|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הביו כלכלנים חוזים היום אפוקליפסה במידה ותמשך מגמת הצמיחה הנוכחית, ובמילים אחרות הם צופים שואה אקולוגית. הבעיה כיום אינה יצירת שפע חומרי חדש, כי אם בחלוקתו הצודקת של השפע הזה, הן ברמה הלאומית כמו גם ברמה הבינלאומית
|
ההשקפה שעל פיה הצמיחה תושיע אותנו בזמנים רעים ובזמנים טובים, היא טיעון קלאסי הנשמע מפיהם של אנשי המחנה הניאו ליברלי במקצוע הכלכלה. ניתן לומר שהצמיחה היא עדיין הפרדיגמה הכלכלית השולטת כיום בחשיבה הכלכלית, משום שהדוגלים בה, אלו המכונים ניאו ליברלים – הפרופסורים, היועצים והמוחות הסוערים ביותר בכל צוותי החשיבה - הם קובעי המדיניות הכלכלית המשפיעים ביותר בתקופתנו.
הדעה הנגדית, כלומר ראיית העולם האקולוגית, או ראיית עולם רב תחומית המשלבת בין ראיית עולם חומרית-מוניסטית לבין תפיסת עולם רוחנית ורחבה יותר, היא הילדה החדשה בשכונה. החזון שלה, אם כן, עדיין לא גובש במלואו וההיגיון שלה עדיין קצת פחות בוטח בעצמו. שתי ההשקפות האלה הן הפכים מוחלטים, ניגוד מוחלט, אם תרצו, או גן עדן וגיהינום.
הביו כלכלנים חוזים היום למעשה אפוקליפסה של הטבע במידה ותמשך מגמת הצמיחה הנוכחית, ובמילים אחרות הם צופים שואה אקולוגית. הם מתריעים כי הגענו לשעת הכרעה יוצאת דופן בתולדות האנושות – שבה, אם לנסח זאת במונחים אקולוגיים, העולם כבר מלא וכל הרחבה או צמיחה נוספת רק תוביל אותנו לסיוט אקולוגי, לתקופה ממושכת וייתכן שאף קבועה של עידן הייאוש והניכור.
לפי התפיסה של הכלכלה האקולוגית, היגע האנושות לשפע חומרי מספיק עבור כולם. הבעיה כיום אינה ביצירת שפע חומרי חדש, כי אם בחלוקתו הצודקת של השפע הזה, הן ברמה הלאומית כמו גם ברמה הבינלאומית. הצמיחה היום הפכה למעשה לגורם של חוסר יעילות כלכלית ולגורם אי כלכלי מובהק, שפוגע ברווחה הכלכלית.
אולם תומכי הצמיחה אינם רואים בצמיחה בעיה, אלא מעלים אותה על נס בהיותה כביכול פיתרון למצוקותינו הכלכליות. אין סיבה שהצמיחה לא תמשיך לעד טוענים חסידיה השוטים של גישה זו. לפי עמדתם של מצדדי הצמיחה אין מגבלות על יכולת העמידה של כדור הארץ בעתיד הנראה לעין ואין המין האנושי מסתכן באפוקליפסה כלכלית כתוצאה משינויים אקלימיים שמקורם בהתחממות כדור הארץ או בכל סיבה אחרת.
להשקפה היהירה הזו, באופן כמעט בלתי ייאמן, שותפים גם אנשי צמיחה אחרים וגישה קיצונית זו, המיוסדת של ההשקפה ההומניסטית המערבית, שולטת כיום למעשה ללא עוררין הן בצד הימני של העולם הכלכלי, כמו גם בעולם הכלכלי בצד השמאלי של המפה הפוליטית.
אלו ואלו תולים את יהבם בטכנולוגיה, ככזו היכולה לתת מענה לכל בעיה שתיווצר או לכל סיכון שבפניו יעמוד העולם וההבדל היחיד הוא בטיעון הרווח בצד שמאל, שצמיחה שמקורה בתכנון שונה אינה מהווה כל סיכון או כל איום על האיזון האקולוגי של כדור הארץ.
