היא עמדה שם, זקופה ותמירה, מתבוננת מרום קומתה שדמתה לתמר הרחק למטה אל עבר אותם גמדים טרוטי עיניים המתרוצצים למרגלותיה. מילותיה המדודות חוללו אנדרלמוסיה שלימה. היא לא שיערה שכך יהיה אולם כך אכן היה: "אינני מכירה בסמכותכם!". שלוש מילים ומהפיכה שלמה פרצה.
התובע חש כיצד הקרקע רועדת תחת רגליו. פני השופט האדימו. מדוע כה חשובה לכם הגושפנקא שלי? תהתה לעצמה. קולותיהם של השופט והתובע צווחו לעברה מבור תחתית אולם היא בשלוות ענקים השיבה ממרומי גובהה העצום "אינכם ראוים לשפוט!".
ההיתה זו האשה שהופשטה על-ידי שוטרים במחסום בשילה? אולי ה"נהלים המיוחדים" לאכיפת החוק ולמירור חייהם של יהודי חברון? האם זה החמור שנשדד מיצהר על-ידי שוטרים? אולי עשרות צווי מעצר מינהליים - שלילת חירות שלא בהליך משפטי נאות. אולי היתה זו לבנת עוזרי, אלמנתו של נתי עוזרי הי"ד, שמספר ימים לאחר שנרצח הושלכה עם חמשת יתומיו בירושלים באמצע הלילה בקור מקפיא בשעה שדחפורים הרסו את ביתה ושארית רכושה.
"אין לכם לגיטימציה", אמרה הענקית מרום שנותיה אל הגמדים המצווחים הרחק למטה ליד נעליה הגדולות. אני מתבונן בתרצה ומסנוור מהאור והתום, מהיושר ומהאמת המורה דרכה.
אני מתבונן בשופט האדום מזעם ורואה את מדיו מתחלפים. הנה פיאודל אנגלי אשר דמותו הופכת לצאר רוסי. הנה הגלימה מתחלפת לחליפת דון סיציליאני או פחה טורקי, אולם רק הביגוד הוא שמתחלף.
לא ילדה רגילה היא שניצבה אל מול משטר האיטולות של אהרן ברק. עמדה שם צאצאית של חנה ושבעת בניה. מבנות עמם של היהודי בייליס והיהודיה אידה נודל. בתו של זה אשר שרה עם אלקים ועם אדם ויוכל. המשטר ניסה לשבור את רוחה בכל דרך אפשרית. תרצה הועברה לכלא של פושעים מסוכנים, מנעו ממנה אפשרות לקרוא או לכתוב. על בני משפחתה נאסר לבקרה (כן, בנגוד לחוק למי ששאל), חודשים של מאסר בלא תאריך שחרור וכלום. שום דבר. בכל פעם שהובאה לפני מעניה לא הכירה בסמכות בית המשפט לשופטה.
ואני שואל, ריבונו של עולם, מניין לילדה בת 15 עוז נפש שכזה? תעצומות שכאלו?
עוד דיון, "אינכם ראויים לשפוט" ושוב מעצר.
אולי היתה זו התינוקת שלהבת פס הי"ד שנרצחה בשל העברת גבעת אבו סנינה לרוצחים, אולי אביה שנעצר מעט אח"כ. אולי היה זה הגירוש והחרבת גוש קטיף, הריסת חייהם של אלפי יהודים טובים ואולי האדישות המפוהקת בה דחה בג"צ את כל העתירות בעניין. אולי היה זה חקלאי מיצהר שירה באויר בשעה שערבים הציתו את שדהו ונשקו הוחרם ומשקו הופקר.
מעצר עד תום ההליכים קבע השופט ודחה את הדיון הבא לעוד ארבעה חודשים.
התקהלות בלתי חוקית. אין עילת מעצר, אין סכנה לציבור, קטינה, אין סיכוי לשיבוש חקירה. אבל פה כבר מזמן אין מדובר בחוק. "אתם יודעים רק לקחת מהמדינה", צרח עליה השופט ושלח אותה לכלא. "אתם" זה המתנחלים למי שזקוק לתרגום. לקיים לשון החוק - "ללא משוא פנים או דיעות קדומות בדין".
הענקית אימצה את עיניה על-מנת להתבונן באלו הנמצאים כה הרחק למטה, אולם קומתה שרק הלכה וגבהה הקשתה עליה. "לגיטימציה!" צעק התובע. "לגיטימציה!" התחנן בזעם שפוך השופט. "בבקשה, הכירי בנו".
אולם כיצד יכולה ילדה תמימה וישרה להכיר במערכת כה מעוותת, כה עוינת, כה בלתי אנושית? אולי היו אלו הנערים שאיבדו את ההכרה בעמונה ואולי עשרות נערות שהותקפו על-ידי ערבים בחברון וכשהתלוננו החלה המשטרה לרדוף אותן. אולי היו אלו החיפושים והמעצרים הבלתי חוקיים, אולי האלימות המשטרתית הקשה, אולי בידוי הראיות שהפך לשגרה בכל מחוז יש"ע, אולי שוטרים כמו אריקה מזרחי המצהירים ברבים על שנאתם ל"מתנחלים" ומוצבים בשל כך במשטרת חברון.
"אינכם ראויים", אמרה להם המלכה וראשה מתנשא הרחק אל על, נישא ורם, גבוה מעל גג בית המשפט.
מעצר עד תום ההליכים. "זורו רשעים מרחם, תעו מבטן דברי כזב". בשבוע שעבר חולקו צווי הרחקה ל- 18 תושבים בשומרון. כך ביום בהיר אחד, מודיעים לאדם כי בלא כל עילה ובלא הליך משפטי נאות הוא מורחק ממשפחתו, מאבד את פרנסתו וצריך למצוא לעצמו מגורים חילופיים.
במציאות שבה התנכלויות הערבים לחקלאים יהודים ולמשקם הינה שגרת יום יום, במציאות שבה המשטרה מתפקדת כמו המשטרה הבריטית, במציאות שבה החוק הוא כלי להפעלת טרור נגד יהודים אין כל פלא כי ילדה קטנה אינה מכירה בסמכות בית המשפט. "כאשר המשטר מושחת מקומו של האדם ההגון בכלא", אמר הנשיא ג'פרסון. מעניין אם התכוון גם לילדות.
