נכי צה"ל העיוורים יצאו בשבוע שעבר
להפגנה מול משרד הביטחון בקריה, גם להם נמאס מהתנהלות אגף השיקום. לדבריהם כל ההסכמים שסוכמו עם נציגות העיוורים הופרו ברגל גסה, פוגעים בהם מוראלית, נפשית וכלכלית. כתוצאה מכך נפגע גם כל המעגל הקרוב לנכים, משפחה, חברים ומטפלים.
יש הטוענים שעיוורון הוא אחת הנכויות הקשות ביותר. לפני זמן נחשפתי לנושא ולא הצלחתי כל כך להבין את משמעות העיוורון, יום אחד עשיתי מעשה, קשרתי צעיף סביב ראשי, מונע מעיני לראות, המטרה שלי היתה לחוות "עיוורון" למספר שעות, לנסות ולחוש את עוצמת הנכות. ניסיתי לתפקד בבית האישי שלי, בסביבה שאמורה להיות מוכרת, ידידותית, וקלה לתפקוד גם בחשיכה. התוצאה היתה עגומה למדי, רק בנס לא קרה אסון, ואני לבושתי נשברתי כעבור דקות ספורות.
היום אני בטוח, עיוורון הוא מהנכויות הקשות ביותר, אין אפשרות לתפקד בלי סיוע של אדם רואה, גם אמצעי הסיוע המקובלים, כמו מקל ו/או כלב נחייה אינם מקלים מספיק, אינם מהווים פתרון לתפקוד הולם. אם תדמו לעצמכם את החוויה הקשה שאדם אינו יכול לראות את ילדיו, את בת זוגו, או את יופי העולם, אולי תצליחו להבין עד כמה קשה הנכות.
נציגי העיוורים העבירו לי מספר נתונים, יש מספר קטן מאד של נכי צה"ל המוגדרים כעיוורים, סך הכול 94 נכים, לאורך השנים הם טוענים לקיפוח מתמשך, ולפגיעה זוחלת בזכויותיהם, כל בקשה זוכה לביורוקרטיה מתישה, ועדות רפואיות, ועדות משנה, ועדות חוזרות וכדומה (הרבה פרנסה לחברי הוועדות). במקום לנתב את האנרגיות לעשייה, לשיפור איכות החיים, ליצירה, מוצאים את עצמם הנכים מבזבזים אנרגיות ובריאות, במלחמה מתמדת כנגד אלה שרוצים למנוע מהם את המגיע להם בזכות ולא בחסד, אלה שאמורים לטפל בהם...
לעיוורים (חלקם מוגדרים כנכים בעלי נכות של +100%, שזו הנכות הכי גבוהה בארץ) יש דרישות צנועות יחסית, הם מבקשים שיערך מחקר על השלכות העיוורון, שיכירו ויטפלו בנכויות מוסבות שנגרמו ונגרמות להם כתוצאה מנכותם, שזכויותיהם יעוגנו בתקנות ולא יאלצו אותם לעמוד כמו עניים בפתח לכל בקשה לגיטימית. גם הם רוצים ביטוח סיעודי כמו שאר נכי צה"ל, הם מבקשים יותר שעות ליווי על-מנת להקל על תפקודם בחיי היום יום, ועל-מנת לשחרר מעט את בני משפחתם הקרובים, לחיים יותר נורמליים. הם מבקשים רכב מדינה כמו שמקבלים נכים בעלי נכות זהה.
אחד מנציגי הנכים מספר לי בכאב: "לאורך השנים סיכמנו עם מספר ראשי אגף השיקום סיכומים שונים, לחצנו ידיים ויצאנו מרוצים. להפתעתנו הסיכומים לא קויימו, התירוץ היה שאגף התקציבים דחה על הסף את הסיכומים. באחת הישיבות סוכם שהנכים הזקוקים לשעות ליווי נוספות יעברו ועדת ליווי (עוד פרנסה לחברי וועדה), ועדה מיוחדת שתקבע מי יהיה זכאי ליותר שעות ליווי. בלית ברירה הסכמנו, אך מה שקרה בפועל, ועדות הליווי דחו כמעט את כל בקשות הנכים לתוספת ליווי, שוב עמדנו מול שוקת שבורה".
נציגי הנכים העיוורים כועסים, מאוד כועסים, הגיעו מים עד נפש, בקושי רב (בעיקר בגלל המוגבלות) התארגנו כמה עשרות עיוורים עם כלבי הנחייה, מטפלים ובני משפחה. לראות את האנשים היקרים האלה מגששים דרכם באפלה, מנסים להעביר את המסר היה מחזה ממש קורע לב, קשה לאדם הסביר לראות מחזה כזה ולהישאר אדיש, חסר רגשות.
קשה? נראה שלא לכל אדם, אלה שאמורים לטפל בהם אינם מתרגשים ואפילו מעבירים איומים סמויים לכאורה. העיוורים התכנסו מול שער שאול בקריה, מבקשים להיפגש עם שר הביטחון או אישיות דומה אחרת ולהביע בפניהם את מצוקתם, אך התגובה "ההולמת" היתה בדמות כוח משטרתי מוגבר שפינה ופיזר את המפגינים, לטענת העיוורים ממש לא בעדינות.
איני מקנא באותם שוטרים שפינו את העיוורים, הם אולי לא מבינים שגם הם עלולים להיות במצב דומה, כיום הם צעירים עם עודף מוטיבציה, אך יש בין נכי צה"ל שוטרים רבים (לשעבר) שפעם היו בדיוק באותו מצב, היום הם מהעבר השני של המתרס.
נציגי העיוורים מבטיחים: "הפגנת מחאה זו היא רק יריית פתיחה!". כעת הם מתכננים לצאת לשהות ארוכה מול כנסת ישראל. ההכנות החלו, תפקידים חולקו, ובמידה ולא יחול שינוי בימים הקרובים יעלו לירושלים, הפעם עם כל הציוד לשהייה בלתי מוגבלת.