בקרב המחנה האקולוגי, הטענות האלה נשמעות כמובן כסיסמאות קרב ריקות מתוכן. גרוע מזה, הטיעונים האלה נתפסים כחסרי אחריות באורח חמור ומוטעים ביסודם. ויליאם ריס, ממחברי טביעת הרגל האקולוגית שלנו, ואחד מדובריה של הכלכלה החדשה, מזהיר כי העובדה שהפעילות הכלכלית העולמית התרחבה פי חמישה מאז מלחמת העולם השנייה ופי עשרים במהלך המאה העשרים, הניבה רמה חסרת תקדים של חילופי חומרים ואנרגיה בין הספירה האקולוגית לבין התת מערכת הכלכלית האנושית.
הוא מציין כי ארבעים אחוזים מהפוטוסינתזה היבשתית, ועשרים וחמישה אחוזים מהפוטוסינתזה הימית, מנוצלים כעת לצרכיהם של בני האדם. הוא רואה בדלדול האוזון, שינויי האקלים, בירוא היערות, דלדול משאבי הקרקע ואובדן הגיוון הביולוגי, סימני אזהרה חד-משמעיים, המורים לנו להפסיק לחמוס את האקוספירה או לחדול ממעשי החמס שלנו הפוגעים בצורה אנושה בטבע.
|
|
מסקנה - דרושה כלכלה אקולוגית
|
|
כלכלנים אקולוגיים מאשימים את אנשי הצמיחה ואת הניאו ליברלים, שהם ממשכנים את אוצרות המשפחה והטבע – שהם מחסלים את ההון הטבעי חסר התחליף של כדור הארץ למטרות רווח אישי קצר מועד ותאוות בצע.
רוברט איירס כתב בביטאון האגודה הבינלאומית לכלכלה אקולוגית את הדברים הבאים: "כל הסימנים מעידים שהפעילות הכלכלית האנושית הנתמכת על-ידי מסחר פרוע ומדיניות צמיחה, מובילה לכך שהסביבה הטבעית שלנו מופרעת ונפגעת במהירות גדולה יותר מכל אירוע מוכר כל שהוא בהיסטוריה של כדור הארץ, מלבד אולי ההתנגשות הכוכב באסטרואיד שהביאה לחיסול הדינוזאורים. אנחנו האנשים עלולים למצוא את עצמנו במסלול המוביל לחיסולנו".
|
|
צמיחה כלכלית? - דרוש חשבון נפש!
|
|
האתגר הגדול העומד היום בפני האנושות הוא בעצם תכנון מערכת כלכלית חדשה, שתספק לנו את צרכינו מבלי להקריב את שלומם של הדורות הבאים, כלומר מערכת כלכלית שהן הדאגה השווה לרווחת הדור הנוכחי כמו גם הדאגה לרווחת הדורות הבאים, עומדת לנגד עיניה.
צעד ראשון בכיוון כלכלה בריאה, כפי שטענתי במאמר אחר, הנו יצירת מדדים וכלי מדידה חדשים עבור הכלכלה, בניגוד לכלי המדידה הפיקטיביים הקיימים כיום ובראשם התמ"ג, הכלים האקונומטריים וכלי החישוב והחשבונות המצרפיים.
הכלכלנים האקולוגיים דחו בזלזול ובשאט נפש את כלי המדידה האלו ובראשם התמ"ג ופיתחו מדדים משלהם לבחינת תהליכים כלכליים. לפי החישוב המסורתי, המשתמש בחישובים הנעשים על בסיס התמ"ג, מצטיירת לדוגמא כביכול התמונה שמדינות כארה"ב, בריטניה וגרמניה מזנקות מבחינה כלכלית משנת 1955 ועד שנות השמונים. ואולם מדד מדויק יותר לבחינת ההתקדמות הכלכלית, באמצעות המדד לקיימות הרווחה הכלכלית, שפותח על-ידי הרמן דיילי וג'ון קוב ב 1990, מספר סיפור אחר.
