בין חזון למציאות

שפר עליה חלקה של האמנות, שבין יתר הערכים התרבותיים והאסתטיים, היא מגשימה גם תכנים נוספים בסדר המדינה והמוסר, ערך הצדק והשוויוניות בין עמים. מעשה האמנות הוא אקט של אהבה, המתחיל בדפנות האני, ומתרחב לסביבה ולחברה כולה.

נזכרת אני בדברי הרב קוק, שכתב לאנשי אגודת "בצלאל", האמנות כסימן, כפרח וכפרי. לעסוק באמנות על-פי דרכו של הרב קוק, פירושה, התעוררות לחיים.

האירוע של הקמת המוזיאון שימח אותי, מאחר שזכיתי להיות מיוצגת בגלריה באום אל-פחם בחמש עבודות, בתערוכה קבוצתית בשנת 1999, בה השתתפו אמנים יהודים וערבים. לתערוכה קראו "אדמה", מילה כל-כך טעונה במחוזותינו, מאגדת בתוכה גם את המילים הנגזרות ממנה: אדם, דם ,מה? אם, הם, מד ועוד.

אום אל-פחם היא עיר ערבית שבה עוברת דרך היסטורית חשובה, אשר חיברה חלקים גדולים ונידחים מחבלי ארץ שסועת מלחמות. עמים רבים ותרבויות שונות עשו את דרכם בוואדי למרגלות הישוב, עד שהפך לצומת דרכים חשובה להתפתחותו ולעתידו של האזור כולו.
50.000 איש מאכלסים את הישוב, הגדל ומתפתח, ועתיד להפוך לנקודת מפגש תרבותית חשובה באזור ואדי ערה. מאות בשנים עסקו תושבי המקום בחקלאות, דבר שיצר תרבות עשירה ומרתקת בתחומי הלבוש, הקדרות, השירה, הבניין, והמנהגים, מצד אחד, אך מצד אחר, במציאות המלחמות, וחוסר שקט באזור כולו, הפך המקום, הנמצא בסכנה קיומית מתמדת, בעוני, באבטלה, ובתנאים חברתיים-פוליטיים קשים, לחממה לגורמים מורדים, ולעיתים, אף אלימים.

אל תוך מציאות דיאלקטית זו, נולדה הגלריה לאמנות, שהפכה בפרק זמן קצר, למרכז עשייה תרבותי עשיר בישוב ובסביבתו. אנשים כמו פריד וסעיד אבו שקרה, ממייסדי הגלריה ואמנים בפני עצמם, הבינו שמוטלת עליהם אחריות אישית וציבורית, לפעול בנחישות ובאהבה, לאיסוף, למחקר, להנצחה ולהצגה של כל הקשור לתרבות הערבית והפלשתינית, שהתרסקה בפגעי הזמן.

כל אלה ינותבו אל תוך בניין גדול, המוזיאון הערבי הראשון, שיחבר בין העבר לבין ההווה והעתיד ויביא שמחה לאנשים. מוזיאון זה יהיה מקום מזמין, מחבק ומעשיר, שיהיה בו הכוח לגשר על פערים, ולחבר בין תרבויות בלב המרחב רווי המלחמות והטלטלות.

רעיון המוזיאון הוא בעצם הרחבת רעיון הגלריה באום אל-פחם, שהוקמה בשנת 1996, בעקבות יוזמה של אנשים ואמנים מקומיים, במטרה להביא אמנות עכשווית ואיכותית לישוב ולתושבים. בהיעדר גלריות נוספות לכל המגזר הערבי במדינת ישראל, הפכה הגלריה למקום מפגש חשוב של אמנים ממגזרים ומתחומי עיסוק שונים, אזרחים מהשורה, וכן בין אמנים מקומיים לאמנים מחו"ל.

הגלריה פועלת ללא מטרות רווח, ומתוקצבת באופן שוטף ע"י משרד החינוך והתרבות. מטרות הגלריה הן להציג אמנות עכשווית ואיכותית. לקדם את המודעות לנושא בקרב ילדים, בני-נוער ומבוגרים. לשמש כמרכז תרבותי ואמנותי לכל האמנים, ערבים ויהודים כאחד. לנהל דיאלוג תרבותי ואיכותי בין אמנים על נושאים אקטואליים חשובים. לקיים סדנאות לילדים יהודים וערבים, ערבי עיון והרצאות לסטודנטים לאמנות, וכן לקהילה המקומית, בעזרת אמנים מקומיים ואמנים מחו"ל.

הגלריה מהווה גשר בין האמנים במדינת ישראל לבין אמנים ערביים ממדינות ערב. מאז קיומה, הצליחה הגלריה לקיים עשרות תערוכות איכותיות (בממוצע ארבע תערוכות בשנה).בולטת בהן היתה תערוכתה של האמנית האמריקנית, יוקו אונו (אשתו של ג'ון לנון האגדי), שמשכה אליה קהל אלפים מכל רחבי הארץ. ג'ון ויוקו מהווים עד עצם היום הזה מיתוס ליצירה, לאהבה, לקבלת האחר והשונה. והיה זה אך טבעי שיוקו נענתה להציג את עבודותיה באום אל-פחם.

סקיצות שיריות מתוך תערוכת "אדמה".

1.אהוב את האדמה/שאינה בשמיים/שזופה מבטן/אלילה משכבר הימים/דבר בשפתה/לחם חם ודבש/כסה אותה/שדות-אור/פתוחים לכל/מחפשי בית וזהב/עץ להישען.
2.נשאר כאן אבי/הארץ תקרב אלינו/כלחם אל ריחו/טעם השום בפינו.
3.תקליטים בשמן זית/מנגנים ייסוריי אהבה/בדרך/אל שביל/החלב והדבש.
4.ולא היה בי כוח/לכשף את המקום/להשיב/העלים לרוח/עצים לאדמה.
5.נשמה שנתת בי אתה בראתה/ואני משמרה בתוכי/כמו פרח שחוט/להיות כאן/ובמקום אחר.