לפני מספר חודשים פנה י', מורה בפנסיה מבית שמש, לעו"ד, וביקש לבדוק האם אירעה רשלנות בלידתו של בנו המפגר בן השלושים הסמוך על שולחנו. בכל השנים שחלפו מאז לא העלו על דעתם י' ואשתו, שנפטרה בינתיים, אפשרות שכזו. עוה"ד הבהיר לי' כי אכן הילד נפגע כתוצאה מרשלנות חמורה בלידה, אולם התביעה התיישנה, בהגיע הבן לגיל 25, שבע שנים מיום שמלאו לו 18.
בישראל של שנת 2006 אירועים כאלה מתרחשים מדי יום.
מדינת ישראל מורכבת מפסיפס חברתי מרתק של קבוצות חברתיות שונות ומגוונות וסובלת מפערים סוציו-אקונומיים חברתיים קשים. בנסיבות אלו טבעי כי רוב האוכלוסיה איננה מודעת לזכויותיה המשפטיות האזרחיות הבסיסיות.
לעיתים, יחלפו שנים עד שאדם שנפל באוטובוס יבין כי מדובר בתאונת דרכים, או הורים של ילד שנולד נכה יעלו על דעתם לפנות לעו"ד על-מנת לבדוק אם אירעה רשלנות בלידה, או שחולי סרטן באזור מסוים יחשבו בכלל על האפשרות לקשור את מחלתם עם מפעל בשכונתם ועוד.
ככלל, ניתן בהחלט לומר כי השכבות הפחות מבוססות, המהוות רוב גדול בציבור, אינן בקיאות בזכויותיהם, וזאת מבלי לקחת בחשבון את הזמן והמשאבים הכספיים ואחרים הדרושים על-מנת להגיש תביעה משפטית בענייניו של האזרח הקטן.
ללא כותרות והרחק מעיני הציבור, עומדת ועדת חוקה חוק ומשפט, להתחיל בדיונים בהכנה לקריאה שנייה ושלישית בהצעת חוק ההתיישנות.
עיקר ההצעה - קיצור תקופת ההתיישנות משבע לארבע שנים בעניינים אזרחיים, וכן, קיצור תקופת ההתיישנות לקטינים, אשר נמנית כיום החל מגיל 18, ולמנות אותה החל מגיל 10 לטווח מקסימאלי של עד גיל 22. בדברי ההסבר להצעה אין שום סיבה נראית לעין, מדוע הסדר שהתקיים עשרות שנים, ושהפך לזכות בסיסית מחייב קיצוץ כה רדיקאלי.
ההצעה מבוססת על מסקנות ועדה ציבורית בראשות הנשיא ברק מלפני כעשור, ובדברי ההסבר לה, מדובר מפורשות כי מטרת ההצעה הינה לצמצם את מספר התביעות, היינו - להקל על העומס בבתי המשפט - ולדאוג לזכויות הנתבעים, דהיינו, חברות הביטוח, הבנקים והגופים הכלכליים הגדולים במשק.
מדובר בדוגמא קיצונית כיצד הממסד מקפח את זכויותיהם הבסיסיות של האזרח הקטן מתוך שיקולים זרים, אשר בכל מקום אחר עלי אדמות היו מעוררים סערה וסקנדל ציבורי בקרב הנכים, הנפגעים והצרכנים וכל מי שמייצג את האזרח הקטן.
משום מה, ארגוני זכויות האזרח קולם נדם, וההצעה כבר עברה קריאה ראשונה בכנסת ללא הד ציבורי.
בנסיבות שכאלו, להניף גרזן החותך את המועד האחרון להגשת תביעה כמעט בחצי, הינו צעד אנטי-חברתי אשר יגרום נזק חמור לציבור ויטיב את מצבם של הגופים הכלכליים הגדולים.
משרד המשפטים העומד מאחורי יוזמה זו, המצטיין בשנים האחרונות ב"שיח זכויות" ליברלי למהדרין, המקדם את "המהפכה החוקתית" ושאר דיבורים רמים על זכויות האדם, פועל במרץ לפגוע בזכויות הבסיסיות של הציבור מטעמים זרים ופסולים ובהם הורדת העומס בבית המשפט.
ראוי כי ועדת חוקה חוק ומשפט, והעומד בראשה, פרופ' מנחם בן-ששון, ידעו לסכל מהלך אנטי חברתי זה וידאגו לזכויותיו הבסיסיות של האזרח הקטן אשר ממילא דרכו בתביעות כנגד הגופים הגדולים, אינה סוגה בשושנים. הפתרון לעומס בבית המשפט לא יושג על גבו של האזרח הקטן.
