הדיכאון של בן סימון

בן סימון, כך מסתבר, אינו לבד, יחד איתו לקו באותה מחלה מדבקת רבים רבים מתושבי המדינה, והנחמה היחידה כנראה היא כי המחלה עדיין לא הגיעה לצמרת המדינה והם, ראש הממשלה ושריו, מובילים אותנו ברוח עליזה ואופטימית. כי הבעיה כמובן היא באלו שלקו בדיכאון, לא חס וחלילה באלו שגרמו לדיכאון.

מכיוון שאולמרט הסתפק רק באיבחון המחלה ולא ייסף, הנני להציע כמה עצות ליציאה מהדיכאון:

1. לדאוג שממשלת ישראל במקום להשקיע זמנה בעוד ועדות מיותרות, (ועדת דוברת הוחלפה בוועדת שוחט), תשקיע בסטודנטים, ובמדענים כדי שבייאושם לא יעזבו אותנו.

2. לדאוג שממשלת ישראל תעשה לשיקום מערכת החינוך ולא לספינים מיותרים של קווי גבול בצבעים.

3. לדאוג שממשלת ישראל תספק לכל החולים תרופות מצילות חיים.

4. לדאוג ששרי ממשלת ישראל יילחמו באלימות וימנעו רצח ילדה תמימה בת 13, במקום להילחם מלחמות אגו זה בזה.

5. לדאוג שממשלת ישראל תיישם את החלטותיה ותעניק לנכי צה"ל אותם שלחה לקרב, את היחס והאמצעים לו הם ראויים.

6. לדאוג שממשלת ישראל לא תתנער מאחריותה ותפיל את הטיפול בעניים על עמותות ונדבנים, ותפעיל לאלתר מס הכנסה שלילי שיעודד עבודה ויפחית העוני.

ובנוסף לטיפול שלעייל למיגור הדיכאון אפשר וחשוב להוסיף:

7. לדאוג שממשלת ישראל תילחם בשחיתות השלטונית שפשה במוסדותיה במקום להיאבק בשומרי הסף כמו מבקר המדינה.

8. לדאוג שממשלת ישראל תהפוך יום יום, שעה שעה, את האדמה למצוא בני ברית לדיאלוג להסדר עם הפלשתינים.

9. לדאוג שממשלת ישראל תתכונן למלחמה הבאה הן בחזית הצבאית והן בחזית האזרחית כדי שהפארסה האחרונה לא תחזור על עצמה.

10. לדאוג שבממשלת ישראל ישבו שרים הראויים לאזרחי המדינה, אחראים, מקצועיים, נטולי אגו, יהירות ורהבתנות, שחזון ומעש לטובת האזרחים שלקו בדיכאון, לנגד עיניהם.

והעיקר, חבריי לקויי הדיכאון, לעשות מעשה. לא להסתפק בקריאת עיתונים המגבירים את הדיכאון הלאומי, אלא, להיות אקטיביים. להיות אזרחים פעילים ולהביא בהקדם להחלפת השלטון.