
ראשית ומעל לכל - חיזבאללה יצא המנצח, ולא בנקודות, כ"א בנוק-אאוט, ובראש וראשונה מפני שכך "נצרב" בתודעת העולם הערבי. התוצאות: עוד ועוד רוח-גבית לטרור, לראשונה הצהרות תוקפניות סוריות, ואפילו איומי מלחמה מרומזים מפיו של מלך ירדן.
חיזבאללה ניצח וישראל הובסה גם באופן אובייקטיבי. קודם כל, מפני שעפ"י החלטת מועצת הביטחון שאנחנו השתתפנו בכל פסיק בניסוח שלה, ושבאה לעולם לפי בקשתנו ותחנונינו להוריד אותנו מן העץ הלבנוני - עלינו למסור את הר דוב לידי האו"ם, והוא יחליט על גורלו, כלומר - האם ילך לסוריה או ללבנון. מכל מקום, ישראל - out! כך, לא רק ניפרד מחבל ארץ שהוא חלק מן הגולן, אלא שבכך גם העילה לתוקפנות ערבית מתחדשת לא תעבור מן העולם. הם יטענו ש"חוות שבעה" מגיעות עד קצה האופק, וכמו תמיד, כפי האימרה האידישית, יוציאו לנו את כל השיניים חוץ מאחת, אותה ישאירו לנו לכאב שיניים.
תזכורת: את הדרישה ל"חוות שבעה" העלה החיזבאללה מיד אחרי שברחנו בשנת 2000 מן הלבנון. והנה, חטפו חיילים ונלחמו בצה"ל והשיגו! מה זה, אם לא ניצחון?
הדרישה השנייה של החיזבאללה היתה שחרור אסירים. בפירוש נימקו את ההתקפה על הסיור הצה”לי כמיועד להביא לשחרור אסירים. והנה, בפגישה אומללה עם אב שכול, אליפז בלואה שבנו נדב נפל במלחמה האחרונה, אמר לו אולמרט: "מן ההתחלה ידעתי שנצטרך לשאת ולתת כדי להבטיח שחרור בני הערובה, שנצטרך לשלם מחיר כבד מאוד כדי להצילם".
אם כן, הסוף ידוע. ביום שישתחרר הרוצח המתועב סמיר קונטר, יהיה נצחונו של נסראללה שלם.
אולם אולמרט לא כך הבטיח לעם כאשר יצא למלחמה ושלח חיילים אל מותם. הוא אמר, שהמלחמה נועדה כדי לשחרר את החטופים, ועל כך זכה בתמיכה בממדים חסרי תקדים. על-רקע זה, וכאילו כדי להסביר את הסתירה הזאת, את השקר הזה, אמר אולמרט לאב השכול עוד זאת:
"כמה עוד ילדים רצית שימותו כמו הבן שלך, כדי להצילם? מישהו חשב ברצינות שאני אלך לאיזה מקום שאינני יודע איפה הוא, כדי לנסות להצילם?"
נתעלם מן הגסות וחוסר הרגישות במילים שבחר אולמרט בשיחה עם אב שאיבד את בנו, ונדון בעצם העניין. מה באמת היתה יכולה, היתה צריכה להיות מטרת מלחמה סבירה והגיונית, מטרה הניתנת להשגה? לא - פירוק החיזבאללה, למרות שגם את זאת הבטיח אולמרט כשפתח במלחמה. חיזבאללה היא תנועה רבת זרועות - גם אידיאולוגית-דתית (אוי לאידיאולוגיה הזאת!) וגם חברתית, וחייליה יכולים להתמזג ולהיעלם בקלות בתוך האוכלסיה בכפרים, ולכן היעד הזה אולי לא היה ריאלי. היעד גם לא היה יכול להיות - בלשונו הדמגוגית של אולמרט - שצה"ל יגיע למקום מחבוא השבויים שאין יודעים היכן הוא.
היעד הפשוט והברור של מלחמה בגוף שהוא גם מחתרת, גם תנועה ומפלגה וגם מיוצג בפרלמנט הלבנוני ובממשלת לבנון (שימו לב שסניורה, ראש ממשלת לבנון, מתאר את נצחון החיזבאללה כנצחון לבנון על ישראל!) - היעד הזה היה חייב להיות פשוט והגיוני: הורדת מכות על לבנון במידה כזאת, שתאלץ אותה להחזיר את החיילים. נקודה. ולא איכפת, איפה ובידי מי הם מוחזקים. אלף פעמים הודיעו כל ממשלות ישראל, וממשלת אולמרט בתוכן, שלבנון המדינה היא האחראית כלפינו, ודווקא את זאת שכח אולמרט בשעת המבחן.
