לינץ'! לא פחות. זה מה שעשתה התקשורת, לדעתו של היחצן בני כהן, לנשיא המדינה משה קצב. ולא רק הוא חושב כך. בין אלה שהביעו בפומבי את מחאתם לנוכח וידוא ההריגה שעשו עיתונאים לסוביודיצה, היה גם כבוד השופט העליון (בדימוס) מישאל חשין. נקודת המבט של כבודו היא - כמה לא מפתיע: כס המשפט.
וזה מה שאמר: "שופטים מושפעים גם בתת-הכרה משום שבסופו של דבר, אנחנו חיים באווירה מסוימת". באותה נשימה הוא מוחה נגד התגייסותם של אחרים למען חיים רמון: "אם אנשים בני משקל אומרים שצריך לזכות מישהו, זה משפיע"! (y-net / 16.10.06).
קראתי, ותהיתי: מה פירוש "אנשים בני משקל", מי קבע אותם ככאלה, ומי הם בכלל?
ובכן, "אנשים בני משקל" הינם מעצבי דעת קהל שדעתם נחשבת בעיני "האנשים הקובעים". הסיבה שדעתם נחשבת (בכל העולם זה כך) היא עוצמתם המוסרית, וחוכמתם. אנחנו מכבדים חוכמה. גם בגלל שאלוהים חילק אותה במשורה, וגם בגלל שכשמדובר בעשייה - חוכמה היא נתיב שמוביל למשהו טוב.
אלא שבמחוזותינו, חלק מה"אנשים בני משקל", אלה שדעתם נחשבת, פיהם מפיק מרגליות אווריריות במשקל נוצה. והתבונה, משקלה כבד. במאזניים אובייקטיביים, המסרים של רבים מהם רדודים. נעדרי תבונה. איך אנחנו יודעים? ישנו מבחן אחד, והוא כדברי מתקן השעונים המפורסם: "מבחן התוצאה".
אחד "האנשים בני משקל" שכבוד השופט חשין התכוון אליהם הוא... טומי לפיד. לא בגלל תבונתו האובייקטיבית, אלא משום נגישותו לתקשורת. לדבר ולכתוב האיש הזה יודע. אבל לאבחן מציאות ולהציע תרופה?? טומי לפיד? הוא הרי יכול לשלוף הוכחות, שאין לו מושג ירוק היכן הוא חי. אל מול עינינו המשתאות, הוא הוביל מפלגה עתירת מיליוני שקלים, מחמישה עשר מנדטים - לאפס! ועל זה הגששים היו אומרים: "זה, עוד לא היה לנו"!
אחרי שעשה סיבוב אולפנים בהם הפיץ את דעתו הנחרצת על השטות בהעמדת חיים רמון לדין - נתפנה לטפל בסוגיית הנשיא: "כמו ניקסון, צריך לחון את קצב"! אמר/הציע שר המשפטים לשעבר. המרגלית האחרונה שהנפיק הפה הגדול של לפיד, אין בה כלום. והנימוק? רק האל הרחום, יכול לפרש את לפיד החנון.
לחון את הנשיא על מה? על פשעים שלא ביצע? הרי הנשיא בכבודו ובעצמו אומר, חוזר ואומר, שלא חטא, וכל הטענות נגדו יתגלו כעורבא פרח. ואם לצטט את ליאור קצב אז "עלילה זדונית". לא שאנחנו מאמינים, אבל זה מה שאמרו.
לא הייתי טורח להגיב על הצעתו של לפיד, אלמלא חזר על הצעתו לפחות ארבע פעמים. מכאן אני מסיק, שהעמיק לחשוב. זה האיש, שאליבא דא-חשין, שייך לקבוצת "אנשים בני משקל" שמעמידים את תבונתם העודפת לרשותנו, הילידים. מאחר שהנשיא עדיין בגדר "חשוד", וחשודים לא מקובל לחון, ניתן להסיק מהצעתו של לפיד, שהוא בטוח, שהשלבים הבאים הם: כתב אישום, הרשעה, וכליאה!!
והנימוק: "אף אזרח במדינה", אומר לפיד, "לא רוצה לראות את הנשיא באזיקים, יורד מזינזאנה". מאיפה הוא יודע? אחרי הרשעה - אם וכאשר זו תגיע, ההגדרה הנכונה של משה קצב, היא - פושע מין נאלח. והשאלה היא: האם אזרחי ישראל רוצים לראות פושעי מין נאלחים "באזיקים, יורדים מזינזאנה"? מבחינת רבים, התשובה העקרונית - כן!
ובעניין החנינה שמציע שר המשפטים לשעבר. הפרוצדורה קובעת שהיא ניתנת בכמה תנאים. הראשון שבהם הוא הבעת חרטה. ואיך יתחרט משה קצב, אם לא הודה בסעיפי האישום. להערכתי - אפילו יורשע, הוא לעולם לא יודה באשמה. ואם הצעתו של לפיד לחון את הנשיא, מכילה בתוכה המלצה שיודה קודם בסעיפים אותם הכחיש בעקשנות, נראה לי שמשה קצב יעדיף לקבל את הצעתו של פרופסור הרסגור, שהציע לו להתאבד...
