חומת מגן משפטית

בינואר 2007 מסתיים המועד להארכת תוקף של התיקון לחוק האזרחות, המונע איחוד משפחות במסגרת נישואין בין פלשתינים ואיחוד משפחות מטעמים הומניטאריים. על פניו, התיקונים נראים דרקוניים המונעים, הקמת משפחות, נישואין בין בני זוג משני עברי הקו וקריטריונים נוקשים לאיחוד על-רקע הומניטארי תוך הגבלות נוקשות.

אבל כנסת ישראל וממשלת ישראל, החליטו ברוב קולות מאסיבי לבלום ולסגור את הפתח והסדקים שנתגלו בחוק, דרכו זרמו משך השנים מאות אלפים של פלשתינים ויצרו באופן מעשי אפקט של התגשמות של עיקרון "זכות השיבה" בדרך עוקפת ובמעין זחילה מתמשכת.

כותרות מספר עיתונים, בליווי פרשנות מלומדת וציטוט של עמותות שנזעקו נגד החוק, היו בנוסח: למרות בג"צ, הממשלה מציעה שחוק האזרחות יוחמר ויוארך בשנתיים.

לדעתי - יש להפוך את החוק לקבוע (בתום השנתיים של הארכה), ולאחר שיוכנסו בו תיקונים המתבקשים מן המציאות ומהערות הבג"צ, להפוך אותו להסדר קבוע, שימנע בעתיד דיונים ופרשנויות מיותרות.

לעניין החוק יאמר: שהוא החל בניסיון לבלום את ההגירה הבלתי מסודרת כבר בשנת 2002. בשנת 2003 הוחלט על הארכתו, כהוראת שעה, ומאז הוארך מספר פעמים עד ינואר 2007.

בבג"צ 7052/03 עדאללה נ. שר הפנים שניתן ב-14.5.06, העביר ביקורת נוקבת על התיקונים בחוק, אך בסופו של דבר הוחלט ברוב של 6 נגד 5 - כי החוק יאושר ויוכנסו בו מגבלות ותיקונים כפי שהבטיחו נציגי הפרקליטות.

יודגש שמדובר בהרכב די נדיר של 11 שופטים שמתכנס רק לסוגיות עקרוניות בעלות השלכות לאומיות, ואכן חוק זה על מגבלותיו שייך לתחום זה.

להזכיר, כי הנשיא פרופ' ברק, שישב בראש ההרכב המורחב, נשאר בסופו של דבר במיעוט, אך למעשה מבחינתו, כפי שהסביר זאת באי-מאייל ששלח לחבריו באוניברסיטאות בחו"ל, הוא הצליח לעמוד על העקרונות האוניברסאליים הכליים המתאימים לחברות נאורות ומתקדמות.

לצערי ולהערכתי, העקרונות עליהם הסתמך הנשיא ברק והשופטים שתמכו בו, יפים נכונים, אך לא מתאימים למציאות הביטחונית והחברתית והדמוגרפית, בה נמצאת מדינת ישראל, בימים קשים אלה. לטעמי - במאזן בין ביטחון ישראל טובת אזרחיה ושאיפתה להיות מדינה יהודית ציונית דמוקרטית - ברוח מגילת העצמאות - עדיפה על עקרונות אוניברסאליים, יפים וחשובים - אבל מתאימים יותר למדינות כמו שוויץ, אנדורה, מונקו וליכטנשטיין. כאשר תשקוט הארץ 40 שנה - נוכל לבדוק ולתקן את החוק, אם התנאים יחייבו זאת ועד אז - נעדיף את הביטחון על העיקרון.

נכון, שבראי עקרונות ליבראליים, אוניברסאליים, יש בחוק מגבלות הפוגעות בזכויות אזרחיות וביטול החוק, היה מקנה לנו מעמד של מדינה נאורה, מתקדמת - אבל לטווח ארוך היה מקצר את חייה ומעמדה של ישראל, כמדינה יהודית דמוקרטית והופך אותה למדינת כל אזרחיה. או חמור מכך, לרשות פלשתינית ב' וחיזוק האלמנטים הפרו חמאסיים הרוצים בהשמדת ישראל שכבר קיימים בציבור הפלשתיני שהם אזרחי ישראל.

זה סוד גלוי, שהח"כים הערביים בכנסת מייצגים את רוב הציבור הערבי-פלשתיני, שואפים בשלב ראשון למדינה חילונית לא יהודית, בנוסח מדינת כל אזרחיה, לאמור: בשלב ב' יתרון דמוגראפי ומספרי שישאיר את היהודים כמיעוט בארצם.

