הזכות לקיום בכבוד

רבים טוענים כי בשנת 1992 עת חוקקו שני חוקי היסוד המשמעותיים: חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, וחוק יסוד חופש העיסוק, בעצם נוצרה פה מהפכה חוקתית.אין ספק כי שני חוקים אלו קידמו אותנו צעד אחד נוסף לעבר החוקה הכה חסרה וכה מיוחלת, אבל לצד תהליך עיכול "החוקה למעשה", החלה בראשית שנות התשעים מגמה נוגדת - הצהרות לחוד ומציאות לחוד. המדינה השילה מעצמה את עול האחריות הסוציאלית כלפי אזרחיה, הפריטה את כל מה שניתן וגם את מה שלא ניתן. החל מחוק בריאות ממלכתי שהפך את הבריאות למוצר שאיננו נגיש לחלק מהאוכלוסיה, כבר כיום קיימים קשישים או חולים שלא מצליחים לרכוש את כל התרופות להן הם זקוקים על-פי המלצת הרופא, דרך הפיכת החינוך לכמעט פרטי: המדינה מקצה מינימום שעות: יום הלימודים מסתיים בשעה שתיים עשרה על-פי רוב, הכיתות גדושות במעל 40 תלמידים, פחות מקצועות לימוד, פחות שעות רוחב, והרבה יותר תשלומי הורים. ושוב, למי שאין - ילדו יקבל הרבה פחות חינוך. כך גם בהשכלה הגבוהה, שכר לימוד שנתי המגיע לכדי 30,000 ש"ח לשנת לימוד והופך את ההשכלה הגבוהה לעשירים בלבד.

בעשור האחרון ראינו בכאב את פריחתן של עמותות המחלקות מזון לכאלה שאינם מסוגלים להכניס לפיהם שלוש ארוחות ביום, את פריחת בתי התמחוי, ואת הפניית הרעבים לגייאדמקים ולשרי אריסונים על-מנת שיואילו בחסדם להעניק את מה שהמדינה מחויבת לתת לאזרחיה.

על-מנת שיהיה ערך בסיסי לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, חייבים להשלימו על-ידי חקיקת חוק יסוד הזכות לקיום מינימלי. לאדם רעב הנסמך על שולחנו של נדבן - אין כבוד, לילד המגיע לבית הספר ללא כריך - אין כבוד, כמו גם לקשיש הצריך להתלבט אם לקנות לחם או לקנות אנטיביוטיקה כי פשוט נגמר הכסף.

גם במישור הכלכלי ראוי שיהא חוק יסוד הזכות לקיום מינימלי. הכסף שהמדינה תיאלץ להשקיע בתיקון העוולות החברתיות כתוצאה מאי קיום חוק בסיסי זה, בתוספת הכסף האבוד כתוצאה מאחוזי פשיעה עולים (מה לעשות - כל המחקרים האמפירים מראים כי ככל שרמת ההכנסה נמוכה יותר - רמת הפשיעה גדולה יותר, וככל שתיפגע בכבודו של האדם - כך יהא לו פחות מה להפסיד, והחברה תהיה המשלם העיקרי). כל אלה יחדיו יעלו הרבה יותר לקופת המדינה מאשר המשמעות הכלכלית של חוק יסוד זה.

בהצעתי זו, נקטתי בנקודת האיזון המינימלית, שממילא קשה להתקיים מתחתיה:
השכר הממוצע במשק נכון לשנת 2006 הינו כ-7,600 ש"ח, בהצעתי זו אני מציע שכל תא משפחתי יקבל השלמה לעשירית מהשכר הממוצע במשק כפול מספר הנפשות בו, במידה כמובן, שלא הגיעו יחדיו כל חברי התא המשפחתי בכוחות עצמם על-ידי חיבור כלל הכנסותיהם כולל מקיצבאות המדינה, שכר, רנטות, ירושות ועוד.

ובמספרים מוחלטים - משפחה בת 6 נפשות תקבל השלמה עד לסכום של 4,560 ש"ח. אין לי ספק כי גם בסכום שכזה - קשה עד מאוד לחיות בכבוד, אבל מתחת לזה - אנחנו פשוט שומטים את הקרקע מחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, והופכים אותו לאות מתה בספר החוקים שלנו.

להלן הצעתי לנוסח חוק יסוד: הזכות לקיום מינימלי, הלוואי שיהיו מספיק מחוקקים שירימו את הכפפה, ומעבר לכל מחלוקות פוליטיות ואיומי סרק של פקידים באוצר וכלכלנים ניאו ליברלים פשוט יחוקקו חוק זה ויפה שעה אחת קודם.