האם העובדה שבישראל יש אצטדיוני כדורגל שבהם משחקות קבוצות מליגת העל, המכונים " הקופסה" ו" האורווה", נותנת לשוטרי משטרת ישראל, המהווים חלק מרכזי מכוח האבטחה והשיטור במגרשים, הכשר להידרש אל הקהל כאל סוסים וסרדינים?
שאלתי עצמי שאלה זו כשראיתי באחרונה שוטרים חובטים נמרצות בבני-אדם שבאו לצפות במשחק כדורגל. הם התנפלו עליהם כנשוכי-נחש כנחושי-נחישות והפליאו - אוי לאותו פלא - את מכותיהם בצופים. אחד מהם, שהוכה עד זוב דם, צרח וצווח "די, די, די", אבל לא היה די בצעקותיו הבוכיות: שוטרים המשיכו להכותו עד שנקרע ממכותיהם, כרע ונפל.
המשטרה חייבת לשנות את מדיניות אכיפת הסדר ביציעי האצטדיונים, מהם כאלה שאינם ראויים להוות מקום לקיום משחקי כדורגל. גם אם יש צופים שמתנהגים באופן המצדיק ואף מחייב את הענשתם - לא כך צריכה המשטרה להענישם: לא במכות רצח; לא ביציעים; לא באלות; לא במבטים מזרי "רצח בעיניים".
אף כי כל תגרה אינה "מצטלמת יפה" בטלוויזיה, קל וחומר התקוטטות שבה מעורבים שוטרים ואזרחים. צריכה להימצא דרך שונה למאבק המשטרה בפורעי הסדר - גם באלימים שבהם - באצטדיונים. לא יהיה זה ראוי להציע כאן ועכשיו, בטרם בירור ובדיקה יסודיים, דרך חלופית, ראויה, רצויה ואפשרית, למאבק לביעור האלימות ביציעים, אבל כבר היום, כאן ועכשיו, אני יכול לקבוע בוודאות לא זאת - הננקטת - הדרך! כך לא לוחמים באלימות במגרשי הכדורגל במקומותינו - כך מלבים, מחריפים ומעצימים אותה.
הבן שלי אוהד את מכבי חיפה. לפני שנים, נעתרתי להפצרתו. נסענו לראות משחק באצטדיונה הביתי של הקבוצה בקריית אליעזר. עד היום סומר שיערי ונזקרות אוזני, כשאני שומע באוזני רוחי את הקללות האיומות והנוראות ששמענו שם, בני ואני, בטריבונה ( מכבי ניצחה? לא זוכר!). אבל מה שאני זוכר, ומצטמרר, עד היום הוא האלימות הקשה שנדחסה אל הביטויים הקוליים והקולניים שלה: אוי לאוזניים שכך שמעו מה ששמעו. הבן שלי הרגיע אותי. הוא אמר לי לא להתרגש, כי זאת השפה של הטריבונה. כבר אז והוא, אי אז, ילד קטן.
עד היום, והוא כבר בן 13 וחצי, הוא מפציר בי לנסוע למשחקים של מכבי חיפה. בכל פעם אני מתחמק בתירוץ כלשהו, אבל בתוך תוכי אני חש ויודע: הסיבה העיקרית לסירוב - שמוצג, אמנם, כתירוץ - היא הרצון שלי למנוע ממנו חשיפה לאלימות, מילולית בכלל ופיזית בפרט. מותר לי לא לרצות לחשוף אותו למציאות, שבה ניבול פה הוא מציאות שכיחה לכל אוזן והכאת אנשים המנבלים את פיהם על-ידי שוטרים היא מראה שכיח. סליחה, בן יקר, המלחמה הסתיימה.
לא מוצדק ולא סביר שאצטדיונים ייקראו בימינו קופסה ואורווה. יש מקומות ראויים יותר (אשר מן הסתם גם יפחתו בהם, כמשוער, גילויי האלימות) לקיום משחקי כדורגל.
