זה עתה פורסם, מפי מקורות צבאיים בכירים שלנו, כי הנשיא אסד יסכים לחכות לרמת הגולן 20 שנה ויהיה מוכן לקבל ריבונות מלאה בתום תקופת הסתגלות ארוכה - זו הפשרה שסוריה מוכנה לעשות. עוד פורסם (מעריב, א' 24.12.06) כי אולמרט משנה את עמדתו ומוכן לפתוח במשא-ומתן.
פעמוני השלום החלו לצלצל ביתר שאת. רק לפני כחודשיים פורסם כי נשיא סוריה מעריך שנחוצים רק שישה חודשים להשלמת המשא-ומתן לשלום בין ירושלים לדמשק. הוא הסביר: גם כשיצאנו לוועידת מדריד הערכנו שנחוצות רק שנתיים. גם הפעם לא היסס אסד לאיים ואמר: "מצב היחסים עם ישראל קשור למצב תהליך השלום - ואולי למלחמה, אם לא יהיה תהליך שלום".
קיימת מחלוקת תהומית בין אמ"ן לבין המוסד. האחרון באמצעות ראש המוסד, מאיר דגן, גורס כי נשיא סוריה מכשיר את ארצו להתנגשות צבאית עם ישראל. פניו אינם למלחמה כוללת, אבל הוא נערך גם לאפשרות הזאת. ואילו אגף המחקר באמ"ן גורס בעקשנות שכוונותיה של סוריה הפעם הן רציניות לשלום.
בכל מקרה בעקבות איתותי השלום והמלחמה כאחד, עניין החזרת שטח רמת הגלון לסוריה עולה שוב לסדר היום הציבורי. תשובת ישראל הגלויה ליוזמות אלה הייתה עד כה, כי אין פרטנר בצד השני וכי הדבר נוגד את ההסכמות ואת מדיניות ארה"ב, ולכן אין כל כונה לדון בכך כעת.
הממשלה צריכה להיכנס לדיון רציני על בסיס עובדות ופחות על בסיס דעות ופרשנויות של העומדים בראש גופי המודיעין. יתרה מזאת, טרם שמענו את עמדת היועץ לביטחון לאומי, שאמור לבצע עבודת מטה ולנסות לגשר על הפערים.
אך ראשית יש לזכור כי יחסי ישראל סוריה התבססו מאז מלחמת השחרור ועד היום על סכסוכים מזוינים ולכן יהיה זה מן הראוי לפני הכול, לציין כתזכורת את "אבני הדרך" ביחסי שתי המדינות עד כה. אלה הם פשעי דמשק מול מדינת ישראל:
- בסיום מלחמת העצמאות, מיד עם הכרזת העצמאות, ב-14 במאי 1948 במסגרת הפלישה של מדינות ערב, צבא סוריה זרם לעבר עמק הירדן, כבש את משטרת צמח והחל בתקיפה של קיבוצי דגניה א' ודגניה ב' בכוחות שריון ובסיוע ארטילרי. ידוע בעיקר הסיפור על הטנק סורי שחדר לקיבוץ דגניה ונבלם באמצעות בקבוק מולוטוב. הסורים גם תקפו את עין גב ואת משמר הירדן. ההתקפה על עין גב נהדפה אך משמר הירדן נפלה בידי הסורים ואנשיה נלקחו בשבי.
- גבול ישראל-סוריה לא היה שקט מאז נחתם הסכם שביתת הנשק ועד למלחמת ששת הימים. הסורים יזמו אין-ספור תקריות אש אין ומיררו עד להחריד את חיי התושבים בצפון. לי אישית זכור כי ב-12 בדצמבר 1958, בהיותי נער מתבגר בקיבוץ חולתה, ספג הקיבוץ הפגזה קשה של למעלה מ-1000 פגזים. כולנו שכבנו בתעלות המגן ובמקלטים, הרגשנו חוסר אונים, ההרס והחורבן היו קשים, אך רק בנס לא היו נפגעים בנפש. נשגב מבינתי אז להבין "במה זכינו"? מאין באה השנאה התהומית והמטורפת של הסורים לפגוע במטרות אזרחיות חסרות מגן? היה ברור לכולנו כבר אז שאת האיום הזה יש להפסיק. ואכן במלחמת ששת הימים הוסר האיום ותושבי הצפון נשמו לרווחה.
- בשנים 1964 - 1967 יזמה סוריה בעקשנות הולכת ומסלימה תקריות בגבול ישראל-סוריה על-רקע ניסיונות סוריה ולבנון להטות את מקורות נהר הירדן על-מנת למנוע מישראל את השימוש במימיו.
