היחצ"ן של מורשת גנדי

מה שעומד ביסוד התחייבותו של הצורר האירני למחוק את ישראל מהמפה, הוא העיקרון המוסרי האוניברסאלי לפיו - "לעולם אין להשלים עם מצב, שהגזלן ייהנה מפירות גזילתו". ומנקודת מבטו, היהודים הינם גזלני האדמה של אחיהם הפלשתינים. באוזן אובייקטיבית, טיעון כזה, תודו - יש בו משהו.

ישראל עומדת בפני הקשה שבמבחניה. אחמדינג'אד לא מתפלסף, ולא מצטעצע בניסוחים מעורפלים. הוא אומר בשפה בוטה ושווה לכל נפש: "דין ישראל להימחק - ובקרוב"! במקביל, הוא מצפצף בפומבי על האימפוטנציה המדינית של המערב. שוב ושוב מתברר שהפציפיזם היא מחלה מידבקת. לא מחפשים לה תרופה, מפני שהחולים גאים במחלתם. היא מוכיחה להם שהם יפים.

ככה זה נראה מטהרן: צרפת לצרפתים, גרמניה לגרמנים, אירן לאירנים, ופלשתין לפלשתינים. מתקרב זמן הניסוי הגרעיני הראשון, ואיתו תיקון העוול ההיסטורי, ועשיית הצדק! "השואה ("שלא היתה"!!) לא מצדיקה נישול הפלשתינים מאדמתם", אומר אחמדינג'אד בכל הזדמנות. מבחינתו - עצם קיומה של מדינת ישראל, היא עצם ציונית בגרונם של מאות מיליוני מוסלמים. כווווולה חמישה מיליון - מה הסיפור.

הפונדמנטליזם הזה מונע ע"י תחושת שליחות אלוהית. אי אפשר לדבר עם אנשים כאלה בקודים מערביים. ביטחונו, שפרויקט הגרעין האירני נמצא בישורת האחרונה, ואין בנמצא מי שיכול לעצור אותו - מגבירה את תדירות האיומים שלו. לא צריך להיות איש מודיעין בכיר כדי להבין, שחזון ה"מזרח התיכון החדש" של חתן "פרס נובל לשקט ושלווה" מר שמעון פרס, עומד להתממש לנגד עינינו.

אני שומע את ההתחייבות של אחמדינג'אד למחוק את מדינת היהודים, ושואל את עצמי: מדוע לא שמענו מחאה מטיבי, בשארה ואחרים? מהי תחושתם של אזרחי ישראל הערבים? הרי אנחנו מעורבבים. הגרעין האירני מאיים גם עליהם. האם הם מפחדים, או שמא הם ממתינים בנון-שלנטיות מתחת העץ, ומצפים שמדינת ישראל תיפול לידיהם כפרי בשל.

תחושתי, שמפלס האופטימיות של ערביי ישראל עולה במקביל לחרדה היהודית. לא משום שהם חסינים או מוגנים מפני הגרעין האירני, אלא משום ביטחונם שהיהודים הנהנתנים ינוסו על נפשם, מיד אחרי הניסוי הגרעיני האירני הראשון. לא צריך להגיע לרגע הלחיצה על הכפתורים.

האופטימיות שלהם, יש לה על מה להתבסס. אם "סיר הבשר" הוא סיבה לבריחת מוחות, הרי שלגבי הצלת חיים צריך לומר: על אחת כמה וכמה. הידיעות על זרם הישראלים שדאגו לעצמם לפספורט נוסף, רק מוסיפה שמן על האופטימיות שלהם.

המפעל הציוני מתקרב לרגע האמת שלו. מהבחינה הזו, אני מסכים עם כל מילה שאמר בנושא אביגדור ליברמן (אני נגד הצטרפותו לממשלת אולמרט!). מה שיעמוד למבחן זוהי אהבת הארץ. מול אלה שאמרו: "עם שלא מוכן להילחם על ארצו - לא ראוי למדינה", שמענו את יחצני הרפיון שאמרו: "לא האדמה קדושה - החיים קדושים". והפירוש היחידי של ההתחכמות הרופסת הזאת הוא: שבמקום שנשקפת לך סכנה - ברח!

לערביי ישראל צריך לומר באופן חד וברור. יש כאן יהודים שאוהבים את ארצם, ומוכנים להילחם עליה עד טיפת דמם האחרונה. אם בגין הגרעין האירני, אנחנו היהודים חשופים לשינוי היסטורי - גם אתם חשופים. התמונות מ- 91 שבהן רקדתם על הגגות בזמן שסדאם חוסיין המטיר עלינו סקאדים- התמונות האלה לא יחזרו. יכול להיות שיוסי שריד שכח - אנחנו לא! תכניסו לכם טוב טוב לראש: אין על כדור הארץ יחצן יותר אפקטיבי לטרנספר של גנדי - מאחמדינאג'ד. אז יאללה, תתחילו להתרוצץ.