על תוכניות הגרעין במזרח התיכון

אחד הסיכונים העיקריים הנוגעים לשאיפותיה הגרעיניות של אירן הוא האפשרות שפעילותה של אירן תאיץ תהליך של תפוצה גרעינית במדינות נוספות במזרח התיכון.

על-פי דיווחים עדכניים, שש מדינות נוספות במזרח התיכון שוקלות לפתח תוכניות גרעין - הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA)נקבה בשמותיהן של אלג'יריה, מצרים, מרוקו וערב הסעודית, וציינה כי תוניס ואיחוד הנסיכויות הערביות גילו אף הן עניין בנושא - מה שמעורר את החשש שהסיכון יהפוך למציאות.

למעשה, מדינות אלה הביעו עניין ללכת במסלול העלול להתברר כדומה מאוד לזה שבו בחרה אירן. הן הביעו את רצונן לפתח תוכניות גרעין אזרחיות לגיטימיות על-פי ה-NPT, אך הטענה כנגד אירן כיום נעוצה בקשר המסוכן הקיים בין תוכניות גרעין אזרחיות לצבאיות: תוכנית אזרחית עלולה לשמש ככיסוי או כשלב מקדים לפיתוח תוכנית צבאית.

האפשרות שמדינות נוספות ינצלו את חולשת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) - המתירה פיתוח של תוכניות אזרחיות העלולות להתברר כבעייתיות - מדאיגה בלשון המעטה. העובדה ששש מדינות הביעו עניין בפיתוח בעת ובעונה אחת מעלה חשדות כבדים כי מדובר בתגובה לסכנה הנתפסת מכיוון אירן, ואולי אף קשורה לתוכנית לפיתוח פצצה גרעינית ערבית.

בעוד שמדובר בחששות כבדים ביותר, כלל לא ברור האם מדינות אלה אכן כבר קיבלו החלטה לפעול בערוץ הגרעיני הצבאי. בשלב מוקדם זה, ייתכן שהן מעוניינות ליצור את הרושם שהן לא יישארו מאחור לנוכח האתגר שמציבה אירן, אך אין ראיות מוצקות לכך שמדינות אלה ביחד, וכל אחת מהן לחוד אכן קיבלו החלטה מודעת ללכת בעקבותיה של אירן.

מצרים לדוגמה - אחת המועמדות הרציניות יותר לפיתוח גרעיני - מוטרדת מאוד לנוכח האפשרות שאירן תהפוך למדינה בעלת יכולת גרעינית, והיא החלה להשמיע את חששותיה בקול רם מבעבר. יתרה מכך, הצהרות שנשמעו מפי פקידים מצריים העובדים בתחום הגרעיני בשנים האחרונות מלמדות כי המצרים מתייחסים לטכנולוגיית גרעין אזרחית כמשהו שניתן להסב בשלב מאוחר יותר לתוכנית צבאית, היה ותתקבל החלטה ברוח זאת.

אך בעוד מצרים מעוניינת לרמוז על יכולותיה האפשריות, קיימת סבירות נמוכה יותר שבשלב זה היא אכן תפנה לכיוון של פיתוח נשק גרעיני. מצרים אינה מדברת על כוונתה להעשיר אורניום, והיא עדיין תומכת מרכזית במאמצים למניעת הפצת נשק גרעיני במזרח התיכון.

ארצות הברית מצידה, באמצעות "השותפות לאנרגיה גרעינית גלובלית" (GNEP) שהושקה בראשית 2006, מעודדת מדינות לאמץ תוכניות גרעיניות לצרכי אנרגיה. יש הטוענים כי הדבר עשוי לתרום להסבר מדוע מצרים מביעה כיום התעניינות בנושא , בפרט לאור דבריו של דובר מחלקת המדינה האמריקנית, שון מק'קורמק, בחודש שעבר, כי לארה"ב אין התנגדות לתוכנית הגרעין של מצרים. גם במרוקו קיימות מגמות סותרות המקשות על הבנה ברורה אם מדינה זו מעוניינת בהכרח בהשגת יכולת גרעינית צבאית: על-פי דיווחים, מרוקו אומנם מתעניינת בתוכנית גרעינית, אך בד בבד היא הצטרפה ליוזמה בראשות ארה"ב למניעת הפצת נשק להשמדה המונית - המדינה הצפון אפריקנית הראשונה שנקטה בצעד זה.