כאשר נלקחים בחשבון כמה דברים רעים, כמו זיהום אוויר, דלדול משאבים בלתי מתחדשים והוצאות על נזקי בריאות שנגרמו כתוצאה מזיהום מפלטי המכוניות, מצטיירת תמונה עגומה, תמונה אחרת לחלוטין של הכלכלה. בארה"ב ובגרמניה לא נרשם שיפור ברווחה הכלכלית מאז שנות השבעים. למעשה, רמת הרווחה הכלכלית התייצבה והחלה צונחת באורח דרמטי למדי בכל אחת מהמדינות האלה.
המדד לקיימות הרווחה הכלכלית, כמו גם מדד ההתקדמות האמיתי, ה-GPI , שגם בו דנתי באריכות בכתבה אחרת, ושיזם צוות "ההגדרה מחדש של ההתקדמות", חושף את חסידי הצמיחה כאוסף של פעלתנים נלהבים חסרי תוכנית עסקית מסודרת, פסוודו מדענים או מתעתעי וודו ניאו ליברלים, המאיצים בעולם ללכת בעקבותיהם לפני שהבהירו לעצמם לאן פניהם מועדות.
כלכלנים ניאו ליברליים נאחזים במודלים המתמטיים שלהם כמו ילדים שנאחזים בצעצועים ובדובונים שלהם. הם פועלים במעין בידוד אקדמי מזהיר, שאינו מכיר בהשפעות השליליות של המדיניות המעוותת שלהם על העולם האמיתי. עולמם הוא העולם של "העדפות גלויות", ו"ציפיות רציונאליות", של "סחר חליפין רצוני לחלוטין" ו"אירועים חיצונים שליליים" שניתן להתעלם מהם. העולם שלהם אינו העולם שלנו. העולם שלהם אינו קיים.
בעולם המודלים ההזוי והשקרי הזה מתעוררים מדי יום כחצי מיליון אנשים עם מוחות קודחים במיוחד, עוזבים את עולמם של האנשים, העבודה והטבע, ומשחקים במשחקי כספים והימורים של קזינו ההון הספקולטיבי העולמי במרחב הקיברנטי על בסיס המודלים ההזויים הללו. הם ממציאים מכשירים וכלים חדשים כמו מעו"ף, אג"ח, אופציות עתידיות, ארביטראז' וכדומה, שלכל אחד מהם צופן סיכונים ותגמולים משלו.
אנחנו משקיעים מיליארדים בכל המכשירים הללו, בקרנות הנאמנות ובתוכניות הפנסיה, מתוך ההנחה כי מדובר באפיקי השקעה בטוחים, הנשענים על מגוון השקעות רחב ואינם ניתנים ואינם כרוכים בסיכון. אבל מה יש בקרנות האלה? את זה ממש אף אחד לא יודע או שאיש אינו רוצה לדעת. חלק מן הכסף שלכם תומך אולי בכלכלות של משטרים מפוקפקים, ולעיתים קרובות מפלצתיים, אפילו רצחניים.
הדילרים האלה, שמשחקים בכסף שלנו, יוצרים 50 דולר בכסף של משחק מכל דולר אחד של שווי סחורות ושירותים אמיתיים שמחליפים ידיים בעולם האמיתי. הם מנפחים עוד ועוד את סכומי הכסף במערכת, על-ידי שהם לווים כספים איש מרעהו ומביאים לעלייה בהצעות המחיר. טריליוני דולרים משכשכים להם בתוך המערכת הפיקטיבית הזאת בכל יום ומניבים מיליארדי דולרים של רווחים ווירטואליים, שלא היו ולא נבראו, למען אותם המהמרים קלי התנועה והדעת ועבור אותם השולפים המהירים. גם כשהאנשים האלה ישנים המחשבים שלהם ממשיכים לחפש את שולי הרווח, ומבצעים אוטומטית קניות ומכירות כשנוצרים התנאים המתאימים.