אמנם הרוב היה צנוע, רוב של קול אחד, אבל חשוב ביותר שהעמיד את מטרת החקיקה של הכנסת, שבאה לבלום את שיטפון איחוד משפחות ואת ביטחון ישראל ותושביה בראש סולם העדיפויות (להזכיר: כי הסכם אוסלו בתקופתו של רבין ז"ל, עבר גם הוא ברוב של קול אחד).

כבר כתבתי על כך בעבר - כאשר עומדים להתנגש עקרונות אוניברסאליים יפים ונאורים בעקרונות כמו קיום מדינה יהודית דמוקרטית, בנוסח הצהרה של מגילת העצמאות, בעיקרון של בטחון המדינה, קיומה, שרידותה והמשך קיומה, העקרונות האחרונים גוברים בשקלול הכללי, החברתי מוסרי-ציבורי. אני מוכן לחיות בנוסח "יפי הבלורית והטוהר" מאשר להיות יפה נפש - ולפחד לעלות לאוטובוס.

פסיקת בג"צ, אפשר להשוותה בעיקרון לגדר הביטחון המשפטית של המדינה. אם גדר הביטחון או חומת המגן עמדה בקריטריונים של בית הדין הבינלאומי בהאג ואחריו במבחן בג"צ - גם חוק האזרחות, נמצא באותה קטגוריה והוא משלים את גדר הביטחון הפיזית - שתפקידה בין היתר למנוע חדירה וזליגה לישראל של מחבלים, "שהידים" מתנקשים ומשת"פים עם חמאס חו"ל, חמאס הרשות וחמאס בישראל.

עד חקיקת חוק האזרחות הצליחו בדרך עוקפת ובתרגילים שונים, להיכנס לישראל כ-100,000 פלשתינים על תקן איחוד משפחות לפי מספרים רשמיים. לפי לא רשמיים, מדובר לפחות בכ-200,000 או יותר. המטרה ברורה, וקל לפענחה - החיים בישראל על כל הזכויות הבסיסיות והסוציאליות ברמה גבוהה ומתקדמת, אז למה לא לנצל כל פרצה בגדר הפיזית או המשפטית, כדי להיכנס לשפר המצב הכלכלי ולהגדיל את הפער הדמוגראפי.

הוכח מעשית, שבין מבצעי הפיגועים במהלך השנים בתוככי ישראל - מבין אלה שביצעו, סייעו, הסיעו, הלינו מחבלים מתאבדים, היה אחוז לא מבוטל, כאלה שנכנסו באיחוד משפחות והצטרפו לאויב. אסור לשכוח שגם ערבים אזרחי ישראל שנולדו וגדלו בארץ היו בין משתפי פעולה, מבצעי פיגועים וסייענים למתאבדים - ראה הרשעות של הבחורים ממשפחת בכרי בצפון, ואנשי ליפתא בכניסה לירושלים. תחזקנה ידי השופטים שקבעו ברוב את חוקיות החוק, בנסיבות שהמדינה נמצאת, ולטענת רבים עדיין במלחמת השחרור בשלבים ג' או ד' ועדיין מלאכה רבה בעתיד.

להגיד שהחוק והבג"צ יצרו מצב אידיאלי שאין בו פגמים ונקודות חולשה, זה מוגזם ולא נכון. אבל אנחת האכזבה שבאה מכיוון הח"כים הערביים וארגון עדאללה, לפחות ברורים וניתנים להבנה. לא כך זעקות השבר של חכמי השמאל ואישיה, ממרץ ותומכיה, שלא מודעים שבתמיכתם המאסיבית בעמדת העותרים נגד החוק, כורתים באיטיות ובמסור ציבורי יהודי את הענף עליו יושבת המדינה שגם הם רוצים ביקרה וביטחונה - מה חבל ומצער.

החוק בסעיפיו השונים, משאיר פתח למקרים מיוחדים, חריגים הומניטאריים, המאפשרים תיקון עוולות ומניעה של הרס משפחות, אבל, כמובן בצורה מבוקרת ומפוקחת.

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין, שעמדתו נתקבלה בסוף, שמדובר בחוק שבא להגן על המדינה, הנלחמת על קיומה, העיר במהלך הדיון: "כי מי שרוצה להתחתן עם אשה מרמאללה, שילך לגור שם, וזאת כל התורה על רגל אחת".

ואם ברצוננו להתחזק בעמדה של הכנסת ובג"צ, די אם נביט סביבנו. באירופה ובארה"ב החלו להדק בצורה מאסיבית את כל נושא ההגירה החוקית והבלתי חוקית.

חוקים חדשים, תקנות מעודכנות, באו כדי למנוע הצפת אירופה בזרים, פליטים ושוהים בלתי חוקיים. עד שאפילו מדינות כמו שבדיה, נורווגיה, דנמרק - הליברליות והמתקדמות, נבהלו והחלו בביקורות קפדניות בנושא ההגירה.

