מוטציה יהודית מוזרה

הזמן: יולי 2000. ראש הממשלה אהוד ברק במפגש פסגה בקמפ-דייוויד, שם על השולחן את הנדיבה בהצעות המדיניות הכוללת הפרת נדר כלפי "ירושלים השלמה בירת הנצח". ראש ממשלתנו היה נחוש לחזור לארץ עם הסכם חתום! מנקודת מבטו של יאסר ערפאת, ממשלת ישראל דאז היתה נבחרת החלומות הרטובים, והנדיבות הזאת של ברק היתה עוד הוכחה שהוא הגיע לקמפ-דייויד עם חצאית בלי תחתונים.

חודש קודם, ביוני, לקראת הנסיעה ההיסטורית, התקשורת הישראלית מפזרת אופטימיות זהירה. היה פוליטיקאי אחד, ששלח למעריב את הערכתו הפסימית. תחת הכותרת "במסלול של התנגשות" קראנו את הציטוט הבא: "המסלול הנוכחי של ממשלת ברק, מוביל אותנו בוודאות להתנגשות עקובה מדם בחודש ספטמבר, ולאינתיפאדה רשמית בברכתו של ערפאת, ובהשתתפות פעילה של השוטרים הפלשתינים" (מעריב / 16.6.00). וזהו אחים יקרים, בדיוק מה שהיה!!

את המאמר הזה כתב פוליטיקאי מפחיד, שהסופר המהולל דויד גרוסמן כינה "הפירומן", והסופר העוד יותר עלוב א. ב. יהושע כינה "יצור פוליטי מוזר": אביגדור ליברמן.

הסטיגמות ששני העלובים האלה מדביקים ביריבים פוליטיים - אין להן קשר להצלחתו בניתוח המציאות - לעומת כישלונם המחפיר. כוהני השמאל לא מוכנים להכיר במציאות, גם אם היא תבעט להם באשכים. ברגע של התפכחות, הסביר את התופעה המדהימה הזו המחזאי יהושע סובול שאמר לעיתונאי יואב גרינברג: "אני מוצא שדעותי היו מבוססות על משאלות לב". ואת הפחד של השמאל להביט במציאות נכוחה הגדיר סובול באותו ראיון: "חוסר יושר אינטלקטואלי" (ידיעות-אחרונות / 27.7.06).

את מה שהיה לי להגיד על דויד גרוסמן, כתבתי לפני שבועיים במאמרי "דויד גרוסמן- לעולם טועה"! (6.11.06). היום אני רוצה להגיב לראיון שנתן א.ב. יהושע לעיתון צרפתי, ושבו הגדיר את אביגדור ליברמן "יצור פוליטי מוזר" (nrg/16.11.06). ועוד מתוך אותו ראיון: "אפילו אם ליברמן מחזיק בדעות גזעניות, שיש מי שיגדיר אותן פשיסטיות, התופעה של ליברמן תחלוף, כי אינה מתאימה לכלום".

אם ליברמן הוא "יצור פוליטי מוזר", א.ב. יהושע הוא "מוטציה יהודית מוזרה". ובתרגום חופשי: מדובר ביהודי שרגשי אשמה מדריכים אותו להפיץ מסרים שנוגדים את האינסטינקט של כל אדם חפץ חיים. הוא לא מסוגל להבין שהמסרים שלו מחזקים ומעודדים את אותם ערבים שלא ויתרו על פלשתין הגדולה. ואלה נמצאים גם בישראל. הוא שונא את ליברמן, רק משום ש"הפשיסט" הזה לא עושה לערבים הנחות. מבחינתו של א.ב. יהושע, מגיע לאזרח סלאח ראאד, כל הזכויות בלי כל החובות. לעומתו, ליברמן חושב, שבכיס של ראאד צריכה להיות תעודת זהות כתומה.

ובמילים פשוטות, אלה מבין הערבים שרוצים ומוכנים לחיות עם היהודים בשוויון חובות מלא, עם כל המשתמע מכך, ישבעו אמונים למדינה, כולל שירות של שלוש שנים (לא מוכרחים ללבוש מדי זית, אפשר גם לעבוד בשירות לקהילה). ואלה שעוינים את המדינה, ורוצים בחיסולה יתכבדו במחילה מכבודם, לצאת מבטן הסוס הטרויאני, ולהחזיר את תעודת הזהות הכחולה. זאת לא גזענות, אלא להיפך.

צריך לומר את האמת: כל עוד תימשך המלחמה על הארץ בין יהודים לפלשתינים, אזרחי ישראל הערבים יהיו אזרחים סוג ב'. גם אם דורית ביניש תלמד לרקוד ריקודי בטן, ואהרן ברק יעמוד על ארגז בכיכר רבין ויצעק "גוואלד". הגיע הזמן שיהיו אזרחים שווים לכל דבר ועניין. ושוויון אמיתי, כולל הזדהות מלאה עם הדגל וההמנון- ישראל לא יכולה להציע להם: פלשתין כן!!

א.ב. יהושע, שכח את הימים בהם הניף את הסיסמאות: "הם שם- ואנחנו כאן" ו-"שתי מדינות - לשני עמים". ליברמן לא שכח, ואנחנו הפכנו שמאלנים...