ההבדל בין מדע לכלכלה, אומר פרדיננד בנקס, הוא שמדע מכוון להבנת ההתנהגות של הטבע, בעוד שהכלכלה הניאו ליברלית עוסקת במודלים – ולרבים מן המודלים אין כל קשר למציאות, אין כל קשר לאיזשהו מצב טבעי שהתקיים אי פעם על כדור הארץ, או לאיזשהו מצב שעשוי להתקיים בו מעכשיו ועד קץ הדורות. המילה הראשונה שעולה במוחי כאשר אני נתקל בפנטזיות הללו של השקר הניאו ליברלי היא תרמית.
|
|
|
בכותב משמש כמזכיר הארגוני של המשמרת הצעירה של העבודה בירושלים וכיו"ר חוג א.ס.ף. - האיחוד הסוציאליסטי הפרוגרסיבי - במפלגת העבודה.
|
|
| תאריך:
|
05/11/2006
|
|
|
עודכן:
|
06/11/2006
|
|
יואב לוין
|
|
|
טקס האזכרה השנתי ליצחק רבין הוא הרגע שבו אנחנו עוצרים מעט, זוכרים את רבין האיש, המנהיג, וגם מביטים בעצמנו, בחברה הישראלית, בהנהגתה, במצב הרוח הלאומי, במצבו של תהליך השלום, במקומנו שלנו כאנשים פרטיים מול התהליכים הלאומיים הגדולים. לא קל להתבונן בעצמנו השנה. היתה מלחמה, ישראל הניפה שריר צבאי אדיר, אבל מאחוריו נחשפו דווקא קוצר ידה ושבריריותה. הסתבר לנו שהכוח הצבאי שבידנו אינו יכול בסופו של דבר להבטיח לבדו את קיומנו. בעיקר גילינו שישראל נמצאת במשבר עמוק מכפי שחששנו, כמעט בכל מערכות חייה.
|
|
|
|
|
לצנזורה הצבאית יש שני ענפים עיקריים: האחד הוא אצירת מידע לבל יגיע בדרך כלשהי לאויב, דבר הנעשה על-ידי מידור המידע הסודי לדרגותיו תוך שמירת העיקרון כי מי שלא חייב לדעת - לא יידע, וזאת בצד חקיקה ואכיפתה, והענף השני הוא מניעת פגיעה במוראל הצבא והעורף, באמצעות חקיקה וענישה.
|
|
|
|
|
בתום העצרת לזכר רבין שנערכה אמש (יום שבת, 4.11.06) בכיכר רבין החל לשטוף את העיר גשם שוטף. בצירוף מקרים הזוי שכזה, הכיכר נשטפה בגשם זלעפות זועם. כאילו חיכה הגשם לתום העצרת, לתום ההתכנסות של עשרות אלפי האנשים בכיכר ורק אז התגעש על רחבת הכיכר הריקה.
|
|
|
|
|
מאז ומתמיד היו דעותיי השמאליות בנושאי זכויות אדם ידועות ומוכרות בירושלים ועוררו לא פעם מהומה, אך אני, עקשנית ידועה, סברתי תמיד כי חרות האדם ראשונה במעלה, וכל השאר צריך להתגודד למרגלותיה.
|
|
|
|
|
מדינת ישראל החליטה בימים האחרונים לפעול במרץ כדי לגרום לכמה שיותר צעירים להתגייס לצה"ל. על כן החליטו ראשי המדינה - כלומר שריה וכן ראשי מערכת הביטחון - ליצור מערכת תגמול מיוחדת למתגייסים ומערכת של תגובות שליליות אשר תיתן אפקט שלילי לאלו אשר משתמטים מגיוסם לצה"ל. האלוף שטרן הציע להטביע " אות קלון " לאלו שלא ישרתו בצה"ל.
|
|
|
|
|
איני בעד, אבל יודע שזה יגיע, ורק באשמת בנימין נתניהו ואיתמר בן-גביר