לא כיבוש בנת ג'בייל היה יעד המלחמה, ולא תפיסת משגר הקטיושות האחרון כמחט בערימת שחת, כי אם מה שגרם לפרוץ המלחמה: חטיפת החיילים. באוויר, ביבשה ובים היה צריך להכות בלבנונים ללא הפוגה, עד שיאלצו את חיזבללה, או עד שחיזבאללה בעצמו יתנדב להחזיר את החיילים, פן לא יישאר שם בית אחד שלם. לא אנחנו היינו צריכים לחפש את המקום שבו החביאו את החטופים, הם היו צריכים לחפש. נסראללה היה צריך לזחול על ארבע ולהביא אותם, פן יואשם בהחרבת כל ארצו.
אם, להערכת אולמרט והצבא וכל היועצים, את זאת ישראל לא היתה מסוגלת לעשות, לא היה צריך לצאת למלחמה! וזה אכן מה שאפיין את כל מהלכיו, גם חוסר מחשבה וגם חשיבה לקוייה. וכך באמת הרגישו ודיווחו החיילים: איננו יודעים מה רצו שנעשה שם. כל מה שעשינו היה לשמור על עצמנו.
כדי להשלים את נצחונו של נסראללה הוא קיבל עוד כמה צ'ופרים כבקשיש: יש כבר דרישה בינלאומית שישראל תפסיק את כל טיסותיה מעל ללבנון. לשם מה, אומרים הצרפתים והאיטלקים והגרמנים, אנחנו מטריחים את עצמנו להביא אלפי חיילים ללבנון, אם לא שנבוא במקומכם? הרי אתם ביקשתם שנבוא! וגם זו אכן דרישה לבנונית עתיקה, שישראל תפסיק לפגוע בריבונותה ע"י טיסות מעל לשיטחה ושיט במימיה הטריטוריאליים. והנה, את זאת השיג להם נסראללה בחרבו!
את האניות שלנו כבר סילקנו ממימי לבנון, והערבים ירוויחו בכל מקרה: אם נאסור על חיל האוויר לפקח על שמי לבנון - הושגה עוד מטרת מלחמה ערבית אחת. ואם נמשיך לפקח, וזו תהיה עילה לריב עם מה שנקרא "הקהילייה הבינלאומית" - מה טוב! בכל מקרה ישראל יוצאת וידה על התחתונה.
בתוך יוניפיל החדש תהיינה כנראה גם יחידות צבאיות מארצות מוסלמיות שאינן מכירות בישראל, כלומר - צבא עויין, פרו-חיזבאללאי. ישראל מנסה למנוע זאת, אבל מי שואל אותה?
והחיזבאללה לא נסוג מדרום הלבנון. להיפך, הוא חוזר ומתבצר שם. אפשר להתחיל לספור שוב שנות מחדל ישראליות, אבל הפעם זה לא ייקח 6 שנים עד שתבוא המכה.
ועוד צ'ופר לערבים: אנחנו החרדנו את סוריה מריבצה והחזרנו את הגולן אל שולחן המו"מ (כלומר - המתן). מזלנו, שאנחנו עבדי האמריקנים, והם שאינם מרשים לנו לתת את הגולן לסורים! אבל הקולות שיצאו מישראל, ובראש וראשונה קולה של שרת החוץ - נרשמו, ועוד יציגו לנו את השטר הזה לפרעון.
כל מה שאנחנו השגנו כביכול כתוצאה מן המלחמה הזאת הוא אחיזת עיניים: ריח הצלי, הצלצול של הכסף.
אנחנו הסרנו את המצור הימי, ובמקומנו באו כביכול אניות צרפתיות, איטלקיות ויווניות, אבל צרפת כבר הודיעה, שהכוח הימי נטול אמצעים לחייב אנייה חשודה לגלות, מה היא מובילה. כלומר, הכל הצגה. וסוריה הודיעה, שהיא לא תרשה פיקוח של כוחות בינלאומיים גם מהצד הלבנוני של הגבול, למנוע הכנסת נשק לחיזבאללה, ולמה? כי זו פגיעה בריבונותה של... לבנון! ואכן, אין לאו"ם כל כוונה להציב שם חיילים בניגוד לרצון סוריה.