לכן, טוב שבונים חומת מגן מבטון ולידה חומת מגן משפטית. כל מה שנאמר על חוק האזרחות, יפה ונכון גם לגבי ההצעה הנוספת של הכנסת הכנת החוק השב"חים (חוק הכניסה לישראל תיקון מס' 19), שיחמיר הקריטריונים של מדיניות ההגירה לישראל. החוק סותם גם מצד זה את נושא השב"חים הפלשתינים - ומקשה על נישואין עם עובדים זרים.

טענת המתנגדים והפרשנים המתנגדים לחוק האזרחות יוצאים מהנחה מוטעית, שהתפרשה לאחרונה בישראל שפסיקת בג"צ עדיפה על פסיקת הכנסת - וכבר אמרתי וכתבתי בעבר - שאפשר עקרונית לעקוף את בג"צ אבל אסור לעקוף את הכנסת.

אמנם בג"צ, בתפיסתו השתלטנית האגרסיבית, התפשט לנושאים רחבים ונכנס לתחומים לא לו - אבל עדיין המבנה הדמוקרטי, הבנוי על עיקרון הפרדת הרשויות - תפקידה של הכנסת לחוקק - ובג"צ לפרש את החקיקה, לייעץ לה, אך לא לבטלה ולסייגה, כל עוד לא נקבע הנושא מפורשות בחוק יסוד או בחוקה וגם אז בהרכב מיוחד של 13 שופטים.

להדגיש, בג"צ דן לאחרונה בנושא העתירה להדיח את נשיא המדינה או לאלץ אותו להתפטר - או בנושא הדרישה להקמת וועדת חקירה ממלכתית - לאחר שהממשלה החליטה על ועדת וינוגרד כוועדה ממשלתית.

שתי העתירות הנ"ל (שהן רק דוגמאות לרבות אחרות) היו צריכות להידחות על הסף, עם הטלת הוצאות לדוגמא על העותרים, כי הן מנוגדות לחוק כמו: "חוק יסוד הנשיא" - והחלטות הממשלה וסמכויותיה. עצם העובדה שבג"צ, קיבל אותן ודן בהן - הן חריגה חמורה מסמכויותיו ומייעודו כבג"צ במסגרת הפרדת הראשיות (וזאת למרות שהחלטה על דחיית העתירה נגד וועדת וינוגרד נדחתה ברב של כל אחד).

בצרפת - הנשיא שירק נמצא בחקירה או בבדיקה על עבירות חמורות, בארה"ב הנשיא קלינטון - נחקר ע"י חוקר מיוחד בעבירות מין, ותצהירי שקר, אך איש לא חלם לפנות לבג"צ או לבית הדין הפדראלי בארה"ב - וכדאי ללמוד משהו גם מדמוקרטיות אחרות.

ועכשיו שתי הערות לסיום בענייני אקטואליה:

א. הגיע הזמן, לאמץ את ההצעות שניתנו בעבר מספר פעמים להקים אגף מיוחד בבתי מעצר ובתי כלא - לדיונים משפטיים של עצירים ואסירים בעניינים שוליים, עתירות מנהליות, ועדות שליש ועוד - דבר שימנע את כל ההוצאות על עלות ההובלה של עצירים והוצאות על הסעות וביטחון.

דרך אגב, באירופה העיקרון הזה מופעל ברוב בתי הכלא. במקומות בהם פועל "שופט חוקר" - כמו צרפת, בלגיה, הולנד, שהוא בעל סמכויות רבות בחקירה ומעצר - לפי השיטה הקונטיננטאלית - הוא יושב ומתפקד בתוך המתחם של בית הסוהר.

בביקורי בבית הסוהר המרכזי של אמסטרדם, במסגרת "חיקור-דין" בעבירות פשע חמור - השופט החוקר שניהל את חיקור הדין מטעם משרד המשפטים ההולנדי, ישב באולם משפטים שהוא חלק בלתי נפרד ממתקן בית הסוהר, אבל כמובן באגף נפרד.

האסיר, העצור, הנחקר, מובאים מאגף לאגף באותו מתקן - וכל נושא הליווי והביטחון מצטמצם למינימום, פרט לרווח הזמן והיעילות הדיונית.

ב. אני מציע לאחר שהאנס הנמלט בני סלע ייתפס (או אם ימלט לחו"ל) - להכין מסלול טיולים לתיירים ותיירות פנים - "בעקבות נתיב האנס" - ת"א, השרון, הגליל, צפת, מקומות מסתור, אופנוע, קניונים - ההצלחה מובטחת.