הניחו לחלוץ!

אפשר שרב אלוף חלוץ טעה בשיקולי-דעת במהלך מלחמת לבנון השנייה. על טעות משלמים, אבל איש לא קבע שעריפת ראשו היא המחיר הנקוב. הוא בוודאי אינו חסין מביקורת: אפשר וצריך לבקר אותו במלוא החריפות המתבקשת, הנדרשת, ההכרחית. אבל אסור לפטר אותו מהצבא, כי אין טוב ומתאים ממנו כמענה צבאי רם-דרג להתמודדות עם האיום הקיומי על מדינת ישראל, מהחמורים שבפניהם ניצבה מאז ומעודה.

אין מי שמכיר טוב ממנו, הן את היכולות של הכוח הצבאי של ישראל והן את מגבלותיו; את מהות הזירה ואת גבולות המעטפת שלה; את האמצעים הנדרשים לנתינת מענה לאיום ההולך ומתעצם. גם אם לדן חלוץ אין יכולת להוביל מהלך להסרת האיום, הוא בוודאי מסוגל להיות שותף למהלכים שהבשלתם ומימושם יאפשרו לצמצמו ולהקהותו.

בתקופה הלא-ארוכה שבה חלוץ מכהן כראש המטה הכללי, הוא רכש, כמשוער, ניסיון בלתי מבוטל: הוא קצין-מטה מעולה גם אם אינו איש שטח מצוין. הוא למד את המערכת, לעומקה ובהיקפה, מנקודת הראות של מי שעומד בראשה. הוא בוודאי גם התוודע אל החילות הירוקים, הקרקעיים. חלוץ למד גם, מן הסתם, שיעור בנושא הפעלת כוחות משולבים - קרקע-אוויר-ים. אי אפשר לבטל במחי יד (בוודאי לא מומלץ לעשות זאת בחרי אף) את כישוריו ואת יכולותיו, קל וחומר את הפוטנציאל הרב הגלום בו, בוודאי לא "לעת הזאת", כביטוי השגור תכופות על פיו.

דן חלוץ אינו מתנער מאחריותו האישית לתמונת המלחמה ולמצב השורר לאחר סיומה, כאשר הכול נדרשים להתעמת עם תוצאותיה. בימים האחרונים הוא אף רומז - רמזים דקים כעובי פילים - על נכונותו לשלם, אם וכאשר, כל מחיר שייגבה ממנו. הוא בוודאי לא האיש שייאחז בקרנות המזבח. לא תחסר לו עבודה ולא יחסר לו עניין גם מחוץ לצבא, אבל אסור להניח לו ללכת עכשיו, קל וחומר - לפטרו.

זו היתה מלחמת ברירה במצב של " אין ברירה": בנקודת-זמן מסוימת - אולי אף לפני "מלחמת לבנון השנייה", היה הכרח לקעקע את כוחו של החיזבאללה, שרבץ על הגדר ונשף בעורף היישובים הישראלים שמעבר לה, התחמש והתחזק, התבצר והתעצם, נבנה ככוח צבאי משמעותי, חזק, מסוכן, מאיים. אפשר וצריך להתווכח על העיתוי של המלחמה, על מה שנעשה בה והיה נכון והכרחי; על מה שנעשה בה ואסור היה שייעשה; על מה שהיה צריך להיעשות ולא נעשה בה. אפשר וצריך לבוא חשבון עם כל מי שהיה מעורב במלחמה הזו, לרבות, כמובן, הרמטכ"ל. מותר גם לשאול ללא מורא האם המלחמה היתה חיונית; האם מוצתה הדרך המדינית, אשר אילו צלחה הליכת ההולכים בה היתה המלחמה נמנעת, כמשוער.

אבל אסור, גם לא בלהט הוויכוח, אף מסוכן "לזרוק" אותו, חלילה, מהצבא. הוא אולי לא גדול מצביאי ישראל לדורותיהם, אבל הוא בוודאי אחד מאנשי הצבא המבריקים שהיו ושעודם.

ישראל תהיה זקוקה לבקיאות הרבה, לניסיונו העצום, לחשיבתו הבהירה, למנהיגותו השקטה, לקור רוחו המאופקת. ייתכן שהיא תיזקק לכישוריו ולסגולותיו מהר יותר והרבה יותר מכפי שניתן לאמוד ולשער כיום. אם וכאשר יודח, חלילה, מהצבא ויישלח - אחר כבוד או בלעדיו - לביתו, אל חייו כאזרח, ישראל תעשה משגה נוסף במקום ובזמן שלכל שגיאה נוספת שהיא שוגה, מוצמד תג-מחיר, אשר הזמן שחולף הולך ומאמיר אותו. שלא נדע.