- הרקע למלחמת ששת הימים היה המתיחות בין ישראל ומדינות ערב שהתגברה בהתמדה החל מאמצע שנות ה-60, כתוצאה מריבוי פעולות הסתננות והחבלה הפלשתיניות. גם סוריה המשיכה בהפגזות על היישובים הישראלים ואף עשתה ניסיון כושל לכבוש את קיבוץ דן. רק לאחר שסוריה סירבה להגיע להפסקת האש וגם בלחץ יישובי הצפון, ריכז צה"ל כוחות גדולים באזור וכבש את רמת הגולן.
- במלחמת יום הכיפורים תקפה סוריה, בתיאום עם ההתקפה המצרית, את ישראל ברמת הגולן במטרה לסלק את הכוחות הישראלים ולכבוש את השטח מחדש. התאריך שנבחר להתקפה, 6 באוקטובר 1973, היה יום הכיפורים, מתוך הערכה נבזית וזדונית שהתקפה דווקא ביום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי תפגע קשות במוראל הישראלי. התוכנית הסורית כללה את פריצת קו המעוזים בשלב א', כיבוש שטח רמת הגולן בשלב ב', וניצול ההצלחה לאחר מכן. לא קשה לדמיין מה היה קורה לו תוכניתם הייתה מצליחה. ההמשך ידוע - צה"ל הדף את הכוחות הסוריים ומעבר מכך, בהסכמי הפרדת הכוחות מ-1974 הוסכם על הקמת אזור חיץ מפורז בין סוריה לבין ישראל. מאז 1974, היה הגבול הסורי-ישראלי שקט יחסית.
- במבצע שלום הגליל בשנת 1982, שתכליתו הייתה לאפשר שקט ליישובי הצפון, נוצרו בלית ברירה עימות ולחימה גם עם הכוחות הסוריים. אלו ישבו בלבנון ותמכו בגלוי בפעולות הטרור והתעצמות הפת"ח כמדינה בתוך מדינת לבנון לאורך גבולה של לבנון עם ישראל. לכן הושמד מערך הטילים הסורי בלבנון ובקרבות האוויריים שליטת חיל האוויר הישראלי הייתה מוחלטת.
- במלחמת לבנון השנייה, ביולי 2006, נחשף פרצופה האמיתי של סוריה, שהזינה את המאמץ המלחמתי של החיזבאללה בסיוע אירןואפשרה באופן עקיף את הפגיעה הממושכת ביישובי הצפון. לא ברור כיצד אירן יצאה נקייה מהחלטה מס' 1701 של מועצת הביטחון וממשיכה עדיין לחמש את החיזבאללה ולתמוך בו עד עצם היום הזה.
אנו חיים בקהילה הבינלאומית שלא תקבל לעד כיבוש שטח של מדינה שכנה
לאור זאת, אפשר להבין מדוע עמדות הציבור וההנהגה נחלקות לשתי עמדות עיקריות בסוגיה סבוכה זו: עמדה אחת, הקשוחה, גורסת שאין להיענות לפניות וליוזמות של הסורים מאחר ובאופייה היא נשארה ותישאר תומכת טרור. זהו משטר מיעוט עלאווי לא יציב, כלומר אין כל כך עם מי לדבר. באופן פרדוקסאלי, מצבה של ישראל טוב מאד כיום מול סוריה - ישראל אוחזת בשטח החולש על דמשק והגבול שקט. אם הסורים יזמו מלחמה, אזי נדע להדוף את התוקפנות. הקיצוניים בעמדה זו מוסיפים שמדינת ישראל לא מסוגלת ממילא לבצע את ההינתקות וכי אין בכוחה של אף הממשלה לבצע זאת.
העמדה השנייה, המתונה, גורסת כי מיוני 1967 מחזיקה ישראל ברמת הגולן, ואין מחלוקת על כך שזהו שטח סורי כבוש, למרות החקיקה הישראלית החד-צדדית. לכן בהיבט הגלובלי הכלל עולמי אף אחד לא מכיר ולא יכיר בתביעה הריבונית הישראלית עליה ולכן במוקדם או במאוחר, וזה רק עניין של זמן ונסיבות, עד שישראל תיסוג מרמת הגולן עם הסכם שלום כולל. המתונים יותר יוסיפו כי בל נחמיץ שוב הזדמנות כפי שבעבר לא שעינו לפעמוני השלום המצלצלים והחמצנו, בדומה למצרים של סאדאת, לפני מלחמת יום כיפור.
כמה זמן ייקח עד שייפול האסימון אצל ממשלה זו או אחרת? קשה להעריך, אך היום בו ידפקו חיילי צה"ל על דלתות בתי הישובים ברמת הגולן ויאמרו "בשם ממשלת ישראל עליכם לפנות את בתיכם..." יגיע ביום מן הימים, כי אנו חיים יותר ויותר בתוך הכפר הגלובלי הבינלאומי. הקהילה הבינלאומית בתקופת המאה ה-21 לא תקבל לעד כיבוש שטח של מדינה שכנה ותהינה הסיבות אשר תהינה.