ישנן אינדיקציות המצביעות על רצון לשיתוף פעולה ולתיאום בקרב מדינות ערביות מתונות כאמצעי להתמודדות עם ההשלכות השליליות של שאיפותיה הגרעיניות של אירן. בסוף אוקטובר 2006, שלוש מדינות במפרץ הפרסי הצטרפו למדינות אחרות לתמרון בן יום במפרץ, שבמסגרתו הן תרגלו עיכוב ועריכת חיפושים באוניות החשודות בסחר בכלי נשק בלתי קונבנציונאליים. התרגיל נערך במסגרת "היוזמה לביטחון כנגד תפוצה" (PSI) - יוזמה שארה"ב מובילה בנושא מניעת הפצת נשק גרעיני. זה היה התרגיל הראשון שהתקיים במפרץ הפרסי (ליד בחריין, לחופי המפרץ הפרסי, מן העבר השני של אירן), והוא אותת לאירן כי שכנותיה לא ישבו בחיבוק ידיים בעוד היא מפתחת נשק גרעיני.

שני מסלולי פעולה עומדים בפני מדינות האזור כאשר הן שוקלות כיצד להתמודד עם שאיפותיה הגרעיניות של אירן: באפשרותן לקחת חלק במאמצי בקרת נשק שתכליתם להגביר את תחושת הביטחון האזורי, או שהן יכולות להצטרף למועדון הגרעין. לנוכח כשלון המאמצים הבינלאומיים עד כה לעצור את אירן, נראה כי מדינות אלה עושות צעדים ראשוניים בשני הכיוונים, ולא ברור מי מהם יגבר, וגם אין זה מפתיע שמדינות אלו מעוניינות, נכון להיום, לשמור על כל האופציות פתוחות. בעוד שמדינות אלה היו רוצות לקחת חלק במאמצים לעצירת אירן, הן חשות כי לא יוכלו להסתכן ולהישאר מאחור במקרה שכל המאמצים לעצור את אירן או לרסנה ייכשלו.

מאמצים לעידוד יוזמות בקרת נשק ודיאלוג אזורי בנושאי ביטחון עשויים להיות מכריעים בהורדת המוטיבציה של מדינות האזור לשאוף לפתח אופציה גרעינית משלהן. יצירת מסגרות שבהן מדינות אלה יוכלו להעלות את שיקולי הביטחון שלהן, ולזכות להכרה ולהתייחסות רצינית, עשויה להיות צעד ראשון חשוב בכיוון זה. הסכמה ראשונית לשתף פעולה בתחומים שבהם יש למדינות חשש משותף מובהק כבר נמצאת על סדר היום, כפי שבא לידי ביטוי בתרגיל ה-PSI.

העניין בשיתוף פעולה הודגש גם בפגישה שהתקיימה בעקבה שבירדן, בסוף חודש ספטמבר, שבה השתתפו יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), ראש השב"כ, יובל דיסקין, וראשי שירותי המודיעין מירדן, ממצרים, ומשתי מדינות במפרץ הפרסי. בפגישה, הביעה ירדן את נכונותה לארח מפגשים שתכליתם קידום תהליך השלום והמלחמה בטרור. כמו כן הודגש בפגישה הצורך בתיאום ובשיתוף פעולה בין הצדדים, לרבות חילופי מידע, כדי להילחם בטרור באזור.

יצירת מסלולים חלופיים לקידום אינטרסים ביטחוניים משותפים עשויה לסייע למדינות האזור לדחות את המסקנה כי הדרך היחידה להבטחת ביטחונן - לנוכח התחמשות גרעינית מצד אירן - היא פיתוח נשק גרעיני משל עצמן. בהתחשב בכך שלרוב המדינות יידרש זמן רב להשגת יכולת גרעינית צבאית, התמריץ שלהן לבחון מסלולים חלופיים עשוי להיות חזק.