וכאילו כדי להשלים את תמונת ה"פראייר" של העולם, כבר הודיעו לנו שלכוחות הבינלאומיים אין כל כוונה לפרוק את החיזבאללה מנשקו גם בדרום לבנון. הכל, בערבית מדוברת: מסחרה!
ובאמת, מדוע שבגבולנו הצפוני יהיה המצב שונה מגבולנו הדרומי, שם שברנו את הסכם השלום עם מצרים כדי לאפשר למצרים להביא לרפיח ולפילדלפי צבא ושריוניות ומסוקים ושם גם יושבים פקחים אירופים בנקודת הגבול ברפיח כדי למנוע הכנסת נשק ומחבלים - ומה התוצאות?
מעיד על כך הרמטכ"ל הקודם, יעלון, בראיון עם ארי שביט מהארץ: "נכנסו לרצועה חומרי נפץ תקניים. קטיושות. נשק קרקע אוויר. טילים נגד טנקים. טילי גראד. נכנסו סוכני טרור של חיזבאללה, אל-קאעידה ואירן."
על כך הוסיף והעיר ראש השב"כ, דיסקין, בישיבת ממשלה: "כביש פילדלפי נפרץ ולאחרונה נכנסו טונות של חומרי נפץ ומאות כלי נשק... בעזה נוצרת לנו בעייה אסטרטגית. למה לנו לחכות 3 שנים ואח"כ למנות ועדת חקירה?"
ואנחנו שואלים: אם כך עשינו לעצמנו "חד-צדדית" בדרום, למה שבלבנון זרים ינהגו עמנו אחרת?
עם מאזן נורא כזה של תבוסה במלחמה, שום ממשלה אינה יכולה להחזיק מעמד ללא תמיכת התקשורת - שתטשטש, תטייח, תסתיר, תחפה, תסיח את הדעת לנושאים אחרים. רק מי שהתקשורת תעניק לו מעמד של "אתרוג" יכול לשרוד אחרי מפלה כזאת. אבל איך נעשים אתרוג? קל מאד. מוכרים את ארץ ישראל!
לכן אין להתפלא, שבישיבת הממשלה מיום 10.9 גילה אולמרט לפתע, שקשה לחיות "בלי אופק מדיני", ש"אסור להיתקע ללא מוצא מול הפלשתינים" וש"חייבים למצוא פלטפורמה שתיתן תקווה."
תקווה, למי? מסתבר,לפלשתינים - ולו, ולחבורתו בשלטון. אולמרט לא פרט, היכן האופק, הפלטפורמה והמוצא שהוא מצא לנו. אבל, הכל יודעים שהכוונה לחמאס, אותו החמאס שבמצעו כתוב באותיות קידוש לבנה שיש להשמיד את מדינת ישראל. הנוסחה כבר מוכנה: "ממשלת אחדות לאומית" פלשתינית, בה ימשול החמאס ואבו מאזן ישמש כעלה תאנה. את הטרוריסטים ילבישו מדי משטרה, והאתרוג ילבלב. ולמי איכפת אם לאחר זמן יתפוצץ לנו בפנים? הלא בישראל כבר ביטלו את הקשר הסיבתי. דיסקין, כשהוא מדווח על הנשק הנכנס חפשי לרצועה, אינו מזכיר את הסיבה, הלא היא ה"הינתקות".
על כן, אם במחנה הלאומי מישהו משלה את עצמו שהופקו לקחים מהאסון בלבנון, כדאי לו להתפכח. השמאל, כמו "נחומתקום" כבר קם שוב על רגליו, ולגבי ארץ ישראל אין לנו אמריקה שתבלום את מירוץ ההתאבדות כמו בגולן. יכול להיות, שחאלד משעל מדמשק עוד יעכב קצת את הנייה מלהשתתף בתרגיל "האחדות הלאומית" שיאפשר את הכניסה למפת הדרכים האמריקנית, אבל אין לסמוך על כך. נותר לנו פסק זמן כלשהו, ועלינו לנצל כל רגע להעצמת מפעל ההתנחלות. יש לפתוח במסע, בקמפיין, שימשוך המונים אל היישובים ויחדש את רוח ההתלהבות. יש עוד הרבה מקומות פנויים ביישובים והיכן שאין - ניתן ליצור, למרות הסגר והחנק מטעם הממשלה.
המשך תנופת ההתישבות בי"שע ( כן, כולל עזה!) גורלי, מפני שהיא המכשול היחיד בפני המדינה הפלשתינית, וזו - סם המוות למדינת ישראל.
וגם זאת למדנו במלחמה האחרונה: היכן שיש מתנחלים - אין טילים!
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
