למה לי חוקה עכשיו?

בשבועות האחרונים חידש יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, פרופ' מנחם בן-ששון, את הדיונים לקראת כינון חוקה למדינת ישראל. דיונים אלה מהווים המשך ללמעלה משמונים (!) דיונים שקיים יו"ר הוועדה הקודם, מיכאל איתן.

הציבור הדתי צריך לשאול את עצמו, האם חוקה עכשיו משרתת את ערכיו? לדעתי, בהחלט כן. באופן מסורתי, נציגי הציבור הדתי מצטרפים למהלכים מדיניים באיחור ניכר, (עיין ערך התיישבות בארץ, התגייסות ליחידות מובחרות וכו'). במקרה הזה כדאי וראוי שנציגי הציבור הדתי יהיו שותפים פעילים בתהליך כינון החוקה, למרות שהרכבת יצאה מזמן מהתחנה.

חוקה מעצבת את קווי הזהות של המדינה. בחוקה קובעת מדינה אלו ערכים נראים בעיניה חשובים ומהו סדר העדיפות ביניהם. לא פחות חשוב, החוקה צריכה לקבוע פשרות בין עולם ערכים של קבוצות שונות בחברה. צריך לזכור כי לאחר הטבעת חוקי היסוד כעמודי התווך לחוקה בשנת 1992, אין ואקום בתחום החוקתי. בית המשפט העליון בראשותו של אהרן ברק קבע כי לחוקי יסוד אלה יש מעמד של חוקה והסמיך את בית המשפט לבטל חוקים אשר עומדים בסתירה לחוקים אלו.

השלב השני במהפכה החוקתית הוא הרחבת רשימת הזכויות החוקתיות בדרך של פרשנות המונח המשפטי "כבוד האדם". כך למשל, אין חוק יסוד שקובע את הזכות למשפחה, ובכל זאת, החליט בית המשפט בדרך של פרשנות המושג "כבוד האדם", שחוק האוסר כניסת פלשתינים הנישאים לאזרחים ישראלים לתוך המדינה אינו קביל כחוק גורף, אלא כל מקרה יידון לגופו. כך למעשה קבע בית המשפט כי לשוויון יש מעמד חוקתי, הנגזר מפרשנות המושג "כבוד האדם".

דה-פקטו, הולכת ונכתבת חוקה, אבל במקום שהיא תכתב ע"י נבחרי העם, היא נכתבת ע"י בית המשפט העליון. מעבר לבעיה הדמוקרטית בכתיבת חוקה על-ידי גוף שאיננו נבחר, למגזרים רבים בציבור הישראלי ישנן בעיות ערכיות חריפות עם חוקה זו, ובתוכם המגזר הציוני-דתי.

לצערי, רוב שופטי בית המשפט העליון אינם מעניקים משקל משמעותי לזהותה היהודית של המדינה. הפסיקות האחרונות בסוגיית איחוד המשפחות של פלשתינים הנישאים לערבים-ישראלים או בסוגיית ההכרה בנישואים חד-מיניים, הן רק הדוגמאות האחרונות לכך. לכן כתיבת חוקה אשר תשקף מכנה משותף ערכי רחב של ציבור יהודי-לאומי נדרשת באופן מיידי, בכדי להקטין את הנזק שגורם בית המשפט העליון למערכת ערכים זו.

חברי הכנסת הדתיים נרדמו בשמירה ולא יזמו בשלב מוקדם תגובה חוקתית ראויה לפסיקות בית המשפט העליון. הח"כים הדתיים טעו כאשר נמנעו מלקחת חלק משמעותי בדיוני הוועדה שגיבשה את עיקרי החוקה, והותירו את הבמה לח"כים ואנשי אקדמיה המתעלמים מן הערך של מדינה יהודית.

זהו סימפטום שכיח להתנהלות מסורתית של הח"כים הדתיים בסוגיות של זהות בישראל. תמיד, לאחר מעשה נזכרים הח"כים להיגרר, להגיב ולצאת להפגנות על סוגיות שהיה בכוחם להשפיע על עיצובם מראש. טוב יעשו הח"כים אם ישקיעו את מאמציהם בשותפות מלאה בתהליכי גיבוש החוקה מתוך נכונות להתפשר וכדי להבטיח ערכי יסוד יהודיים.

הציבור הדתי צריך לזכור כי את "האני מאמין" שלו, הוא לא ימצא בחוקה אלא בשלושה עשר עיקרים של הרמב"ם ולמרות זאת עליו להיות נוכח ושותף פעיל על-מנת למזער נזקים. הטמנת הראש המסורתית בחול לא תועיל והיא אפילו תעלה לנו ביוקר...