ביום ראשון הקרוב יחול צום עשירי בטבת שנקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל (בתשי"א/1951) כ"יום הקדיש הכללי", לזכר ששת המליונים קרבנות השואה המפלצתית. עוד לא תם הדור אשר חווה על בשרו את האיומה שבזוועות אנוש, עוד חיים עימנו אודים מוצלים מאש אשר זרועם מקועקעת בעדות המצמררת - וכבר ה"עולם" שכח! רק בשבוע שעבר שוחרר מכלאו גדול מכחישי השואה, "מלומד" בריטי לא-תמהוני, בתואנה כי "חלף זמן רב" מהאירועים! רק החודש נערך בטהרן כנס "הכחשת השואה", בו נטלו חלק גם קבוצת "מרשיעי ברית" הנראים כיהודים חרדים, ודינם ההלכתי כ"רודף" וכ"מוסר".
פטריית השואה מיתמרת
מזה כשנתיים מרחפת באופק פטריית ענן שואתי חדש; האופל האירני מתעבה מיום ליום, מקדיר את שמי העולם כולו ומבשר רעות: צונאמי גרעיני! ועולם כמנהגו נוהג; "השמש זורחת והשיטה פורחת" וחגיגות הטיטאניק נמשכות... גם אצלנו.
האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה? כל מי שקרא מעט על תולדות עליית הנאצים יודע כי הכתובת היתה רשומה על הקיר כמה שנים לפני תאי הגז, וחרותה על ספרי "תורת הגזע" ו"הפרוטוקולים של זקני ציון"! ה"עולם" שיכנע את עצמו באמונת הבל כי "לא תתכן השמדת עם". גם כאשר הגיהנום היהודי הפך לעובדות מוצקות, ומשרפות אושוויץ, מיידנק וטרבלינקה העלו השמימה ענני נשמות זכּות - ה"עולם החופשי" לא הפך עולמות; האמריקנים לא שעו לתחנוני היהודים להפציץ את מחנות ההשמדה. מעייניהם הופנו ל"מאמץ המלחמתי" ולא להצלת העם היהודי.
אבל רבותי, ההיסטוריה איננה חוזרת! המצב כיום מסוכן וחמור יותר מכמה בחינות: (א) העולם המערבי הפך לפוסט-ערכי ולחסר מוטיבציה לוחמנית. ראו ערך "עירק" שם ננטשה ארה"ב לנפשה במלחמתה להשלטת ה"דמוקרטיה", וגם בתוכה נשמעים קולות רמים "מה לנו ולמלחמה זו". (ב) הקנאות השיעית מסוכנת, אולי, יותר מתורת הגזע ומהאנטישמיות הנוצרית. דת פראית זו נלחמת בעולם התרבותי כולו, והעם היהודי הוא הקרבן הנצחי, הטֶרֶף. דת זו מקדשת התאבדות "לשם שמים" ולא תֵחַת מפני חורבן העולם כולו בבחינת "תמות נפשי בעבור פלשת(נ)ים". (ג) והחמור ביותר, הנשק הגרעיני מפתה הוזים מעורערים: לחיצת הדק אחת ו...
"אנחנו אזהרה לעולם"
שני מסרים בפי בחזית זו: האחת, מדינת ישראל, בשם העולם כולו, צריכה לדרוש מעל כל במה אפשרית כי בראש המערכה נגד אירן המפלצתית תעמוד... גרמניה! ואני כותב מלה זו בחירוק שינים. מדינה זו חייבת, ויכולה, ליטול על עצמה את המשימה להכות על קודקודם של 'מכחישי השואה' ע"י הודאה רבתי בעובדות: "כן, אשמנו, רצחנו, השמדנו"! כתובת ענק מתנוססת מעל כיפת אפרם הצבור של שרופי מיידנק (על אדמת פולין) והיא זועקת: "אנחנו אזהרה לעולם". בהשראת הכרזה זו גרמניה העכשווית צריכה להוביל את המערכה הבינלאומית לא ככפרה והיטהרות לשעבר אלא כמניעה לשעתיד. "אנחנו" - גרמניה האירופית - אזהרה ואות לְמָה, ובעיקר לאיך, שיכולה שואה להחריב את העולם.
מדינה זו צריכה, ויכולה, להוביל חרם כלכלי ומדיני, בראש קואליציית מדינות, ואף להציב אולטימטום מלחמתי. אסור בשום פנים כי הטיפול בציר הצר הצורר האירני יהיה של ארה"ב וישראל גרורתה בלבד. השואה איננה "בעיה יהודית"; מלבד ששת המליונים שלנו נספו בה 50 מיליון(!) בני-אנוש!
ללא הרף!
והמסר השני כלפי פנים; חייבים אצלנו לשנן בוקר וערב, ולחוש על כל צעד ושעל, כי השעון הגרעיני מתקתק ומתגלגל לעברנו. הכל מתגמד לנוכח תחושה והכרה זו. אסור שהנושא ירד מסדר היום הלאומי שלנו, ומשמעותו מצב חירום לאומי, מדיני, חברתי וכלכלי.
מכוחה של תחושה זו נגזרת זכות, וחובה, להרתעה בלתי-עמומה. צריך לזכור כי הנשק הגרעיני האמריקני סיים סופית את מלחמת העולם השנייה, ומי יודע מה היה המצב בלעדיו. אני מודע לחובת הזהירות העצומה, אך לאחר שאיבדנו את כושר ההרתעה הקונבנציונלי בדרום לבנון, ולאחר שהרשע מטהרן שלף את הפטרייה מן הכור - חובה עלינו להציב מאזן אימה לא-עמום, "אזהרה לעולם"!
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
