השפה האסדית

סדרת הראיונות שהעניק לאחרונה הנשיא הסורי בשאר אסד לכלי התקשורת הערביים והמערביים, חושפים את השינוי שהחל לאחרונה במזרח התיכון בכלל ובסוריה בפרט, לאור תוצאות העימות האחרון בין ישראל לחיזבאללה. בעוד שלפני המלחמה הנשיא הסורי כמעט ולא דיבר על "התוקפנות הישראלית נגד סוריה שיכולה להסתיים במלחמה" ולא על "כוננות בצבא הסורי", הרי שבימים אלה אסד מדגיש, באופן עקבי, את המוכנות הקיימת בקרב כוחותיו הצבאיים.

העימות האחרון, ללא כל קשר עם התנהלותו ברמה הטקטית, נתפס בעיני רבים בעולם האיסלאמי ככישלון האסטרטגי הגדול ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים. אי-יכולתה של ישראל להרוס את התשתית הארגונית והפיזית של חיזבאללה רק הגביר בעיני רבים את האמונה שישראל היא ישות חלשה שמספיק להתמודד איתה באמצעים אלימים וטרור על-מנת לערער את יסודותיה. תפיסת תוצאות העימות כניצחון של חיזבאללה מובילה את המשטר העלאוי בדמשק להדק את קשריו עם הגורם הנתפס כ"חזק" (חיזבאללה) ואף להראות נכונות לאימוץ דרכיו המבצעיות והמדיניות.

הצהרותיו האחרונות של הנשיא הסורי מצביעות על ביטחונו העצמי. מבחינתו של אסד, סוריה נמצאת כעת במצב שממנו היא תצא עם ידה על העליונה, בלי קשר לאופי ההתפתחויות (Win-Win Situation). התבוננות דרך הפריזמה הסורית בשלושה תרחישים אפשריים מראה כי שלושתם עשויים להתפתח בצורה חיובית:

1. כניסה למשא-ומתן מדיני ולשיחות על שלום כולל בין ישראל לסוריה: היות ואסד רואה עצמו כשחקן "שהימר" על הקלפים הנכונים (הידוק היחסים עם אירן ותמיכה בחיזבאללה) וניצח במשחק האסטרטגי מול ישראל, הוא יכול לגשת למשא-ומתן המדיני ולמקסם את דרישותיו: נסיגה מלאה מהגולן, "שכשוך" רגל סורית בכנרת וסחיטת וויתורים ישראלים בסוגיה הפלשתינית. מימוש דרישות אלה מול ישראל חלשה, שאינה מעוניינת בעימות מול סוריה, יציג את הנשיא הסורי כמי שלא ויתר על השגת כל שאיפותיו בתהליך המדיני וכתוצאה מכך, לא רק שלא פגם בלגיטימציה של משטרו, אלא גם לא הסב נזק לכבוד הערבי הקולקטיבי.

2. הכרזה על פתיחת מאבק "עממי" סורי להחזרת הגולן: במידה והמשא-ומתן לא יתחדש (או ייכשל), סוריה עלולה לפנות למאבק אלים מוגבל. בראיון לטלוויזיה של דובאי ב- 23 באוגוסט, הצהיר אסד במפורש: "מידת סבלנותנו תיקבע בתקופה הקרובה ואני כבר אמרתי שהדור הנוכחי הוא האחרון שמוכן לקבל על עצמו את תהליך השלום ולכן הסבלנות תיגמר כאשר סבלנותו של הדור הזה תיגמר. במובן הזה, [כאשר הסבלנות תיגמר] העם יפנה לדרך ההתנגדות שהינה דרך עממית ולא ממשלתית".

גם אם "התנגדות" זו לא תהיה כל כך עממית ותהיה יותר ממוסדת ונתונה לשליטה מוחלטת של גופי הביטחון הסוריים, הרי שמאבק כזה ישיג תמיכה לא רק בזירה הבין-ערבית והאיסלאמית - כי יהיה זה מאבק למען החזרת אדמה כבושה ושמירה על הכבוד הערבי ובטווח הרחוק - אלא גם בזירה הבינלאומית - שכן הגולן עדיין נתפס כחבל ארץ כבוש על-ידי ישראל.

מאבק כזה גם יכבול את ידיה של ישראל. מחד-גיסא, לא תהיה לה לגיטימציה לפתוח במהלך צבאי מלא נגד סוריה (כפועל יוצא מהבעייתיות הבינלאומית שבסיפוח רמת הגולן) ומאידך-גיסא, ישראל - כך מעריך המשטר - תגלה חוסר יעילות וחולשה מול כוחות שמתמחים בלוחמת גרילה.

3. מלחמה ישראלית נגד סוריה: היות וישראל נתפסת על-ידי אסד ככזו שכושר האיום שלה נשחק עוד יותר לאחר תום הלחימה מול חיזבאללה, יתכן והיא תישאף לשקמו על-ידי פתיחה במהלך צבאי מול סוריה. השליט הסורי מעריך שצבאו מוכן וכתוצאה מכך, הוא מרבה להצהיר על מוכנותו. בלימת מהלך צבאי ישראלי תגביר את הלגיטימציה של המשטר, תסב כבוד לסוריה ותשחק עוד יותר את תדמיתה "המרתיעה" של ישראל; כישלון צבאי נוסף עשוי להביא את ישראל להיענות לדרישות הסוריות וכתוצאה מכך, למימוש הסף המרבי של שאיפות המשטר העלאווי במשא-ומתן המדיני. אך גם אם הצבא הסורי לא יצליח לבלום את המהלך הצבאי הישראלי, אסד כנראה מעריך כי הדבר לא יפגע ביכולתו של המשטר לשרוד, שכן הוא ממילא יצטייר ככזה שנאבק בפועל נגד "התוקפנות הציונית".

תפיסת הישרדות המשטר כערך העליון במדיניות הביטחון הלאומי הסורי מביאה את הנשיא ואת אלה שפועלים מתחתיו לעשות את הכל על-מנת לחזק את הלגיטימיות של המשטר. בעיני המשטר, חיזוק הקשר עם הציר חיזבאללה-אירן הניב מבחינת המשטר את פירותיו במובן זה וכעת הגיע הזמן לקטוף אותן, בין אם זה במישור המדיני ובין אם במישור הצבאי-מלחמתי.

כעת, עם מה שנתפס בעיני העולם הערבי והאיסלאמי ככישלון ישראלי, סוריה מנסה ליזום מדיניות שתשנה את הסטאטוס קוו ביחסיה עם ישראל. את השינוי הזה מעדיף המשטר הסורי להשיג באמצעות משא-ומתן מעמדת הכוח, שלשיטתו, הוא מחזיק בה כיום לאור אותו כישלון ישראלי. אבל אי קיומו של משא-ומתן או לחלופין כישלונו (כתוצאה מרף הציפיות הסורי שישראל לא תסכים לספק), יכולים להניע את המשטר לאמץ את שיטות הפעולה של חיזבאללה, ולהפר את השקט לאורך קו ההפרדה עם ישראל השורר למעלה משלושה עשורים.