שתי סיבות אפשריות שיחישו את התהליך: תוקפנות צבאית סורית שתגיע כתוצאה מקיפאון מצידינו, מתוך מטרה להעלות את העניין על סדר היום הציבורי והבינלאומי ולהביא להפעלת לחץ על ישראל להגיע להסדר שכולל את החזרת רמת הגולן; יוזמה מדינית של הממשלה הנוכחית או אחרת, אשר תביא למיצוי ההסדר עם סוריה, בשיתוף עם הקהילה הבינלאומית.
ניתן לחשוב על הפתרון הבא: השלום עם סוריה הוא אינו דבר של מה בכך - היא המדינה המרה באויבינו מבין כל מדינות ערב, יחסה לישראל מאז הקמת המדינה והעימותים הבלתי פוסקים אשר יצרו נהרות של דם והקימו חומות של איבה ושנאה תהומית, אין כמעט בית אב בישראל שלא חוה שכול ויתמות, של לחימה ופציעה ונכות שלא לדבר על אלה שנפלו בשבי,ועברו מסכת משפילה של עינויים התעללויות ורצח. לכן יקשה מאד לעשות שלום כאשר חומות איבה, שנאה וחוסר אמון קיימים ומושרשים בנבכי חיינו.
לכן הפתרון היחידי הוא זמן. כלומר להניח כנקודת מוצא שהשלום הסופי לא יהיה בדורינו, דור המלחמה, אלא יהיה מתמשך, בעל חזון משותף ושלבים ארוכים בהרבה ממה שהורגלנו לחשוב. זהו סיכוי טוב ליצירת הסכם שלום הוגן ונורמליזציה בין שני העמים.
הבסיס להסכם שלום - הצעה
יש לקחת את בסיס ההסכמות שושגו בין יצחק רבין לבין אסד האב ונותקו באיבם, ולנסות לבנות הסכם שלום שביצועו יהיה ארוך טווח הרבה יותר ממה שמציעה סוריה כיום, ויבוסס על לוח זמנים ושלבים. כדי שעם ישראל יוכל לישון שקט והוא צריך להראות בערך כך.
מרכיבי הסכם שלום אמיתי שיביא לאורך זמן לנורמליזציה בין שתי המדינות יהיו: הפסקת פעולות האיבה והחתרנות, בקרת נשק, פירוז רמת הגולן משני צידיו, קיצוץ משמעותי בכוחות הצבא הסדירים, הקמת מערכות פיקוח ועימות שתכלול כוח רב-לאומי בגולן, תחנות התרעה וביקורת של צוותים ישראלים וסוריים. כאשר כל שלב יחל רק עם סיומו של השלב הקודם.
שלב א'- יצירת הסכם שלום בר קיימא בין סוריה ולבין ישראל -סיום הסכסוך הממושך בין שתי המדינות ושינוי מדיניותה של סוריה, הינתקות מוחלטת מהחיזבאללה, גירוש חאלד משעל מסוריה, ניתוק היחסים המדיניים והצבאיים מאירן והכרזה בריש גליי, שהטרור היא אינה זכות לגיטימית להשגת מטרות מדיניות. משך השלב: 5 שנים.
שלב ב'- נירמול היחסים - תקופת מבחן החלפת והקמת שגרירויות, הקמת קשרי חוץ ומסחר, פיתוח תיירות דו-צדדית, פיתוח פרויקטים כלכליים משותפים בסיוע הקהילה הבין לאומית. משך השלב: 10 שנים.
שלב ג'- פרוז כולל של רמת הגולן מכוחות צבאיים, הקמת מערכות פיקוח ובקרה, הקמת כוח רב-לאומי, קיצוץ כוחות צבא סדירים משני הצדדים, בתוך 20 שנה מתום שלב ב'.
שלב ד'- מסירת השטח המזרחי מרמת הגולן ופינוי הישובים בו בתוך 15 שנה מתום שלב ג'.
שלב ה'- מסירת השטח המרכזי של רמת גולן ופינוי הישובים בו, בתוך 15 שנה מתום שלב ד'.
שלב ו'- מסירת יתרת השטח ופינוי הישובים מרמת הגולן על-פי הסכם, בתוך 20 שנה מתום שלב ה'.
אם הסורים יקבלו הסדר זה על-פי לוח זמנים הארוך, יש בסיס להאמין שאנו צועדים בדרך הנכונה. אומנם התהליך יימשך כ-85 שנה, אך הוא יבטיח שדור נכדינו יסיים את הסכם השלום. במונחי המזרח התיכון זה לא הרבה זמן.אם הסורים יתנגדו להצעה זו וירצו הכול ועכשיו וידברו רק על סידורי ביטחון, אזי יש בסיס לדאגה ואסור לנו להסכים לכך.
